את הקלוריות סופרים במדרגות

בשנה האחרונה לכהונת מייקל בלומברג כראש עיריית ניו יורק, התפשטה בעיר הלצה ולפיה הוא מתכוון לאסור על מעליות לעצור בקומות התחתונות של בנייני העיר, כדי לדחוף את תושבי הכרך לפעילות גופנית. הבדיחה נולדה על רקע ניסיונו הכושל להגביל מכירת משקאות ממותקים, במסגרת מאבקו במגפת ההשמנה.

בעבר היתה למדרגות תכלית כפולה: שימושית - עלייה למפלסים גבוהים במבנים, ואדריכלית - היררכיה והדרת כבוד. כך, מבני ציבור כגון כנסיות, בתי ממשל ובתי דין, למשל, הרימו את עצמם מהעם וממפלס הרחוב.

האדריכלות המודרנית, בעיקר הסגנון הבינלאומי ("באוהאוס"), קידשו את הפונקציונליות ודחו קישוטים שאין להם תכלית שימושית במבנה. המדרגות וחדרי המדרגות, נותרו בין האלמנטים היחידים שאפשר היה לעטר בהם מבנים.

כך נולדו בבתי מגורים רגילים גרמי מדרגות מרשימים למדי. הם היו התכשיט של הבית. כדי שהטיפוס יהיה נעים, חדרי המדרגות היו רחבים, מאווררים, ניצבו בחזית, צוידו במעקות מעוטרים ונוחים, ובחלונות להחדרת אור טבעי, שאפשרו גם להשקיף דרכם החוצה על נוף הרחוב.

חדרי המדרגות קישטו גם את המרחב הציבורי - הם הותקנו בחזית הבתים, והמדרגות המציצות מהחלונות המוארים הם כשרשרת המעטרת את הבית. ההולך בשדרות רוטשילד בתל אביב עם ליל, יבחין באלה בבתים הישנים שלאורך השדרה.

עם המצאת המעלית ב-1853 (הממציא לא רשם פטנט, למגינת לבם וכיסם של יורשיו) הלך והידרדר מעמד המדרגות. בתחילה הן התקיימו במרכז המבנה והקיפו את הפיר שבו טיפסה ההמצאה החדשה, אולם ככל שגבהו המבנים, נדחקו המדרגות עוד ועוד לשוליים.

חדרי המדרגות נהיו כעורים: צרים, אטומים, מוארים בתאורה קרה, ומפלט לפעילות מודרת (עישון) שמותירה ריח רע ולכלוך. מדרגות קשה לנקות, וכך הן נהפכו לציר תנועה מוזנח, המשמש לחירום בלבד. ברוב המקרים איש לא עולה ויורד בהן, אם אינו מוכרח, וכמעט לעולם הם דחוקים לאחוריים הבלתי מבוקשים של הבית.

ימים יגידו אם חזרת המודעות לתכנון סביבה "בריאה", תשיב למדרגות את תהילת עברן.

בינתיים, במבנה בית ספר ללימודי סביבה שנחנך השנה באוניברסיטת תל אביב, נרשמה תפנית בכיוון. הבניין צויד בגרם מדרגות מרכזי ורחב לטיפוס ומעבר בין ארבע קומותיו. אמנם יש בו גם שתי מעליות (כפי שמחייבים ערך ותקנות הנגישות), אך הן דחוקות לפינה שאינה מזמינה שימוש.