פטריות שהופכות פסולת למזון? עט שמייצר הדיו של עצמו?

"החדשנות במאה ה-21", אמר סטיב ג'ובס המנוח, "תבוא לידי ביטוי בפיתוח של ממשקים חדשים בין הביולוגיה לטכנולוגיה". לא הספקתי לשאול אותו למה התכוון, אבל יש לי תחושה שכבודו לא רצה לטעון שכבר פיצחנו את כל רזי הטכנולוגיה ו/או הביולוגיה, אלא לכך שהעיסוק בשני התחומים עבר מהפך משמעותי. כמו שתעשיית המחשבים בשנות ה-70 עברה, בניצוחם של אנשים כמו ג'ובס וגייטס, מזרועותיהם של תאגידי ענק אל ידיהם של גיקים בגראז'ים ביתיים (שהפכו בתורם לתאגידי ענק) - כך קורה כיום לביולוגיה.

ואכן, מדובר במגמה שהולכת וגדלה, שביטויה השלם ביותר נמצא בתנועת ה"ביו-האקינג", ששמה לה למטרה לקחת את העיסוק הביולוגי ממעבדות הענק של האוניברסיטאות והחברות המסחריות ולפזר אותה לכל אחד מאיתנו, לפי הקודים של קהילת ההאקרים - חבר'ה שלא מסכימים לראות שום דבר כגמור, סגור או אסור. במקום לשחק בקודים, הם משחקים בדנ"א.

המיתוס הרווח לגבי התחום מדבר על כל מיני פרנקנשטיינים גיקים, שמחברים לגופם פרוטזות או משתילים לעצמם מגנטים לנתר את הגוף, אבל האמת היא שהעשייה האמיתית רחוקה מזה, והיא הרבה יותר מעניינת ופרקטית וחשובה.

לפני כ-3 שבועות התארח בישראל אחד מהביו-האקרים הבולטים בעולם. תומאס לנדרין שמו (landrain). הוא הגיע כאורח של תוכנית התואר השני בעיצוב חדשנות ויזמות, בבית הספר לעיצוב במסלול האקדמי, במכללה למינהל. בסדנה שהעביר - סדנה שדיקאן בית הספר לעיצוב, פרופ' כרמלה יעקובי וולק, מכנה "התחלה של מהלך מחקרי בין עיצוב לביולוגיה" - עבדו על תכנות קודים גנטיים, שזה שם משעמם לפעילות מעניינת למדי, כמו למשל הדפסת בקטריות במדפסות תלת ממד וחיישנים שבודקים את איכותה של קרקע נתונה. לנדרין, בעל תואר PhD בביולוגיה סינתטית - יכולת לבצע מניפולציות במולקולות ושכפול גנטי על מנת לייצר מודלים ופעולות שמחשב יוכל להתערב בהם - הוא המייסד והנשיא של "לה פאייס" ("La Paillasse"), ארגון ללא מטרת רווח ואחת ממעבדות הביו האקינג הגדולות בעולם הנמצאת בפריז. במסגרתה עובדים יחד מדענים, אמנים ומעצבים על שלל פרויקטים די מופרעים.