עידן הנפילים מתקרב לקיצו

בתחילה הייתה "אגודת ישראל". אמרת פוליטיקה חרדית, אמרת "אגודה": תשלובת מפותלת של חצרות וחסידויות, יחד עם נציגות ל"מתנגדים" - רבני הישיבות הליטאיות, משבצת שהייתה שמורה ל"פועלי אגודת ישראל" המעט יותר ליברלים, וחסות פטרונית על הקהילות החרדיות של יוצאי עדות המזרח. כך זה היה מיום הקמת המדינה (ועוד לפניה) ועד לאמצע שנות ה-80.

המפץ הגדול הקודם התרחש לקראת הבחירות ב-1984, כשהרב אלעזר-מנחם שך, מנהיג הליטאים, פרס את חסותו על מפלגת החרדים הספרדים, שהוקמה בתחילה על-ידי עסקנים מקומיים בירושלים ובבני-ברק, והפכה בהמשך ל"ש"ס" המונהגת על-ידי הרב עובדיה יוסף. ארבע שנים אחרי שעודד ודחף להקמת ש"ס, יצר הרב שך עוד פילוג חרדי כשהקים את "דגל התורה" - מפלגת החרדים הליטאים.

הפרישה של היו"ר הקודם, אלי ישי, מתנועת ש"ס, אחרי 30 שנות חברות, מתוכן 14 שנים בהנהגה, מסתמנת כחלק במפץ החדש שעובר לאחרונה על הפוליטיקה החרדית - המפץ השקט. בניגוד לזה שאירע בשנות ה-80, המפץ הזה פחות מוחשי, אך השפעתו ארוכת הטווח עשויה להיות משמעותית בהרבה, ולשנות כליל את האופן שבו התנהלה הפוליטיקה החרדית מאז ומתמיד.

גלגלו את השמות הבאים: הרב שך, הרב עובדיה, הרב אלישיב, הרב שטיינמן. אם אתם ישראלים שנחשפו לחדשות ב-20-30 השנים האחרונות, סביר ששמעתם על כולם או לפחות על רובם: השלושה הראשונים - הרבנים שך, עובדיה ואלישיב - הלכו כבר לעולמם, והרביעי שיחיה, שטיינמן, חגג השנה את יום-הולדתו ה-100. עכשיו נסו להיזכר או לגלגל על הלשון שמות של רבנים צעירים יותר, עם קידומת 8 נניח, שאת שמותיהם יצא לכם לשמוע. סביר להניח שלא תצליחו: עידן הרבנים החרדים האייקונים הולך ומתקרב אל קצו.

החרדי הממוצע, זה שנשמע להוראות רבנים, לא צריך את הרב שך ואת הרב עובדיה כדי לדעת למי להצביע בבחירות. יש לו את הרב שלו בכולל ובבית-הכנסת. לרב שלו יש גם כן רב אחר מעליו, מן הסתם ותיק או בכיר יותר, שאיתו הוא עצמו מתייעץ. וכך זה נמשך עד למעלה, עד שמגיעים לקודקוד של הפירמידה. שם היו תמיד הרבנים האייקונים: אם הרב שך נתן הוראה, איש לא ערער ולא הרהר - כולם ביצעו. כך היה גם עם הרב עובדיה והרב אלישיב. אך עם מותם של הנפילים, הקודקוד של הפירמידה החרדית לא צמח מחדש, אלא פשוט נקטם ונעלם.

אחרי שהרב יוסף אלישיב הלך לעולמו, לפני שנתיים וחצי, עברה הנהגת הציבור החרדי-הליטאי לידיו של הרב אהרן שטיינמן. רב אחר, בכיר ומוכר כשלעצמו, שמואל אוירבך, סירב לקבל את מרותו של שטיינמן - פרש מ"דגל התורה" והקים פלג עצמאי משלו.

לפני שנה נפטר הרב עובדיה יוסף והנהגתה הרוחנית של ש"ס עברה לידיו של הרב שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף. רב ספרדי בולט אחר, מאיר מזוז, סירב לקבל הוראות מהמנהיג החדש, והפך השבוע לפטרונה הרוחני של מפלגת אלי ישי שיצאה לדרכה.

עכשיו נסו לדמיין מה יקרה על פירמידת הרבנים החרדים בעוד חמש-עשר שנים, לאחר שעוד שכבה תיקטם ותלך בדרך כל בשר. האייקונים הגדולים כבר הלכו לעולמם, הבולטים שעוד נותרו נמצאים בשנות ה-80 המתקדמות לחייהם. כך שנראה כי אחרי שגם הם יפנו את מקומם, ההנהגה החרדית תהפוך לבליל של רבנים וחצרות. לא רק נפילים חילוניים כבר לא מייצרים יותר, גם פס הייצור החרדי חדל לתפקד.

כשם שהיומרה לאגד את כל החרדים תחת מטרייה אחת נעלמה בשנות ה-80, כך נעלמת כעת היכולת לקבץ אותם תחת שתיים-שלוש רשימות גג. ככל שיעברו השנים, הפוליטיקה החרדית תהיה יותר מבוזרת ופחות מונהגת. זה אמנם לא מעיד בהכרח שנרגיש משהו מהשינוי כבר בכנסת הבאה, אבל זה אומר כי מה שראינו השבוע הרבה יותר עמוק מפיצוץ נוסף בין אריה דרעי לאלי ישי.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10