מסע שורשים דרך הביבים

"בת זונה", יום ד' 22:00, ערוץ yes דוקו

נירית אהרוני נמסרה לאימוץ בהיותה תינוקת. אמה הביולוגית הייתה זונה, נרקומנית ונוסף על כך צעירה מאוד עת ילדה אותה.

כחלוף השנים וכשהיא כבר אמא לילדים משלה, מחליטה אהרוני לצאת למעין "מסע שורשים דרך הביבים" אל נופי הילדות שממנה ניצלה. במשך 3 שנים היא מתחקה אחר קורותיהן של מי שחיות בשולי השוליים של החברה: נשים צעירות, נרקומניות, זונות - ומתעדת אותן ברגעים המחרידים של חייהן.

בעולמן, כך מתברר, חלו מעט מאוד שינויים מאז נולדה אהרוני. גם היום "תאונות" שמובילות להריונות מסתיימים לרוב בשליחת הילדים לאימוץ, בעוד האימהות הצעירות שוקעות עוד ועוד אל תוך חיים ללא מוצא.

במקביל לתיעוד חייהן, פותחת המתעדת גם במסע לחיפוש אימה הביולוגית, מה שמניע את העלילה בשני קווים מקבילים ולפחות במקרה שלי, סיפק מעין "הפסקת נשימה" מהעולם הקודר והמחניק שאליו צללה אהרוני.

קשה לקרוא לסרט שכזה "מהנה", אבל הוא בהחלט מרתק - כך חשבו גם בפסטיבל "דוקאביב" עת הוקרן לראשונה.

* ציון: 9

עונת יובש לבנה

"מסע עולמי" בין נשוויל ללינצ'בורג, יום ד' 22:00, ערוץ חינוכית 23

כבר זמן רב שאני מחכה להזדמנות להזכיר את לוח השידורים החדש והמעניין של הטלוויזיה החינוכית, והנה יוצא לי להזכיר אותו דווקא באמצעות שידור חוזר לתוכנית ישנה, ועליי להודות שהפעם המניע הוא אישי:

אחד הטיולים המכוננים שעשיתי בחיי היה לאזור הזה של המדינות טנסי וקנטאקי. אמנם עילת הנסיעה שלי הייתה ביקור במזקקות הוויסקי האמריקאי, אבל בדרך נגלתה לעיניי אמריקה אחרת, שונה מאוד מכל מה שחשבתי שאני יודע אודותיה. מקום שבו אנשים עשויים לקבל את פניך בקנקן של לימונדה קרה או בשליפה של רובה הציד מאחורי מושב הנהג של הטנדר - תלוי איך פירשו את הגעתך.

המסע שיוצא מבירת הקאנטרי של אמריקה, מסתיים במזקקה הידועה של ג'ק דניאלס בלינצ'בורג, אחת העיירות ההזויות שבהן ביקרתי: חנויות המזכרות לתיירים במרכזה של העיירה מוכרות פריטים משעשעים כמו גלימות ומצנפות של הקו-קלוס-קלאן לצד סטיקרים גזעניים כנגד הנשיא אובמה.

לעומת זאת, בתוך המזקקה הומה מעין דיסנילנד של וויסקי, ואם לא די בכל זה, הרי שמזקקת הוויסקי הגדולה בעולם נמצאת במחוז שעליו חלים עדיין חוקי היובש! משמע, למעט "טעימות מקצועיות" בשטח המזקקה (מעולם לא ניצלתי כך את עובדת היותי עיתונאי), אסור לצרוך או להגיש משקאות אלכוהוליים ברחבי המחוז, וכשיצאתי מגבולותיו, חשתי את אותה הרגשה משכרת (תרתי-משמע) שחש כל תושב מדינת תל-אביב כשהוא חולף על פני גינות סחרוב בדרך החוצה מירושלים.

* ציון: 8