עמדה: יצוא גז? פיתוח לוויתן? הגז האיראני יזכיר לנו מה גודלנו

אם לקחת ברצינות את התעמולה שעלתה בשבועות האחרונים מסביבתם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה, יובל שטייניץ, הרי שעם חתימת הסכם הגרעין עם איראן התחילה הספירה לאחור אל קיצה של תעשיית הגז הטבעי בישראל. וסופה יבוא בעוד כחודשיים, כאשר ההסכם יאושר בקונגרס האמריקני או בווטו נשיאותי.

זוהי, כמובן, הנחה מופרכת. השוואה בין איראן, מעצמת גז טבעי עם הרזרבות הגדולות בעולם, לבין ישראל, מפיקה זעירה, היא כהשוואה שבין מידת ההשפעה הגלובלית של נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל.

אבל, פוליטיקאים ומדינאים ישראלים נוטים לשגות באשליות, כמו למשל שיעלה בידם למנוע את אישור הסכם הגרעין האיראני, או שישראל תוכל לגבור על איראן בשיווק גז טבעי.

כדאי רק לזכור שאם קרטל האנרגיה ייצא מישראל כמויות גדולות של גז טבעי, רזרבות הגז הטבעי של ישראל יתחסלו בתוך 25 שנים. כלכלת המדינה, שתעבור הסבה לגז טבעי לפחות בחלקה, תיפגע קשות, וביטחונה האנרגטי יתנדף כלא היה. לא מופרך לשער שיש כבר היום אנשי עסקים המתכננים יבוא גז טבעי לישראל מאיראן ומארה"ב, למלא את המחסור שייווצר בעוד 25 שנה ושיימכר כאן במחירים מופרזים. כרגיל.

הפרזה היא חלק מטכניקת ההטעיה של שר האנרגיה שטייניץ, את הציבור הישראלי. כך למשל טען השר בראיון בשבוע שעבר לערוץ הכנסת, שעלות הפקת הגז מתמר אינה 0.5 דולר אלא דולר, אם מביאים בחשבון גם את עלויות החיפושים, הקידוחים והכנת המאגר להפקה.

עובדתית, שטייניץ צודק, אבל עמדתו תמוהה במקרה הטוב. מחיר הסחורות, ובכללם נפט וגז טבעי, נקבע בשווקים בינלאומיים מבלי להביא בחשבון את עלות ההפקה הכוללת: כאשר נוצר היצע, המחירים יורדים ואם נוצר ביקוש - המחירים עולים. לתנודות המחירים אין קשר, בוודאי לא קשר ישיר לעלויות החיפושים, הקמת המתקנים וההפקה. בשנה שעברה, כאשר מחירי האנרגיה החלו ליפול בחדות, אף אחד לא התעניין במחירי ההפקה וה-wildcatters בארה"ב. אם הם רצו למכור את הסחורה במחירי הפסד הם מכרו; ואם לא, הם סגרו את השיבר.

כדי להגדיר מהם "מחירי הפסד", יש להבהיר מה מחשבים בעלות ההפקה. בתעשיית האנרגיה (וגם בתעשיות אחרות) משתמשים במונח sunk cost - עלות השקעה בפרויקט שאין אפשרות להחזירה. ה-sunk cost בתעשיית הגז הטבעי הם החיפושים והכנת האתר להפקה.

חברות האנרגיה האמריקניות ראו בשנה שעברה צניחה חדה במחירי הנפט והגז הטבעי, אבל המשיכו להפיק, אף שמחירי הנפט לא כיסו את עלויות ההפקה השוטפת (+ sunk cost), אבל כיסו את עלות ההפקה השוטפת והותירו בקופתן רווחים קטנים שאפשרו להם, לעת עתה, להחזיר חובות.

זו כמובן אינה שיטת עבודה מומלצת ורבות מחברות האנרגיה האמריקניות הבינוניות, המפיקות נפט פצלים, צפויות לספוג השנה הפסדים כבדים, כאשר חוזי הגידור שלהם יפוגו.

לכן, מן הראוי שקרטל הגז הישראלי, שאינו עומד בשום תחרות, רווחיו אינם בסכנה ומחיריו אינם מגודרים, יוריד את מחירי הגז הטבעי למשק הישראלי בחדות ויתאימם לרמת הסיכון האפסית שבה הוא פועל.

אחת מאותן חברות אנרגיה שעלולות להיחשף בקרוב להפסדים ניכרים עונה לשם נובל אנרג'י. בחודש האחרון צנח מחיר המניה של נובל בכ-12% וירד, לראשונה מאז החל משבר האנרגיה, מתחת ל-40 דולר. מניות של חברות אנרגיה אחרות, הפעילות בהפקת נפט וגז טבעי מפצלים, צנחו בשיעורים חדים עוד יותר.

אחת הסיבות לירידות היא, ככל הנראה, סיום ההגנה האפקטיבית של חוזי הגידור. בדו"חות נובל אנרג'י ל-2014 צוין שיש לחברה גידור במחירים גבוהים על 50% מתפוקת הנפט שלה, גם לשנים 2015 ו-2016.

למרות זאת, ברבעון הראשון של השנה צנחו הכנסות החברה מגידור ל-250 מיליון דולר, לעומת הכנסות של 778 מיליון דולר מגידור ברבעון הקודם, ירידה של 73%, וזאת על אף שהמחיר הממוצע של הנפט בין Q4/2014 ל-Q1/2015 ירד לפי הדיווח של החברה ב-36% והיקף ההפקה ברבעון הראשון היה נמוך בכ-4% מאשר ברבעון שקדם לו.

ברבעון השני החברה צפויה לרשום מחיר ממוצע גבוה יותר לחבית נפט מאשר ברבעון הראשון, וקיימות הערכות שהיא עלולה גם לרשום הפסדים בפעולות הגידור. נובל מגדרת גם את מחיר חלק מהגז הטבעי שהיא מפיקה, אולם המשמעות הכספית שם נמוכה יחסית.

מה כל זה אומר? שנובל היא חברת אנרגיה בינונית ומקצוענית, אבל ממש כישראל היא אינה מעצמת אנרגיה והסיכוי שתשקיע בפיתוח "לווייתן" בשנים הקרובות מיליארדי דולרים הוא פחות מקלוש. שוק הגז הטבעי במזה"ת יישאר פתוח לאיראנים, לקטארים ולרויאל דאץ'-של (כולל בריטיש גז).

• יעקב צלאל הוא עיתונאי עצמאי בתחומי האנרגיה והתחבורה.