סוסון פראי

"שום יין לא חשוב או מעניין כמו סרט טוב". זאב דוניה יושב בין החביות שלו ומדבר בגילוי לב. גילוי לב מביך כמעט. אחרי עשור וחצי בתעשיית היין, נדמה שהאיש המזוקן והסוער הזה עדיין מתקשה להגדיר את עצמו בראש ובראשונה כיינן, ובעיני עצמו הוא בכלל עדיין קולנוען. קולנוען מתוסכל, הוא מסכים מבלי להסמיק. וזה קצת חבל. אבל גם אם עולם הקולנוע הפסיד איש מלא תשוקה, שאולי, מי יודע, עוד ישוב וייצור סרטים, הרי עולם היין הרוויח יוצר לא פחות מפתיע ומקורי.

הסיפור על איך הפך ליינן, אחרי שעשה סרט על עולם היין המקומי, כבר מוכר למדי. גם היקב של דוניה כבר לא ילד. ובכל זאת, לא יצא לי לבקר כאן עד היום. אבל הנה, הגעתי. דוניה מוזג לנו קצת יין אלול מבציר 2005 ומדבר. על סרטים. של פליני. בעיקר של פליני. היין שלו הוא הכי לא איטלקי בעולם. הוא יין מכאן. אבל מיד נגיע לזה.

למה לא תיכף ומיד? מפני שמתחשק לי להתעכב עוד קצת על דמותו יוצאת הדופן של האיש הזה. גם להגדרה "פליט מהסיקסטיז" מסכים דוניה מבלי להתנצל. ואולי זה מסביר הכול. גם את האיש, וגם, והרי זו הסיבה שלשמה התכנסנו, את היין שלו.

דוניה יוצר, לגמרי במודע, יין בצלמו ובדמותו. על הבקבוקים שלו, לצד לוגו סוסון הים המעודן, מופיעה גם טביעת אצבע גסה וגדולה, כמו באלבום פושעים משטרתי. ואכן, טביעת האצבע של דוניה מורגשת כאן בכל לגימה. זהו יין שגם הוא, אם תרצו, היפי משנות ה-60. יין פרוע, משוחרר מעכבות ובעיקר ממוסכמות, כזה שלא מציית לשום חוק. לפעמים נדמה שדוניה אפילו אינו מכיר את כל החוקים, וגם לו היה מכיר אותם עד האחרון שבהם, היה בוחר שלא לציית לרובם.

היינות שלו, ועזבו אתכם עכשיו מהסברים טכניים, הם הרבה יותר מסך כל מרכיביהם, תבנית אדמתם/אדמתנו והזנים הייחודיים המרכיבים אותם. שהרי את כל הפטפטת הטרואריסטית הזו תשמעו מכל אחד אחר. נכון, גם מדוניה עצמו. אבל בתור מי שמאמינים (אני, וגם הוא) שיין הוא גם, ואולי קודם כול, בבואה נאמנה של יוצרו, מה שמתקבל כאן הוא בהחלט יין כזה. סוער, פרוע, יצרי, חושני, קצת מטורף אפילו.

יהיו כאלה שלא יתחברו ליינות כבדי המשקל האלה, מלאי הפרי והעזוז. גם אני לא הייתי אמור להתחבר אליהם. והרי אני אוהב יינות מופנמים הרבה יותר. חומציים הרבה יותר. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה הסיטואציה שבה שתיתי את היין. ביקב עצמו. יקב קטן, מבולגן קמעה, קירותיו מכוסים בשלל כרזות סרטים קלאסיים. עם דוניה ואיתי יושב גם זוג תיירים מקליפורניה, ארץ יין מפוארת בזכות עצמה, כידוע. גם הם לא מצליחים שלא להיסחף.

