דעה: המדינה ניצחה את חברות הגז

המו"מ האמיתי התנהל בתוך הממשלה, בין הזרועות והאגפים השונים, שכל אחד מהם החזיק באינטרס אחר ולעתים קרובות מנוגד ■ וגם: זה מה שמצפה לנתניהו ביום ראשון הגורלי ■ דעה / עמירם ברקת

קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10
קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10

הפלונטר הרגולטורי נפתר, הפלונטר הפוליטי שב ומתעורר - זו הבשורה שאליה התעוררנו הבוקר (ה') בעקבות סיום השיחות בין המדינה ליזמי הגז.

ישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב תהיה בעלת משמעות הצהרתית, אבל לא הרבה מעבר לכך. הכוח נמצא עדיין בידיו של שר הכלכלה, אריה מכלוף דרעי, שהוא המוסמך בחוק לאשר את עקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים ולתת ליזמים פטור מהסדר כובל משיקולים מדיניים וביטחוניים לפי סעיף 52'. נתניהו, שכנראה אינו מסוגל לגרום לדרעי לחתום על הפטור, ייאלץ לכתת שוב את רגליו למליאת הכנסת ולקוות לחוויה מתקנת לאחר ההשפלה שספג בסיבוב הקודם.

מנהיג ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר היום בראיון לגלי צה"ל כי "סביר להניח שנתמוך במתווה" - אך גם הוא אינו מסוגל כנראה לגרום לחברת סיעתו אורלי לוי-אבקסיס לעשות זאת. ליברמן יכול להביא במקרה הטוב ארבע ח"כים שיתמכו במתווה, מה שהופך את מפלגת "כולנו" ללשון המאזניים.

מנהיג כולנו, שר האוצר משה כחלון, יעשה הכל כדי להשאיר חופש הצבעה לשמונת חבריו לסיעה (לא כולל אותו עצמו ואת יואב גלנט שפסלו את עצמם מהשתתפות בהצבעה). איש מלבד כחלון אולי אינו יודע מהן נטיות ליבם של חברי הסיעה, אך אפשר להניח שרבים מהם יתנגדו למתווה - בין חברי כולנו יש לא מעט ח"כים בעלי אוריינטציה חברתית. תוסיפו לכך גם חברי כנסת בודדים מהקואליציה כמו משה גפני שאינו מסתיר את התנגדותו למתווה - ותקבלו מתכון לסיוט אמיתי עבור ראש הממשלה.

המתווה עצמו שהוצג הבוקר על ידי נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ מבטא שיפור ממשי לעומת הגרסה הקודמת, בעיקר בנושא הצמדת מחירי הגז בהסכמים החדשים למרכיב ייצור החשמל ולמדד המחירים לצרכן. ההצמדה הזו תביא להוזלה ממשית במחירי הגז בהסכמים החדשים, ובעתיד תשפיע גם על הסכם "תמר", שהמחיר בו נפתח לעדכון ב-2021. הוספת אבן דרך מחייבת ללוחות הזמנים לפיתוח "לוויתן" והתחייבות לרכש מקומי גם הן חשובות. ועדיין, ישנם כמה סימני שאלה שנותרו ללא תשובות ברורות. הבולט שבהם הוא סוגיית צינור הגז הנוסף ממאגר תמר לחוף הישראלי. הצינור הנוסף חיוני לביטחון האנרגטי במשק שכל אספקת הגז שלו עוברת דרך קו אחד.

פיתוח מאגר לוויתן ומאגרי "תנין" ו"כריש" יכולים לפתור את הבעיה, אבל תוכניות הפיתוח של כל אחד מהמאגרים האלה עדיין מותנות בגורמים חיצוניים שלממשלה אין עליהם שליטה. לכן הרמנו יותר מגבה אחת כשהבחנו שהדרישה להקמת צינור שני מתמר הושמטה ממתווה הגז. הקמת הצינור הנוסף הייתה כבר מוסכמת על היזמים, כחלק מפרויקט ייצוא הגז מתמר למצרים. למה ויתרתם על הצינור הנוסף? השאלה הזו הופנתה ללא מעט גורמים בממשלה והתשובות היו בלתי משכנעות, שלא לומר מתחמקות. כנראה שרק בעתיד נדע את הסיבה האמיתית לכך.

במבט לאחור נראה כי יחסי הכוחות במו"מ בין המדינה ליזמים היו מוטים בצורה בולטת לטובת המדינה. היזמים הסכימו בסופו של דבר לכל הצעה שהגישה להם המדינה, כל עוד זו לא חצתה את הקו האדום מבחינתם ודרשה לפתוח הסכמים חתומים. המו"מ האמיתי התנהל בתוך הממשלה, בין הזרועות והאגפים השונים, שכל אחד מהם החזיק באינטרס אחר ולעתים קרובות מנוגד. לכן מי שטוען שהמדינה נכנעה למונופול אינו מבין את התמונה המלאה. קחו, למשל, את ההחלטה להשאיר את נובל אנרג'י כמפעילת מאגר תמר - את הדרישה הזו העלה לא אחר מאשר הממונה על הנפט במשרד האנרגיה.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988