"רמת הכישרון המוזיקלי בישראל היא אדירה"

רוג'ר בראון, נשיא ביה"ס "ברקלי" בארה"ב - מהמוסדות הגבוהים בעולם ללימודי מוזיקה - מדבר בראיון ל"גלובס" על הזיקה של ישראלים לג'אז: "יחסית למספר התושבים בה, ישראל הפיקה שיעור עצום של מוזיקאי ג'אז גדולים"

רוג'ר בראון, נשיא בית-הספר "ברקלי" (Berklee) למוזיקה בת-זמננו בבוסטון, רואה בישראל מחצב עשיר למוזיקאים בכלל ולמוזיקאי ג'אז בפרט. בראון, שביקר באחרונה בישראל במסגרת שיתוף-הפעולה של ברקלי עם בית-הספר "רימון", הוא ללא ספק אחד האנשים החשובים בשדה המוזיקה העולמית כיום.

בראון (58) הגיע לברקלי לפני 10 שנים. הוא הביא איתו ניסיון ניהולי עשיר, שבשיאו ניהל יחד עם אשתו חברה בינלאומית שהעסיקה אלפי עובדים. בעברו היה גם מתופף ג'אז, אך עיקר העניין שלו במוזיקה הוא מהכיוון הכלכלי והמסחרי. "רוב בתי-הספר למוזיקה בעולם מלמדים מוזיקה קלאסית", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס". "אבל מוזיקה קלאסית מהווה רק אחוז אחד מתעשיית המוזיקה כיום. 99 האחוזים הנותרים הם מוזיקה לטלוויזיה, לסרטים ולמשחקי מחשב, מוזיקת ג'אז, פופ, מוזיקה לטינית, בלוז, רוק ועוד ועוד. בית-הספר שלנו נועד להכשיר אנשים לקריירה בתחום הזה, לא רק כמבצעים אלא גם כאנשי סאונד, הפקה, שיווק וכל היתר".

בית-הספר Berklee נמצא בבוסטון, ואין לו כל קשר לאוניברסיטת Berkeley מקליפורניה. הוא הוקם בשנת 1945, במטרה ללמד ג'אז. "המטרה אז הייתה ללמד מוזיקה בת-זמננו, ובאותה תקופה ג'אז היה הדבר החם", אומר בראון. "אנחנו עדיין מלמדים ג'אז ואפילו מתמקדים בזה, אבל מאז ההגדרה של "מוזיקה בת-זמננו" התרחבה להרבה מאוד תחומים נוספים".

מוכנות ליום שאחרי

כיום לומדים בברקלי 4,400 תלמידים, ותקציבו השנתי עומד על 200 מיליון דולר בקירוב.

בנוסף למגמות הביצוע, יש בו גם מחלקות לחינוך מוזיקלי, כתיבת מוזיקה לסרטים, סאונד, ואפילו מחלקה המתמחה בצד העסקי של תעשיית המוזיקה. בנוסף הוא מנהל את בית-הספר האינטרנטי הגדול בעולם למוזיקה, שמציע בחינם קורסים מגוונים בביצוע מוזיקלי. בראון מציין כי לקורסים אלה נרשמו יותר ממיליון תלמידים ברחבי העולם, אם כי לא כולם גם סיימו. "הקורסים האלה פונים לאנשים שלא למדו מוזיקה בצורה מסודרת, ועוזרים מאוד לסטודנטים שרוצים להתקבל ללימודים ויכולים להתכונן לכך בחינם.

"מעבר להוראת המקצועות עצמם, אנחנו עוזרים לצעירים לעשות קריירה במוזיקה. לכן, בין השאר, אנחנו מלמדים יזמות, איך מקימים עסק קטן ואיך מפרסמים את עצמך. אנחנו מאוד מתקדמים מבחינה טכנולוגית ונעזרים בזה כדי להפיק לתלמידים שלנו קליפים ביו-טיוב, שהיום הם בגדר הכרח לכל מוזיקאי שרוצה למכור. חשוב לי שהתלמידים שלנו ייצאו לשוק לא רק כמבצעים טובים, אלא שיהיו מוכנים גם ליום שאחרי סיום הלימודים".

- מהו מודל המימון שלכם?

"ברקלי הוא בית-ספר פרטי ללא כוונת רווח. כמו רוב המוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב, רוב הכסף מגיע משכר לימוד ומתרומות ורק מעט מגיע מתמיכה ממשלתית. הלימודים יקרים, אבל יש פה הרבה מלגות, ומי שכישרוני יכול לזכות למימון. אנחנו מוציאים כ-40 מיליון דולר בשנה על מלגות. חלק ניכר מהן הולך לתלמידים ישראלים. לא בגלל המוצא, אלא בגלל שמגיע להם. אנחנו אוהבים כישרונות בלי קשר למדינת המוצא שלהם".

- ממשל אובמה לא העלה את התמיכה הממשלתית במוסדות כמו ברקלי?

"למיטב הבנתי זו באמת הייתה הכוונה. אבל ארה"ב הייתה במיתון נוראי כשאובמה נבחר, והדבר הראשון שהממשל עשה היה לקצץ בהוצאות ולא להגדיל אותן. אובמה מאוד מעריך מוזיקה אמריקאית, אבל להוציא כסף מהמערכת הציבורית זה כבר סיפור אחר. מעבר לכך, ארה"ב היא תרבות שלא מאמינה במימון ציבורי".

- ומה עמדתך לגבי זה?

