התנגשות אינטרסים פיננסית

רק במדינת חלם יכול להתקיים מצב שבו הממשלה, בלחץ מוצדק של הציבור, חותרת מצד אחד להוריד את יוקר המחיה, ומנגד אותה ממשלה קובעת לבנק המרכזי שלה יעד אינפלציה של 1% עד 3%.

המשמעות של עמידת הבנק המרכזי במדינת חלם בהשגת יעד האינפלציה שנקבע לו, היא כי בהשוואה לשנה הנוכחית, שלכל הדעות התאפיינה ביוקר מחיה גבוה ביותר, יוקר המחיה בשנה הבאה יהיה אף גבוה ב-1% עד 3%, ובכך העול על משקי-הבית יהיה כבד יותר. למרבה הצער, זה המצב היום בישראל.

בכוח האינרציה של תקופות קודמות, שאינן רלבנטיות עוד לתקופה המיוחדת הנוכחית, הממשלה קבעה לבנק ישראל "יעד יציבות מחירים" של עליית מחירים בין 1% ל-3%.

בקביעה זאת, הממשלה לא הביאה בחשבון שני גורמים חשובים:

האחד - כל סביבת האינפלציה העולמית ירדה באופן משמעותי; ואם בתקופות קודמות יעד אינפלציה של 1%-3% נחשב לשאפתני וכמעט בלתי ניתן להשגה, הרי בתקופה הנוכחית סביבת האינפלציה ירדה אל מתחת לגבול התחתון, חרף הורדה חסרת תקדים של ריבית בנק ישראל לסביבת אפס אחוז ריבית (0.25%).

השני - יוקר המחיה בישראל גבוה ומקשה על הציבור. מחובת הממשלה לפעול להורדת יוקר המחיה, בדרך של פתיחת ענפים נוספים לתחרות, ביטול חסמי יבוא, ייעול המגזר הציבורי והשירותים הציבוריים, וכתוצאה מכך הורדת תעריפים (ארנונה, חשמל, מים, שירותי נמלים וכו'), פעולות להגדלת היצע הדירות ועוד ועוד. אם הממשלה תצליח במשימה חשובה זאת, כי אז מחירי מוצרים ושירותים רבים ירדו, והאינפלציה במשק תהיה שלילית.

למרבה האבסורד, בנק ישראל פועל כיום במרץ, בהתאם ליעד התמוה שקבעה לו הממשלה, ומנסה להעלות בכל יכולתו את האינפלציה לסביבת אמצע היעד - כ-2%. נראה כי בנק ישראל לא הסב את תשומת-ליבה של הממשלה לשינוי התנאים הסביבתיים, ולסתירה בין היעד שנקבע לו לבין היעד-מטרה של הממשלה להילחם ביוקר המחיה.

יש שיטענו כי אינפלציה נמוכה/שלילית היא תופעה בלתי רצויה, שמצביעה על חולשת הביקוש במשק, ולכן על בנק ישראל לפעול בכלים העומדים לרשותו כדי להגדיל את כמות הכסף, ולעודד בכך את הפעילות הכלכלית.

טענה זאת לוקה בחסר, שכן ירידת מחירים שנובעת משינויים מבניים רצויים, אינה בגדר דפלציה, ואינה מחייבת התערבות או פעולה מצד בנק ישראל. נוסף לכך, התקופה הנוכחית בכלכלה העולמית מאפשרת אינפלציה נמוכה עד שלילית בלי שהמשק יהא במיתון כלכלי. ואכן, הצמיחה והצריכה הפרטית בישראל עומדת כיום על כמעט 3%, וזו גם התחזית לשנת 2015.

היעדים הבלתי-מתואמים שקבעה הממשלה, אף יוצרים נזקים חמורים: בנק ישראל מנסה להעלות בכוח וללא הצדקה את יוקר המחיה, והוא תורם לניפוח מחירי נכסים ריאליים ופיננסיים, תוך החמרת אי-השוויון במשק והכבדת הנטל הבלתי-נסבל על הזוגות הצעירים ברכישת דירה. בנוסף, פעולות הבנק פוגעות בפנסיות של הציבור, שצוברות בראייה קדימה ריבית אפסית, שתחייב הפחתת זכויות בעתיד.

ראוי כי הממשלה תתקן את הצעד השגוי שיצרה במו ידיה, ותקבע לעצמה ולבנק ישראל גם יחד, יעד של הפחתת מחירים ויוקר המחיה, היינו יעד אינפלציה במשק בשנת 2015 בשיעור של מינוס 1%-3% - ולא פלוס 1% עד 3%. בה בעת על הממשלה לשנס מותניים ולפעול בדרכים מתאימות להורדת מחירים הן למשקי-הבית והן למגזר העסקי. נחוצה וחשובה במיוחד הורדת עלויות למגזר המייצא, שנושא על גבו את המשק - באמצעות פיחות ריאלי אמיתי.

הכותב, מנכ"ל בססח, כיהן באוצר כממונה על התקציבים