תעוכב השעיית עו"ד משה זינגל מהמקצוע עד לדיון בערעורו

עו"ד משה זינגל הושעה ל-3 שנים בגין הרשעתו בשליחת יד בכספי פיקדונות של לקוחות, אי-דיווח על פיקדונות והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע ■ זינגל: "גדעו לי קריירה משפטית של 52 שנה בגלל מחלוקת על שכר-טרחה"

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין הורה לאחרונה על עיכוב ההליכים המשמעתיים נגד עו"ד משה זינגל, עד לתום שמיעת הערעור שהגיש זינגל על החלטת בית הדין המשמעתי של הלשכה במחוז תל-אביב מלפני כחודש להשעותו מעריכת דין למשך 3 שנים. זאת, בגין הרשעתו של זינגל בעבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות, אי-דיווח על פיקדונות של לקוחות והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

"הואיל ומונה הרכב שישמע את הערעור בהקדם, מעוכבים ההליכים עד שמיעת הערעור", קבע נשיא בית הדין המשמעתי הארצי, עו"ד ציון אמיר.

מחלוקת על 17 אלף שקל

זינגל - עורך דין ותיק, ששימש בעבר גם כמנהל עיזבונו של מוני פנאן המנוח, שהיה מנהל קבוצת מכבי תל-אביב בכדורסל - הורשע כי לקח לעצמו 30 אלף שקל מכספי לקוח שאותו ייצג בשם ראובן חקשורי.

לפי קביעת בית הדין המשמעתי המחוזי, ב-2008 אישר זינגל כי הוא העביר לידי חקשורי רק 30 אלף שקל מתוך 60 אלף שקל שגבה עבורו בעקבות זכייתו בתביעה שהגיש חקשורי. זינגל טען כי הכסף הגיע לו כשכר-טרחה, אולם בית הדין המשמעתי קבע כי קיזוז שכר-טרחה מכספים המגיעים ללקוח אפשרי רק תוך הודעה ללקוח - דבר שזינגל לא עשה.

בנוסף לעונש ההשעיה, בית הדין המשמעתי המחוזי הטיל על זינגל קנס בסך 20 אלף שקל לקופת לשכת עורכי הדין; וכן פסק כי על זינגל לשלם פיצוי בסכום דומה לחקשורי.

חברי בית הדין המשמעתי, עורכי הדין יעל נווה, שלמה ויזן ושחר מילצ'ן, ציינו כי "זינגל עצמו הודה, במכתב ששלח במאי 2010, כי חקשורי זכאי להשבת חלק מהכספים המוחזקים על-ידו, ואף על-פי כן מעולם לא טרח להשיבם, ואין לו הסבר למחדלו".

זינגל לא השלים עם ההחלטה והגיש, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ואלירם אלגרבלי, ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי. הטענה המרכזית שחוזר ומעלה זינגל בערעורו היא כי הסכומים של חקשורי, שבית הדין קבע כי הוחזקו אצלו שלא כדין, הם סכומי שכר-טרחה שקיזז זינגל כדין ושמגיעים לו בגין הטיפול המשפטי ארוך-השנים בענייניו של חקשורי.

"זינגל טיפל בשנים 1997-2005 ב-4 הליכים שונים (עבור חקשורי), טיפול שכלל ייעוץ משפטי צמוד, התנהלות עניפה מול ההוצאה לפועל, הגשת כתבי בית דין לשתי ערכאות, טיפול בהודעות צד ג', נסיעות ועוד", נטען.

זינגל מציין כי שכר-הטרחה האמיתי הנתון במחלוקת בינו לבין חקשורי עומד על כ-17 אלף שקל בלבד. לדבריו, למן היום הראשון שבו פגש בחקשורי, נהג כלפיו האחרון בחוסר תום-לב.

"חקשורי הציג מצג, לפיו לא נחתם הסכם שכר-טרחה בינו לבין זינגל - בעוד שהוא מודע לכך שהבנות על שכר-טרחה הושגו בעל-פה", נטען בערעור.

לדברי זינגל, הכרעת הדין המשמעתי בעניינו התבססה כולה על עדותו הלקויה של חקשורי, שאף השתהה שיהוי חמור בפנייתו ללשכה בנושא.

"עניינו של ערעור זה בשרשרת קשיים העולים מעדותו של חקשורי, שתחילתם בהשתהותו הכבדה בהגשת פנייה לוועדת האתיקה, המשכה בחקירה מתחמקת וחסרה, וסופה בהתעלמות מעובדת קיומו של הסכם שכר-טרחה בין הצדדים", כתב זינגל.

"אולם מעבר לכל אלה", סיכם עורך הדין הוותיק, "עוסק הערעור בגדיעתה הבלתי צודקת של קריירה משפטית מוארת בת למעלה מ-52 שנה. וכל זאת בשל מחלוקת שכר-טרחה, שהמקום בו עליה להתבהר אינו בין כתלי בתי הדין המשמעתיים".