ראשון בבוקר. נדב שיינברגר, יועץ התקשורת של משה כחלון ואני ממתינים בכניסה לבית הקפה ליו"ר מפלגת כולנו, שיסיים את השיחה בסלולרי וייכנס לראיון.
שיינברגר מנצל את ההזדמנות להזכיר שהצילומים של כחלון לכתבה נעשו ליד מגרשי הטניס ברמת-השרון, ולא במקרה. הלוקיישן סמלי ונבחר כיוון שמדובר בשטח ריק, שהדירות שתוכננו להיבנות עליו נותרו על הנייר. אבל לא כולם מכירים את ההיסטוריה של האזור, אז כדאי שגם יהיה לזה ביטוי בטקסט. כי כמו שכחלון יאמר מאוחר יותר, "גילינו שאת האנשים מעסיק רק נושא אחד - דיור".
כחלון מגיע, אנחנו כמעט מתיישבים, אבל לא. מתברר שמיכל הרצוג, אשתו של בוז'י, יושבת סמוך לשולחן שבו הצעתי לשבת. הם לוחצים ידיים, והיא מחמיאה לכחלון על הופעתו בעימות. כחלון מודה לה בחום ועוזב את בית הקפה כלעומת שבא.
מתברר שהוא מעדיף לקיים את הראיון רחוק מעיני נציגתו של המחנה הציוני, ואנחנו מתיישבים ליד שולחן בחוץ. אבל מפלגת העבודה רודפת אותו גם שם. עיתונאי שעובר ליד מזהיר אותו שסניף מפלגת העבודה שממוקם מאחורינו עלול לסבך אותו, בעיקר אם עדשת מצלמה תקלוט את כחלון ואת סמל המפלגה באותו הפריים.
כחלון מרגיע אותו שיהיה בסדר. "אני רואה בכולם ידידים", הוא מסביר, "אין לי בעיה עם אף אחד. נלך עם כל מי שיאמץ את המצע שלנו ויענה לדרישתנו לקבל את האוצר, כי רק משם אפשר לבצע את המהפכות שאני מדבר עליהן. ואני מודיע לך שאני הולך להיות שר האוצר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.