למה כשלי האבטחה בדרבי היו כל כך צפויים?

400 מאבטחים פרטיים שכרה הפועל ת"א לדרבי התל-אביבי, או בשמם היותר מדויק "סדרני ספורט". בדיוק כפי שנדרש ממנה על-ידי המשטרה, הגוף שהוא כמובן אחראי-העל לשמירת הסדר הציבורי באירועים ציבוריים כמו משחקי כדורגל. רק שבהתאם לחוק איסור אלימות בספורט (2008), מרבית הסד"כ המשטרתי (כ-200 שוטרים) - נותר מחוץ לבלומפילד. את הגדרות כבר מזמן הורידו מהמגרשים, והנוכחות של השוטרים הצטמצמה, מתוך התובנה כי היא "מתסיסה" את הקהל. אבל כפי שלמדנו מהתפרצות האוהדים לדשא השבוע שהובילה גם לפיצוץ המשחק - ממש לא בטוח שתחת הסיטואציה הזאת, האבטחה באצטדיוני ליגת העל באמת שווה משהו.

הדבר החשוב ביותר שצריך להבין בהקשר של המאבטחים, הוא שרובם כלל לא כשירים להתמודד עם איומים פיזיים מורכבים כמו אלו שבם נתקלו בדרבי. "כ-30% מהמאבטחים במשחקי כדורגל הם בחתך הגילאים של 45 ומעלה", מספר גורם בענף. "עבור למעלה ממחצית המאבטחים המועסקים בענף, לא מדובר במקצוע - זו העבודה השנייה שלהם". זו השלמת הכנסה סבירה ביותר: 35 שקל לשעה הוא השכר הממוצע, כשבדרך כלל מתקיימים המשחקים בשעות נוחות (בערבים של ימי חול, וכמובן בסופי שבוע) שלא מתנגשות עם הג'וב המרכזי של אותו סדרן. מרבית המאבטחים עובדים בכמה חברות אבטחה במקביל, פרילאנסרים לכל דבר, וכך צוברים לעצמם הרבה משחקים בלו"ז. הורדת כמויות כוחות השיטור במגרשים בשנים האחרונות הפכה את החבר'ה האלו למאוד מבוקשים: המשמעות של פחות שוטרים, היא דרישה של המשטרה ליותר מאבטחים. וכיוון שסדרנות במשחקי כדורגל היא לא בהכרח עבודת החלומות של אנשים רבים בישראל - קשה לחברות לגייס את המאסות הנדרשות. כל אחד מתקבל.

תנאי הסף אינם מורכבים: כל בגיר בישראל שלא חצה את גיל 65, שאין לו רישום פלילי ושחתום על הצהרת בריאות בסיסית - רשאי לעבור את קורס ההכשרה, ולהתקבל לעבודה באחת מתוך עשרות החברות שעובדות עם מועדוני הכדורגל בישראל. מחיר ההכשרה נע סביב 1,000 שקל, והיא אורכת חמישה-שישה ימים (כשהחברה השולחת לקורס מחזירה את הכסף למאבטחים כימי עבודה לכל דבר). ה"קורס" כולל שיעורי הגנה עצמית, אבל גם הרבה מאוד חומר עיוני, מד"א ברמת מתחילים, מכבי אש, הדמיות של תרחישים, פסיכולוגיה בין אישית (כיצד להתמודד עם קהל) וכו'.

מנהלי האירוע במשחקי כדורגל משתדלים להציב את המאבטחים המבוגרים יותר, המנוונים יותר, או "אלו שלא מסוגלים להתכופף, או פרוטקציונרים", כפי שמתאר זאת בקיא בתחום - בנקודות פחות חשובות ומועדות לפורענות באצטדיון. "על החבר'ה האלו, שלא באמת צריכים אותם - חברות האבטחה עושות את הקופה". בין המאבטחים ישנם גם צעירים יותר, כשירים יותר למשימות פיזיות - ואת אלו משתדלים להעמיד בנקודות רגישות יותר במתחם האירוע. למשל, באותו קו שהיה אמור למנוע מהאוהד של הפועל ת"א לרדת משער 4 בבלומפילד, ולתקוף את ערן זהבי. הבעיה היא שגם אותם צעירים לא בהכרח נמרצים, ולא מגיעים לעבודה בשיא המוטיבציה. "ברגע שקיבלת את תעודת המאבטח ועברת את ההכשרה", ממשיך הגורם - "אתה בא ליהנות ולקבל את הכסף שלך. רוב המאבטחים מגיעים זחוחים, הם לא מבינים את כובד האחריות שמוטל עליהם. הם עוברים לפני המשחק תדרוך של 10 דקות או רבע שעה, אומרים להם איפה לעמוד, על מה להסתכל, וזהו פחות או יותר. מתי שהם יוכלו להסתכל על המשחק ולא על היציע - הם יעשו את זה. הם יודעים שהעבודה צריכה אותם, לא פחות ממה שהם צריכים את העבודה".

עבור חברות האבטחה, מדובר בביצת זהב. המועדונים משלמים בין 400-450 שקל עבור כל מאבטח, בשביל עבודה שנמשכת מקסימום שש שעות (אך ורק במשחקים רגישים; במשחקים רגילים היא יכולה להסתכם גם בארבע שעות). כך שבמקרה של הפועל ת"א השבוע, הכניסו חברות האבטחה שהיו אמונות על המשחק (בדרך כלל מחלק מנהל האירוע, אותו ממנים המועדונים - את העבודה בין כמה חברות: יש כאלו שאחראיות על הכניסות, כאלו שמתעסקות בחציצה בין שערים, דלתות חירום וכו') קרוב ל-200 אלף שקל.