גל עכור של מאבקי כוח: המשבר הניהולי החריף בברצלונה

אפשר להסתכל על ה-1:3 המרשים השבוע מול אתלטיקו מדריד ולהגיד שהכל כבר בסדר בברצלונה. אבל זה לא יהיה נכון. גם הניצחון הזה לא יסתיר את המצב האמיתי. הניסיון לחפש רמזים שיעידו שקורה משהו, הוא קל מדי. הכל כבר מונח על פני השטח. למשל, ליונל מסי נעדר יומיים אחרי שפתח על הספסל בהפסד לריאל סוסיאדד, למרות אלפי ילדים ביציעים, מאימון "יום המלכים" המסורתי. הסיבה? "גסטרואנטריטיס", שם הקוד לבעיות מוסתרות בברצלונה (כפי שהודה צ'אבי בריאיון).

בניצחון המעודד על אתלטיקו נכחו בקאמפ נואו רק 81 אלף צופים. רק 85% תפוסה במאבק צמרת קריטי. ובמשחק הגביע מול אלצ'ה היו רק 27 אלף באיצטדיון כמעט ריק.

"הקיקר" כינה את החיכוכים במועדון "מאבק בין חיות אלפא". בין הכוכב הארגנטיני למאמן לואיס אנריקה. בין ההנהלה הנוכחית לקודמתה, ולזו שקדמה לה. בין אוהדים וההנהלה. בין שלטונות המס והמועדון. בין שלטונות המס ומסי. בתי המשפט בקטלוניה עמוסים בהליכים הנוגעים למועדון. אחרי שבניגוד לחוקה ברצלונה החתימה קטינים מחוץ לאירופה, בשנה הקרובה אסור לברצלונה לרכוש שחקנים חדשים, ובעקבות זאת מחרים המועדון את כל אירועי פיפ"א.

לאחרונה פוטר המנכ"ל אנטוני רוסיץ', בשבוע שעבר נשלח הביתה המנהל הספורטיבי אנדוני זוביזארטה. ביום רביעי ערך הנשיא ג'וספ מריה ברטומיאו מסיבת עיתונאים. "הוא לא היה משכנע בנימוקיו לפיטורים, או באיום ב'מכתב נוקב' לבלאטר. הוא נראה תשוש וקולו מאומץ. אחרי פחות משנה בתפקיד ולמרות שרצה להמשיך, הלחץ הפך גדול מדי, והתדמית נדמית פגועה מדי", כתב סיד לואו ב"גרדיאן". ביוני הקרוב שוב תהיינה בחירות לנשיאות "כדי להרגיע את המתח סביב המועדון", כפי שהצהיר ברטומיאו. מה קרה למועדון שהוא יותר ממועדון, לאהוד הקהל "בגלל שאנחנו מייצגים את הדמוקרטיה והגנה על זכויות אדם" (ז'ואן לאפורטה, 2006), להרמוניה המלאכית המלווה בצלילי נבל שמיימיים בפסגה של עולם הכדורגל?

***

ובכן, לא קרה בעצם כלום. חוץ מהסרת מסך ההצלחה שכיסה על המתרחש באחד המועדונים העצבניים והפוליטיים בעולם. ג'וזפ קאפדבייה כתב ב"ספורט"הקטאלוני: "אם יש סימן טיפוסי לקבוצה הזו ביותר ממאה השנה האחרונות, הוא הנטייה המייאשת להרס עצמי". כותרת הטור הייתה: "המועדון יבצע השמדה עצמית בעוד 1,2,3...".

קצת היסטוריה: עד 1978 התחלפו הנשיאים במועדון 45 פעמים ב-78 שנה. מייסד המועדון האנס גאמפר נאלץ להיות הנשיא השמיני, העשירי, ה-16, ה-19 וה-21 במועדון. רק ג'וספ יואיס נונייס הצליח ב-22 שנות נשיאותו להרגיע את המועדון ולהצעיד אותו להצלחות בתקופתו של יוהאן קרויף כמאמן בתחילת שנות ה-90. נונייס, שהיה הנשיא הראשון אחרי פרנקו, הרגיע את נושא הקטלניות והבידול. מאז חזר המועדון לסורו - שמונה פעמים ניתן השלטון במועדון מיד ליד ב-15 שנה, והפעם הבאה כאמור מחכה מעבר לפינה.