"כמובן שהייתי שמח אם הייתה יותר תמיכה ממשלתית בסטודנטים שלנו, כדי שלא יצטרכו לעזוב את בית-הספר עם חוב. מצד שני, יש יתרון לא להיות נתמך על-ידי בירוקרטיה. אם פיקאסו היה נשען על תמיכה ממשלתית לא בטוח שהיה יוצר כפי שיצר. זה נכון גם למוזיקה - סוגי מוזיקה כמו רוק, היפ-הופ, ג'אז ובלוז לא נוצרו במימון ממשלתי. אני מעדיף שהסטודנטים יהיו חופשיים מחובות לממשלה ויעשו דברים שיהיו רדיקליים אפילו בשבילי, בגילי המתקדם. העיקר שיעשו מה שנכון להם מבחינה אמנותית".

ישראלים בשמי ברקלי

בין הכוכבים שהעמיד "ברקלי" נמנים קווינסי ג'ונס, גארי ברטון, מליסה אתרידג', ברנפורד מרסליס, אספרנצה ספולדינג ועוד רבים. בראון מציין כי גם הזמר של "גנגאם סטייל", שצבר עד כה שיא צפיות ביו-טיוב, למד 3 שנים בבית-הספר ("הוא לא סיים"). עם צוות המורים נמנים שמות גדולים כמו דנילו פרז, ג'ו ליבאנו, טרי לין קרינגטון, ג'ורג' קלינטון (מלחין המוזיקה ל"אוסטין פאוארס") ואחרים.

בראון מציין במיוחד שורה ארוכה של מוזיקאים ישראליים בוגרי בית-הספר: הסקסופוניסט אלי דג'יברי, הפסנתרן קיריל גרשטיין, שלושת האחים כהן (קלרניתנית הג'אז ענת כהן, חצוצרן הג'אז אבישי כהן והסקסופוניסט יובל כהן), ואחרים.

הביקור של בראון בישראל נעשה במסגרת שיתוף-פעולה של ברקלי עם בית-הספר "רימון", קשר שלו הוא מייחס חשיבות רבה. "רימון" נוסד על-ידי בוגרי ברקלי - יהודה עדר, גיל דור ועמיקם קימלמן, ועדר עומד בראשו עד היום. בראון מציין כי במסגרת שיתוף-הפעולה יכול כיום תלמיד ישראלי ללמוד את השנתיים הראשונות של התואר ב"רימון", ואת השנתיים האחרונות להשלים בברקלי. "תלמיד כזה יקבל תואר כאילו למד את כל 4 השנים בארה"ב", הוא אומר. "האפשרות הזו מוזילה את התואר בצורה משמעותית, שכן הלימודים בארה"ב יקרים בהרבה". בראון מציין שלבית-הספר יש קרן מלגות, ובכל נקודת זמן לומדים בבית-הספר כ-10 תלמידים ישראלים על מילגה.

"הישראלים חשובים לנו מאוד, כי יש הרבה כישרונות ברמה בינלאומית שמגיעים ממנה", אומר בראון. "יחסית למספר התושבים בה, ישראל הפיקה שיעור עצום של מוזיקאי ג'אז גדולים. אני לא יכול לתת תשובה ודאית למה, אבל יש לי כמה רעיונות. ראשית, הישראלים רגילים לעבוד קשה ולהתגבר על מכשולים. שנית, ישראלים הם אנשים דינמיים וטובים באילתור. בנוסף, לישראלים שלמדו מוזיקה בילדותם יש משמעת עבודה אירופית שאותה למדו מהמורים שלהם. כל אלה יחד יוצרים תנאים מצוינים להיות מוזיקאי ג'אז טוב. תהיה הסיבה אשר תהיה, רמת הכישרון בישראל היא אדירה".

- אפשר להתפרנס כיום ממוזיקה?

"תלוי עם מי מדברים. יש אמנים שמשגשגים, ויש כאלה שלא. העובדה היא שיש עדיין אנשים שקונים מוזיקה. הרבה פחות מבעבר, אבל אמנים מצליחים עדיין עושים מזה כסף. שנית, אמנים מקבלים תמלוגים על זכויות שימוש בשירים שלהם. שלישית, אפשר לעשות כסף בהופעות. רביעית, יש זכויות יוצרים על מוצרים שונים שמשתמשים במוזיקה. הבעיה שלי עם המודל הזה היא אחרת - שאמנים לא יעשו מוזיקה בועטת כדי למכור מוצרים, אלא יכתבו מוזיקה שתתאים ללקוח שלהם".

- איך אתה מתייחס לתוכניות כמו "כוכב נולד" או "The Voice"?

"אני פחות שלילי לגבי זה מאשר אחרים. קודם כל, התוכניות האלה מעסיקות הרבה מבוגרי בית-הספר שלי. שנית, חלק מהמתמודדים באים ממשפחות חסרות אמצעים והחשיפה בטלוויזיה מאפשרת לקריירה שלהם לנסוק. הביקורת שלי על התוכניות האלה היא דווקא שהן מנסות לספק מוזיקה שכולם אוהבים. בוב דילן, ניל יאנג ותלוניוס מונק לא היו זוכים בתוכניות ריאליטי. כך שאם תשאל אותי אם כדאי לגשת להתמודד, התשובה שלי תהיה כזו: אם אתה אמן - אז לא. אבל אם אתה מוזיקאי צעיר ורוצה חשיפה - אולי התוכנית הזו תוכל לעזור לך. בכל מקרה, אני מעדיף ריאליטי בסגנון 'The Voice' על תוכניות ריאליטי שעוסקות במשפחות לא מתפקדות".