1. בגלל ראובן אדלר. כשהקמפיינר שלך מוערך, מתוקשר, מדובר ונחשב הרבה-הרבה יותר מאשר המועמד עצמו - זו בעיה גדולה מאוד.
2.כי למפלגת העבודה לא הייתה שום אג'נדה בבחירות הללו. הביטחון נתפס על ידי נתניהו, החברתי-סוציאליסטי על ידי כחלון, הכלכלי-קפיטליסטי - לפיד, השמאל האמיתי - מרצ. בלי אג'נדה מרכזית ורלוונטית, שיכולה לתפוס את סדר היום הציבורי-תקשורתי ולהביא קולות בפועל, אי אפשר לנצח בחירות. לא בישראל ולא בשום מקום בעולם.
3. כי "רק-לא-ביבי" זו אמנם כן סוג של אג'נדה, אבל הכלל הכי בסיסי בקמפיין נגטיבי הוא "תתקוף, תלכלכך, תפגע - אבל בצמוד לזה חובה להציג אלטרנטיבה שתיתן תקווה". לשמאל היה רק את ה-"מה לא", בלי ה-"מה כן".
4. כי כל צוות הקמפיין של מפלגת העבודה הם כולם מאותה ברנז'ה תל-אביבית שמאלנית, אשכנזית ובורגנית. לכן, לא הייתה להם מספיק יכולת להבין איך חושב הצד השני ואיך הוא מושפע כשמלכלכים על המנהיג שלו, על המדינה שלו ועליו. התוצאה הייתה שהקמפיין שכנע בעיקר את המשוכנעים, אבל לא הביא קהל חדש.
5. כי מפלגת העבודה לא ניצחה עדיין בחירות בעידן החדש, מבלי שיעמוד בראשה ביטחוניסט-על שיוכל לקחת באמת קולות מהמרכז-ימין ולשבור את הגושים. רבין וברק היו כאלה, רמטכ"לים ושרי ביטחון. הטעות (בדיעבד) הכי גדולה של בוז'י היא שהסכים לוותר על שאול מופז (בגלל שלבני לא רצתה אותו) ואיבד את הסיכוי שהמפלגה שלו תוכל להיות רלוונטית ומשמעותית בשיח הבטחוני. ידלין? סליחה על השטחיות, אבל מי זה? מי מכיר אותו?
6. כי לכל מועמד ראוי של מפלגת העבודה היה "אפקט-וואו" כלשהו - רמטכ"ל ששת הימים ששחרר את ירושלים, מפקד סיירת מטכ"ל המהולל על כנף מטוס סבנה, ראש עיריית חיפה המיתולוגי, מנהיג הפועלים המשופם, הסוציאליסטית שנלחמת עבור החלשים. ובוז'י? בוז'י הוא פקיד. אולי אפילו פקיד מצוין, אבל פקידים לא נבחרים לנהל את המדינה הכי מסובכת בעולם.
7. כי הזגזוג האחרון של ציפי לבני - לוותר על הרוטציה - היה זגזוג אחד יותר מדי. אחרי שלושה חודשים של הצהרות בלתי פוסקות שלעולם היא לא תוותר ושהיא ובוז'י צוות אינטגרלי, אי אפשר להתהפך. שוב. הסיפור היחיד שהיה לעבודה למכור בבחירות הללו (חוץ מ"רק-לא-ביבי"), הוא ה"דרים-טים" של הרצוג-לבני שיפעל יחדיו כדי להפיל את "הלאניסטר" מרחביה/קיסריה. והם ויתרו גם על זה, כאילו תפקיד ראש ממשלת ישראל הוא מלצר או מתדלק או חופף במספרה, שאפשר להחליף פתאום ברגע במישהו אחר בלי שזה יזיז למישהו.
Big mistake.
Huge.
8. כי במפלגת העבודה שכחו שראש השבט המבוגר שלהם אמר לא פעם שסקרים הם כמו בושם: מותר להריח, אבל אסור לשתות. תמיד חשבתי שזה משפט קצת מטופש, כי מי האידיוט שישתה בושם, אבל מתברר ששמעון פרס צדק. לא מעט אנשים שתו יותר מדי והתבשמו יותר מדי.
9. כי אחד המסרים המרכזיים של השמאל בקמפיין הנגטיב שלו היה שנתניהו חוטא בהפחדה קיצונית של הקהל, כאשר בפועל ההפחדה הגדולה והאמיתית בשיח התקשורתי בערוצי הטלוויזיה וברשת הייתה בעיקר כנגד המשך שלטונו של נתניהו, וכמה נורא/מפחיד/הרסני זה יהיה אם הוא ייבחר שוב. לא זורקים אבנים אם הבית שאתה גר בו, ברמת החייל או בבית הוורד, עשוי כולו זכוכית.
10. כי כל המנדטים של השמאל מתרכזים בסופו של דבר אך ורק ב-5 ערים וחצי בישראל ועוד שכונה-שתיים בירושלים - וזהו. איך שלא מסתכלים על זה, השמאל (עבודה+מרצ+לפיד) שווה היום סביב 40 מנדטים. גג. לכן הוא לעולם לא יוכל לנצח בחירות בישראל בלי מגה-מועמד שיקסום גם לשאר ה-80 מנדטים.
11. בגלל יאיר גרבוז. לגמרי בגללו. איש חשוך וטיפש, שבאקט דודו-טופזי התאבדותי הראה שוב לשבטים המזרחים-רוסים-מתנחלים-דתיים-חרדים בישראל מה השבט הלבן באמת חושב עליהם, ונתן להם המון דלק לצאת לקלפי ולהראות לו מה הם חושבים עליו.
מוגש כחומר למחשבה להבא. בדיעבד.
■ יוני להב הוא אסטרטג בתחומי השיווק, הפרסום והמיתוג.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