ושוב אני נזכר שאין תחליף לביקור ביקבים, גם אם החלטת כבר שיקב זה יקב זה יקב, ושאם ראית אחד ראית את כולם, פחות או יותר, וגם שכל הייננים דומים. מספרים לך על חביות ועל שיפועי כרמים ועל זני ענבים. אבל דוניה, כאמור, מתעקש לדבר על פליני. וזה כובש. כי גם אני מעדיף לדבר על פליני. ואני מאמין - סליחה, אני יודע - שמי שאינו אוהב יינות, שמגיש לך יוצרם ביקב עצמו, אינו אלא רשע וערל לב.

ואל תדאגו, הקסם נמשך גם בבית, שבועות רבים אחרי הפגישה, שאז פתחתי את הבקבוקים, הרחק מיום הפגישה. ואז גם כתבתי את הטקסט, מהזיכרון, מבלי להציץ ברשימותיי, שממילא איני מסוגל לפענח את כתב היד המופיע בהן. בדיוק כמו שאני אוהב. ועדיין הציצה אליי נשמתו של האיש הקטן-גדול הזה.

אז איך אמר מאיר אריאל - קחו לכם אחר צהריים חיובי. קבעו מראש פגישה, וטפסו בדרך היפה למושב בר גיורא. לא תתחרטו.

טעימה

יינות יקב סוסון ים

ג'יימס 2013. היין הלבן הזה, מענבי שנין בלאן, מוקדש לרוני ג'יימס המנוח, חברו הטוב של דוניה ומייסדו של יקב צרעה השכן. באורח פלא, דווקא הלבן של יוצר האדומים הזה, גורם לי להתרגשות הגדולה ביותר. ולא רק בגלל המחווה לג'יימס, שגם אני מאוד אהבתי. זהו יין לבן מפתיע לא רק בגלל הזן הלא שגרתי, שנין בלאן, אלא גם בגלל הטיפול בו - לא מעט חודשים בחבית. ובכל זאת, ראה זה פלא, מתקבל יין רענן וחומצי להפליא, שרק מסגרת עץ קטנה מעטרת את טעמו. מופלא. 100 שקלים

אלול 2005. חסד עשה עמדי זאב דוניה כשהחליט לפתוח דווקא את היין הזה. קברנה סוביניון מעורב במעט סירה, ועוד פחות פטיט סירה. יין שכבר הגיע לפרקו ולכן מציג לא רק עוז ועזוז, ויש כאן עדיין לא מעט כאלה, אלא גם אלגנטיות. אבל שוב, כמו שאפשר היה לנחש מאופיו של האיש, מדובר באלגנטיות לא מאוד מנומסת. כזו שלובשת חולצה לבנה מעומלנת מעל ג'ינס קרוע. נהדר. 160 שקלים (להשיג רק ביקב)

מונק 2011. את רוב-רובם של יינותיו מקדיש דוניה ליוצרים אהובים עליו. כך תוכלו למצוא כאן יינות בעלי שמות כמו לנון, פליני, גרסיה (על-שם גרסיה מרקס), רומן (גארי) ועוד. המונק, על שם אדוארד מונק, הצייר הנורבגי הגדול, עשוי מענבי פטיט סירה (כמו בשמות הלא שגרתיים, אוהב דוניה גם זנים לא צפויים, הוא היה למשל מחלוצי הזינפנדל בישראל). הענבים מגיעים מכרם בעל (לא מושקה) בן 30 שנה. התוצאה היא לא רק עשירה וכבדה כצפוי, אלא גם מפתיעה מאוד במורכבות טעמיה. זו השנה האחרונה שבה יוצר יין זה. הכרם הזקן עשה את שלו ונעקר. חבל. 145 שקלים

טיפה

תקן יין חדש

רשת חנויות דרך היין החליטה על הפעלת מהלך איכות בכל סניפיה. כל היינות, מיובאים וישראליים, יידרשו לבדיקות מעבדה וניתוח כימי כדי לוודא את איכות היין, על-פי התקן הישראלי והאירופי. יין שלא יעמוד בתקן יצא ממגוון היינות הנמכרים ברשת. במסגרת התהליך הרשת מאמצת את טיוטת תקן היין הישראלי החדש, שנכתבה על-ידי ועדת מומחים שכללה ייננים מוכרים, נציג הצרכנים ונציגת מכון התקנים.