"גם אם אני אעבוד בבית החולים הציבורי שלי עד שש בערב ולא עד ארבע, עדיין אין שום סיכוי בעולם שאדביק חצי מהפער מבחינת היקף הניתוחים שאני עושה בפרטי", מספר ל"גלובס" ד"ר מודי נפתלי, רופא עיניים בכיר בבתי החולים הממשלתיים פורייה ורמב"ם, שהוא גם הבעלים של מרכז כירורגי פרטי לרפואת עיניים ("מעיין") בחיפה.
ד"ר נפתלי שוחח איתנו על רקע החשש שלו מהסעיף בחוק ההסדרים שמבקש לרסן את הגידול בהיקף הפעילות הכירורגית הפרטית בישראל. לטענתו, ניתן וצריך לייעל את שיטות העבודה במערכת הציבורית לפני שמגבילים את הרפואה הפרטית, שדווקא מסייעת כיום להקלת העומס בבתי החולים. "במרכז הפרטי שלי אני מבצע 12 ניתוחים בבוקר אחד של שש שעות בלבד, לעומת 7-6 ניתוחים זהים בפוריה או 4 בלבד ברמב"ם. הסיבה לכך היא שהמערכת הציבורית בנויה לפי אותו סט של פעולות בלי קשר לאופי הפעילות, כך שמבחינת הארגון אין הבדל בין ניתוח קטרקט פשוט לניתוח לב פתוח. בשני המקרים יעבירו את החולה ממקום אחד למקום אחר, זמני ההמתנה זהים וכן הלאה. אצלי במרפאה, אם האחות לא תעבוד באופן יעיל, היא לא תעבוד בכלל".
לדברי ד"ר נפתלי, אף שהוא ושותפיו השקיעו לא פחות מ-4 מיליון שקל בהקמת המרפאה הפרטית, הוא היה בקלות סוגר את המקום ועובר לעבוד רק במערכת הציבורית תמורת חצי ממה שהוא מרוויח כיום במרפאה. "הייתי שמח לעבוד כל יום עד 18:00 בערב בפוריה או ברמב"ם ואז ללכת הביתה, גם אם זה אומר להרוויח חצי ממה שאני עושה בפרטי. עכשיו, כמו שאתה רואה, השעה 21:30 ואני רק יוצא עכשיו מהמרפאה שלי".
- מה זה אומר חצי?
"100 אלף שקל. זה גם פחות או יותר מה שדובר עליו בדיונים של ועדת גרמן, על מודל ה'פול-טיימר'. במקרה שלי זה מבטא קצת יותר מחצי, אבל אני יכול תיאורטית להרוויח גם הרבה יותר מ-200 אלף שקל בפרטי, זה תלוי בנפח העבודה שאני מקבל. קראתי שבהדסה רופאי עיניים הרוויחו גם 7 מיליון שקל בשנה, אבל זה בגלל שהם ביצעו ניתוחים פרטיים גם בשעות הבוקר. אם אני הייתי עושה את זה יכולתי להגיע ליותר".
- למה אתה וחבריך טוענים שההתנגדות שלכם לרפורמה נובעת מדאגה למערכת הציבורית? למה לא להגיד שזו דאגה לגיטימית לכיסיכם?
"כי אנחנו באמת דואגים למערכת הזאת. אני אפילו תומך עקרונית בגישה שאומרת ניקח מהפרטית ונעביר לציבורית, אבל לא בדרך הזו, לא לפני שמשקיעים באמת במערכת הציבורית ולא על ידי צמצום הפעילות הפרטית שמסייעת היום לקיצור התורים. החשש שלי הוא שהפגיעה במרכזים הפרטיים תטיל עוד יותר עומס על המערכת הציבורית ובדרך הזו נהפוך לאנגליה. שם רק המאיון העליון יכול לצרוך רפואה פרטית ואילו התורים במערכת הציבורית ארוכים מאוד. הם כל כך ארוכים, שהם נאלצים להאריך עוד יותר את התור עבור מי שלא עומד בקריטריונים מסוימים של דחיפות רפואית. לטעמי, במקום להגביל את המרפאות הפרטיות צריך להביא לכך שקופות החולים יוכלו לרכוש בהן שירותים ולהפנות אליהן את המבוטחים שלהן באמצעות טופס 17 רגיל. זה באמת יקצר את התורים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