מאז 2005 ליווה מסך עשן את המתרחש במועדון מאחורי הקלעים. הכדורגל המלהיב והחיובי, ההצלחות חסרות התקדים, שחקני הבית מהאקדמיה, "האידיאל העולמי מבחינת אימון ותפעול מועדון כדורגל", כמו שכותב ה-BBC, כל אלה מיקדו את תשומת הלב הרחק מהפוליטיקה הפנימית. בברצלונה המשיכו בינתיים כמו תמיד: תככים סביב משרת הנשיאות והכוח, מאבקים משפטיים בין הנשיאים לשעבר, והשיא - לאפורטה הואשם בבית משפט בשקר כשהציג בפני חברי המועדון הפסד של 83 מיליון אירו כרווח נטו של 11 מיליון.

בעוד סנדרו רוסיי מוריד את חובות המועדון, משיג חסויות מכניסות ואקסקלוסיביות, ומביא לראשונה פרסומת לחולצת המועדון תמורת הון, בנושא השקיפות הוא המשיך את דרכו של קודמיו. הרי ברצלונה הרגישה תמיד שהיא משהו מיוחד, וזכתה להגנה בקטלוניה. מעבר לכך, הכדורגל היווה מובלעת בחוק הספרדי, מעין יקום משפטי מקביל בו החוקים הם יותר בגדר המלצות. אבל ממשלת ספרד גילתה שבעקבות המשבר הכלכלי הקשה בספרד, קהל אוהדי הכדורגל לא מתרעם על הפעלת החוק מול המועדונים. לאט לאט מתגלות הפרשיות: חוב של ברצלונה לרשויות המס; שיתוף פעולה עם מסי ואביו בנסיון לחמוק מתשלום מס בספרד. ובעיקר: הניסיון לשחק עם הספרים בנושא ההעברה של ניימאר.

בין לבין, רוסיי ניסה למחוק כל שריד ל'חונטה של לאפורטה" כפי שהיא נקראת. שכוללת אנשים במערכת אבל גם את קרויף, גווארדיולה - ואולי אפילו מסי.

***

אבל הבעיה התדמיתית נובעת מכך שהמצב על הדשא של קאמפ נואו גם הוא על הקרשים. גווארדיולה פרח עם שחקני בית כפויול, ואלדס, אינייסטה וצ'אבי, בוסקטס, ובעיקר מסי. ובכל זאת, ב-2008 הביא המאמן הטרי גווארדיולה רכש ב-96 מיליון אירו, ובשנה לאחר מכן ב-113 מיליון. הוא ידע, שרק חילופים מתמידים וליטוש של השיטה יכולים להביא את הקבוצה להישגים. "נחוץ להקיף את מסי בשחקנים טובים כדי שיישאר מרוצה ולא ישתעמם", הסביר. אבל קשה להביא כוכבים ולהתאימם לשיטה של בארסה ולמסי.

מאז בוסקטס, לא עלה מהאקדמיה אף שחקן הרכב קבוע לבוגרים. ממוצע הגיל בסגל הוא 26.5, ורק שניים ששיחקו לפחות 500 דקות העונה הם מתחת לממוצע הגיל: ג'ורדי אלבה (כמעט 26) וניימאר (כמעט 23). ובכל זאת, ברצלונה משלמת הכי הרבה שכר לשחקניה. אלו הסיבות שזוביזארטה פוטר, ועוזרו קארלס פויול עזב.

למאמנים שאחרי גווארדיולה היו אתגרים קשים - האגו של מסי, השחקנים הרגילים בשיטה ומתקשים להסתגל או להתאמץ ללמוד, חוסר במלחמה על מקום בהרכב, ושמיכת סגל קצרה מדי. כמו שכותב טים סטנארד, בבלוג בפור-פור-טו: "אין דרך להימנע מהתובנה, שההנהלה פספסה את המעבר מהימים הקסומים של נערי הפלא של גווארדיולה לקבוצה חדשה שתתבסס על תיאגו ופברגאס. במקום זאת, בארסה נדמית לאדם שהיה מפורסם בשפעת תלתליו והוא מגלה ששערו נושר במהירות (ופיפ"א אוסרת עליו להשתיל)".

הבלאגן רק עומד להתגבר. אבל כמו שקורה תמיד אחרי המשבר, יגיע דור מוצלח חדש באקדמיה, כוכבים צעירים ישתלבו. כמה זמן זה ייקח? בעוד שלוש-ארבע שנים שוב ישתרר תור זהב חדש. העתיד של ברצלונה ורוד, עם האמצעים הפיננסיים החדשים, האקדמיה ותשומת הלב של מאות מיליוני אוהדים חדשים סביב העולם, כמעט אי אפשר לטעות.