תקציב ההשכלה הגבוהה לשנת הלימודים הנוכחית עומד על כ-9.5 מיליארד שקל, גידול של 30% במהלך שלוש השנים האחרונות. הגידול הוא חלק מרפורמה שעוד נמצאת בעיצומה שמטרתה, בין השאר, למנוע את "בריחת המוחות" המדוברת, זו שהביאה בין השאר פרסי נובל לישראלים החיים במקומות אחרים בעולם. האם השכר עצמו מתגמל מספיק כדי להשאיר כאן, בחוד החנית, את טובי המרצים? אם נשווה זאת לענף ההוראה, ודאי שהמצב יחסית סביר יותר. אולם אם נזכור מה מצפה פעמים רבות לאותם משאבים אנושיים ואינטלקטואליים מחוץ למוסדות האקדמיה, או מחוץ לתחומי המדינה - יש הרבה לאן לשאוף. עשר שנות ותק יכניסו כיום לכיסו של מרצה בכיר, על דרגותיו, בין 17 ל-23 אלף שקל.
פרופ' משה עינת, פרופסור חבר להנדסת חשמל וחבר סגל באוניברסיטת אריאל, הצטרף לסגל הבכיר בשנת 2002, סביב סיום הדוקטורט. "בתור סטודנט הרווחתי פי 2", הוא מודה, "המעבר היה נוראי. עד אז הייתה מילגה ועבדתי כמתרגל, אבל גם יכולתי להשלים הכנסה בהיי-טק". אם לתרגם את המציאות הזו למספרים, אם בתחילת הדרך ירוויח מרצה כמו עינת קרוב ל-10,000 שקל, היום הסכום יהיה כמעט כפול - ועל-פי הטבלאות (פרופ' חבר עם ותק של 12 שנה) - קרוב ל-18,000 שקל בתוספת 2,500 שקל שחיקה - ובסך הכול כ-20 אלף שקל. "אני מרצה בתחום מבוקש מאוד", אומר עינת, "וברור לגמרי שגם היום, אם הייתי בחברת היי-טק השכר היה אחר לגמרי. גם עם התוספות, אתה נותר נחות משמעותית לעומת העולם בחוץ. אם ניקח שכר של פרופסור חבר על-פי הטבלאות - ונשווה להייטק, אפשר להגיע לכפול בלי להתאמץ".
מדוע, אם כך, להישאר בשורות האקדמיה?
"העבודה שלי הכי טובה בעולם", פוסק עינת. "אני יכול לקום בבוקר ולהחליט מה בא לי לחקור - השפעת קרני התיש על קרני השמש או השד יודע מה. החופש לחקור את הדברים שבאמת מעניינים אותך הוא מה שעושה את העבודה מעניינת. אין את זה בשום מקום אחר - החופש האקדמי לחשוב מה מעניין אותך ולרוץ אחרי הדבר הזה. לקדם את האנושות. מובן שאם זה לא באמת יעניין ולא יהיה חשוב מספיק - המערכת בסוף תפלוט אותך".
תקרת הזכוכית של האקדמיה
מה עומד מאחורי ההגדרות הרשמיות שלפיהן נקבע השכר בפועל? כדי להחזיק במשרה בסגל הבכיר חייבים להיות לפחות בגיל 32 (בפועל, לרוב זה קורה מאוחר יותר). בתום מסלול הכולל פוסט-דוקטורט, רקורד מחקרי מתאים ולפחות שבע שנים כמרצה, ניתן לקבל קביעות ודירוג של "מרצה בכיר". בתום עשור ומחקרים נוספים ניתן להגיע, בהתאם לתקנים פנויים, לדרגת פרופסור חבר - כשלעתים קיימת לא מעט תחרות על אותם תקנים, בהתאם לתחום. פרופסור מן המניין היא תחנה נוספת שמחכה בתום ותק של קרוב לעשור נוסף. "הוראה היא חלק חשוב בעניין אבל לא העיקר", מסביר עינת. "החלק הארי במדידה ובהתקדמות היא הפרודוקציה המחקרית, לפי זה אתה נמדד בטווח הארוך. בלעדיה אולי תצליח להישאר במערכת, אבל לא תתקדם לאורך השנים".
ההבדל המהותי הוא בין שכרם של חברי הסגל הבכיר לזה של חבריהם מן הסגל הזוטר - עמיתי הוראה, אסיסטנטים, מורים ותלמידי מחקר. שכר הבסיס של אלה מתחיל מ-5,000-6,000 שקל, וכעבור עשור ותוספות נלוות יגרד את רף ה-10,000, לאו דווקא מלמעלה. במקרים של עוזרי הוראה, גם אחרי עשור יישאר השכר מחצית מכך.
לצד השכר הרשמי שקצוב מלמעלה, קיימות תוספות מחקר ותקציבים - אותם משיגים לרוב החוקרים עצמם מקרנות מחקר וגופים אחרים - היכולים להיטיב עם השכר (בכפוף לעבודת מחקר לא פשוטה). "אלא שגם כאן אנשים חזקים ומצליחים מגלים תקרת זכוכית. אתה מוגבל ולא יכול לשבור את התקרה הזו - אפילו מתוך תקציב המחקר שאתה הלכת והשגת עבור המוסד האקדמי, באים מות"ת ומגבילים מאוד את חלקך. זה אבסורד, באקדמיה לוקחים את סוסי המירוץ שרצים הכי טוב וקושרים אותם. אני מביא עוד עבודה ואין שכר בצידה".
האם אין דרך לתגמל באופן נוסף את המרצים?
"אני לא יודע איך זה קורה ואם זה אפשרי. אולי יש מי שמוצאים דרכים לעשות את זה. אני לא נתקלתי בזה אישית".
אקדמיה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
