למי לעזאזל תחסר מ.ס אשדוד?

אוהדים אין לה, חיבור עם הקהילה שאמורה לעטוף אותה אין לה, מגרש ראוי אין לה, כבוד מקצועי אין לה ■ בניגוד ליורדות אחרות - אף אחד לא יתגעגע לקבוצה של ג'קי בן זקן

ליגת העל התעוררה היום (א') לבוקר זורח מתמיד: היא נפטרה מסרח עודף. איך דרך עדינה יותר לתאר את תרומתה לכדורגל הישראלי של מ.ס אשדוד, מוטציה שנוצרה ב-1999 לאחר איחוד בלתי נורמלי בעליל בין קבוצות יריבות שלאחת קראו הפועל ולשנייה מכבי עירוני. האם הגיוני שאי-פעם יקום בארגנטינה מועדון מאוחד של בוקה ג'וניורס וריבר פלייט? בגלזגו ישקלו לייסד איזו קבוצה בשם ריינג'רס-סלטיק FC יונייטד?

חוסר הטבעיות של המיזם הכושל בא לידי ביטוי, במלוא עוצמתו, אתמול בבלומפילד. משחק על החיים, על הישרדות, מחזור אחרון בליגה - וכמה "אוהדים" של אשדוד מטריחים את עצמם למגרש? ספרנו פחות מ-150, והמרכאות הן בגלל שבערך שליש מאותו קהל - אותם מורדי "עירוני" שמייחלים להתרסקות הקבוצה המאוחדת - בכלל הריעו לכל מהלך מוצלח של הפועל ת"א. לאשדוד יש אפס חיבור עם הקהילה שאמורה לעטוף אותה, אפס חשיבות ציבורית. היא לא שונה במובן הזה מהמיזמים האחרים של ג'קי בן זקן, נניח רדיו ירושלים או מנופים פיננסיים: אלו פרויקטים שחיוניים אך ורק לבן זקן, לעובדי החברות הללו ולמשקיעים שלהן, ולאחרונה, לפחות במקרה של מנופים - גם לפרקליטות מחוז תל-אביב, מחלקת מיסוי וכלכלה.

לליגת העל, במיוחד לפני קיץ בו היא יוצאת למכרזי שידורים קריטיים ושואפת למתג את עצמה מחדש - אין שום צורך בנזק התדמיתי שנקרא מ.ס אשדוד. אפילו תנופת המתקנים הכלל-ארצית פסחה על הקבוצה הזאת: היא עדיין משחקת באצטדיון שבעיצובו ותנאיו מזכיר מגרש ליגות נמוכות של אחת ממדינות הבלקן או ברית המועצות לשעבר. נותרו עדיין כמה מגרשים לא מלהיבים בליגה העליונה: העירוני בקרית שמונה, דוחא בסכנין, טוטו בעכו, וסרמיל של ב"ש שבקרוב תיערך הלווייתו. אבל הי"א באשדוד הוא מזבלה מתפרקת מהזן הנמוך ביותר, מתקן שלא מכבד את השחקנים, המאמנים והצופים שעושים את הטעות הפטאלית של להיכנס בשעריו.

ולמרות כל החסרונות המובנים הללו, אשדוד הייתה יכולה להימנע מהירידה לליגה השנייה גם הפעם. זה אפילו היה מתבקש לאור סגל שכלל שלושה שחקנים בולטים מהנבחרת הצעירה (גדי קינדה, מיכאל אוחנה, ניב זריהן), מגן שמאלי ששיחק 360 דקות עם נבחרת ניגריה שהגיעה לשמינית גמר המונדיאל בקיץ האחרון (ג'ואון אושינאווה), שוער הנבחרת הבוגרת (אופיר מרציאנו), זרים עם ניסיון לא מועט בליגת העל (ניקולאס פלצ'וק, אלכסנדר דוידוב). אבל אשדוד סבלה מעונת האימון הגרועה ביותר בקריירה של ניר קלינגר ב-15 שנותיו במקצוע בלאומית, בליגת העל ובקפריסין. גם הניהול המרושל של בן זקן, שלא שילם חוב לקבוצה ניגרית, הרתיח את פיפ"א - ורק כשהורידו לו 6 נקודות נזכר להתקשר בהיסטריה לכל משפטני הכדורגל הבכירים בארץ כדי שיצילו אותו - ממש לא הועיל למאמצי ההישרדות.

מילא אם הייתה איזו רוח מיוחדת לשחקני אשדוד, איזו גאוות יחידה מקצועית שקיימת אצל קבוצות חסרות חשיבות אחרות מהליגה (הפועל רעננה של חיים סילבס, נניח). אבל אפילו זה לא: המלחמה על המגרש לא הייתה קיימת אתמול. בסיום בקושי נרשמו תמונות קורעות לב מצד השחקנים שירדו לליגה השנייה. ההידרדרות לתהום כאילו התקבלה על מי מנוחות, בטבעיות. האמת, אפשר להניח שלא רק מבחינת השחקנים, או קלינגר, או ג'קי: ענף שלם מרגיש ככה. בניגוד ליורדות אחרות מהשנים האחרונות - נתניה, בני יהודה, הפועל פ"ת - למי לעזאזל אשדוד תחסר?