פרשת קלאס קלינק: "לא למנות את רוטשטיין למנכ"ל הדסה"

1. עולמות מקבילים, אין דרך אחרת לתאר את הסיפור סביב המרכז הרפואי שיבא והעומד בראשו, פרופ' זאב רוטשטיין, שהוא במידה רבה גם הסיפור של הישראליות, לפחות בצד העקום שלה. ביקום האחד מתכנסת מדינת ישראל הרשמית, על זרועותיה השונים, לכדי שורה של אישומים קשים נגד הפרופסור החזק משיבא.

בהפרש של כמה שעות בלבד, נציבות שירות המדינה מגישה תובענה משמעתית חמורה בגין עידוד ניתוחים פרטיים על חשבון שעות העבודה והמשאבים הציבוריים; החשבת הכללית באוצר מפרסמת לראשונה את מלוא הדוח על השימוש הפסול של הנהלת שיבא במקרקעין ונכסי מדינה; והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה משגרת מכתב חריף ובו היא אוסרת על רוטשטיין לקיים מסיבת עיתונאים בשטח בית החולים שבה התכוון לתקוף את הרגולטורים ואת האישומים נגדו. כל מה שכתבנו עליו כאן בשנתיים האחרונות, התנקז לערב אחד.

ביקום המקביל, באותן שעות ממש, מתכנסת אצולת ההון בתל השומר לעוד ערב גאלה של "חוג הידידים", הפעם מדובר במופע התרמה למען בית החולים השיקומי. אל הבמה עולים בין היתר האמנים מירי מסיקה, שייקה לוי וחנה לסלאו. למעשה, אל המקום הגיעו גם מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' ארנון אפק, מי שאמור לפקח על הניהול בתל השומר לאחר ששימש בעצמו כסגנו של רוטשטיין בעבר, ומחזיק תיק הבריאות, סגן השר יעקב ליצמן. לפחות אם להאמין לציוץ של היחצ"ן רני רהב בטוויטר, ליצמן נשא "נאום תודה מרגש להנהלת תל השומר בראשות פרופ' רוטשטיין". וכך, במין מחזה סוריאליסטי שיכל להתרחש רק בארץ הקודש, זרוע אחת של המדינה מחבקת וזרוע אחרת חונקת.

2. פרופ' רוטשטיין מעולם לא התרגש מהיקום הראשון. את כוס התה שלו, או את כוסית הוויסקי, הוא שותה ביקום המקביל. שם מקומו, שם האנשים שהוא חייב להם דין וחשבון. והם, כמו שהוא אוהב, רק מחבקים. הם עוטפים אותו באהבה והוא מחזיר להם כפי שרק הוא יודע. הם תורמים ממיטב כספם והוא גומל במיטב קסמו, בשירות רפואי ששום בית חולים פרטי לא יודע לתת.

גם ליצמן הכיר באחרונה את הקסם הזה מקרוב בנסיבות מצערות. הם כולם מכירים. והם כולם בני אדם. אז הוא עוקף את הנהלים ובונה בלי היתרים והופך מגורים של עמידר למגורי תיירים ומרוקן את המחלקה לכירורגיה פלסטית כדי למלא את המרפאה של הציצים והבוטוקס. נסו עכשיו לומר באנגלית "למי בכלל אכפת". ככה זה גם נשמע, פחות או יותר.

3. התובענה החמורה ביותר עדיין לא הוגשה. זו התובענה נגד מדינת ישראל. המדינה ששלחה את רוטשטיין וחבריו אל אותו יקום מקביל ואמרה להם "תכירו", אלה האמא והאבא שלכם מעכשיו. רוצים לשפץ את המיון? למגן את מחלקת היולדות? לרכוש מכשיר CT חדש עם קצת פחות קרינה? לכו אליהם. במקרה הטוב, אם תגייסו 75% מהסכום נשלים לכם 25%. אבל בלי נדר. רוטשטיין, מה לעשות, הסתדר מעל המצופה. הוא אהב את הכסף עוד כשהיה רופא מתמחה בשביתה הגדולה של 1983, אז הוביל את הקו המיליטנטי ודרש מאנשי האוצר: "דברו בשקלים".

מאז הוא מדבר גם בדולרים, נהנה מהטיסות, מההתחככות עם ההון. יותר מרופא ומנהל, הוא רואה בעצמו יזם. אפילו בינלאומי. אחרי ההרפתקה המפוקפקת עם בית החולים בגינאה המשוונית, הוא נכנס כעת לסיפור דומה באדמת גאנה. וכמו תמיד, מדינת ישראל, זו ששלחה אותו אל ההון, זו שיצרה את המפלצת, יודעת אחרונה. היא יודעת אחרונה כי היא העדיפה לא לדעת. אם תדע, תיאלץ לסדר. ואם תסדר, תיאלץ לשלם.

4. גם היום יש מי שמעדיפים לעצום עיניים. אגף התקציבים באוצר, למשל, שחשובה לו הריצה הארוכה עם ליצמן, עם הקואליציה, עם הפוליטיקה שלא תמיד מסתדרת עם האתיקה. כך גם כמה מאמצעי התקשורת שמוחזקים או מנוהלים על ידי אותם אלה שנהנים מהשירות המיוחד שהפרופסור יודע לספק. מול אלה ניצבים היום שומרי סף ראויים להערכה שהחליטו לא לשחק יותר את המשחק. בראשם החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו, ופקיד בכיר נחוש בשם יוני דוקן מנציבות שירות המדינה. דוקן שילם מחיר כבד בשנה האחרונה. היו מי שדאגו אפילו להרעיד את כיסאו, את מקור פרנסתו. עשה נכון ובאומץ נציב שירות המדינה, משה דיין, שחתם אתמול לבסוף בעצמו על התובענה נגד רוטשטיין. היה זה מסר של אחריות ומנהיגות, אבל גם של הכרה והוקרה. לא, זו לא הביורוקרטיה שניצחה את היזמות והיצירה, כפי שמנסים לטעון נציגי המועדון. זה פשוט המועדון שנסגר.

גרמן: "אי אפשר למנות את רוטשטיין לשום מינוי"

שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן הביעה היום (ב') התנגדות מפורשת לכוונה של מחזיק תיק הבריאות יעקב ליצמן למנות את מנכ"ל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, למנהל המרכז הרפואי הדסה. בתוכנית הרדיו "סדר יום" עם קרן נויבך, ברשת ב', אמרה גרמן: "פרשת הקלאס-קליניק היא מקרה חמור של הכנסת שר"פ (שירותי רפואה פרטיים) בדלת הראשית של בית חולים ציבורי ולכן להערכתי בלתי אפשרי למנות את רוטשטיין לשום מינוי, עד שהפרשה תתברר".

"אנחנו לא יכולים להאשים לפני שאנחנו באמת רואים, אבל עצם החשד לכאורה, הספק שקיים שלכאורה באמת בוצעה חריגה כל כך חריפה מהנוהל ואפילו מאמות המוסר שלנו, לא יכל להיות שימנו אותו - זה בלתי אפשרי", הסבירה. גרמן התכוונה בדבריה לתובענה המשמעתית שהגישה אתמול נציבות שירות המדינה נגד פרופ' רוטשטיין, ובה שורה של אישומים שנחשפו ב"גלובס" ולפיהם רוטשטיין עודד ביצוע ניתוחים פרטיים קוסמטיים על חשבון שעות העבודה הרגילות ובתוך שימוש במשאבים ציבוריים.

גרמן, צריך לומר, נמנעה כמה פעמים בעבר מהשמעת ביקורת מפורשת על רוטשטיין בעת כהונתה כשרת הבריאות. גם כשנשאלה על שורה של פרסומים ב"גלובס" הנוגעים לרוטשטיין, ניכר היה שהיא מתחמקת. כשנשאלה על כך היום, השיבה שההתמודדות שלה עם היעדר הפיקוח של משרד הבריאות הייתה בעצם הקמת הרשות החדשה לפיקוח על בתי החולים הממשלתיים - רשות שנסגרה כעת על ידי ליצמן. "זו הייתה החלטה אומללה לבטל את הרשות", אמרה גרמן, וציינה שהדוח שפרסמה החשכ"לית באוצר בנוגע להתנהלות בשיבא מחדד עד כמה היא חיונית. לדבריה, אין היום פיקוח ובקרה על כלל בתי החולים הממשלתיים, ולא רק על שיבא.

בשעות הבוקר אמורה הייתה להתקיים בבניין ההנהלה של שיבא מסיבת עיתונאים שיזם פרופ' רוטשטיין, אולם זו בוטלה לבסוף בהנחיית המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר. האחרונה שיגרה אמש מכתב בעניין לליצמן וליועמ"ש של משרד הבריאות, עו"ד מירה היבנר, ובו ביקשה לאסור את מה שכבר זכה לכינוי "מופע האימים" שתכנן רוטשטיין - וזאת על רקע הודעתו כי הוא מתכוון לדבר על דוח החשכ"לית והתובענה שהוגשה נגדו, תוך חשיפת פרטים ועובדות מלאות לכאורה. זילבר הסבירה כי כללי האתיקה של עובדי המדינה ותקנות שירות המדינה אוסרות ניצול מעמדו של עובד מדינה לטובת ענייניו האישיים בתוך שימוש במתקן ממשלתי ועובדי ציבור.