עמדה: הנבצרות של השרים כחלון, גלנט וכץ - צביעות ובגידה

שרי האוצר, השיכון והרווחה הם גם ח"כים, ואין שום מניעה משפטית שישתתפו היום בהצבעה על ענייני הגז

משה כחלון / צילום: שלומי יוסף
משה כחלון / צילום: שלומי יוסף

הנבצרות שהשיתו על עצמם שר האוצר משה כחלון, שר השיכון יואב גלנט ושר הרווחה חיים כץ, בענייני הגז, תופסת, אולי, לגבי תפקודם כשרים בממשלה (בכפוף לסימוכין המשפטיים שעדיין לא גובשו סופית), אבל ביושבם כחברי כנסת מהמניין, אין שום מניעה משפטית שישתתפו בהצבעה שתתקיים היום (ב') על המתווה. הסתתרותם מאחורי טיעונים של אתיקה ונקיון כפיים, היא לא פחות מצביעות ובגידה באזרחי המדינה.

עמדתם של היועץ המשפטי הממשלה והיועץ המשפטי לכנסת חד משמעית: כחלון, גלנט, כץ ואפילו שטייניץ, שיש הטוענים שגם לו יש ניגוד עניינים כזה או אחר בסוגיה, יכולים להתיישב היום על כסאות עור הצבי בנחת, ללחוץ על הכפתור שיתבקשו, בלי לעבור על אף חוק או סעיף אתי. הבחירה שלהם לא לעשות זאת, כדי לא להצטייר כ"משרתיהם של הטייקונים", או כ"גוזלי כסף מהעניים", היא פופוליסטית וחסרת בסיס.

בהצבעה מכריעה שכזו, שיכולה להשפיע על כלכלת ישראל לשנים רבות, קריטי שכל חבר כנסת יביע את דעתו ובפומבי, כדי שהציבור ידע את עמדתו הברורה ואולי ישקול אם לבחור בו בפעם הבאה.

במקרה של גלנט וכץ, השקיפות הזו חיונית לדמוקרטיה, אבל לא קריטית. אבל בכל מה שקשור למשה כחלון, המכהן כשר אוצר שהיה אמור לחתום על אישור המתווה מתוקף תפקידו ומי שהכניס את הטיפול במונופול הגז ופירוק המונופולים למצע "כולנו", המקרה חמור בהרבה. חובתו של שר האוצר להצביע, גם אם באצבע רועדת שתחשוף אותו לביקורת ציבורית נוקבת.

עד היום יכול היה כחלון לחמוק מלהכניס את היד לאש בעזרת תירוצים שנשמעו הגיוניים ואפילו נקיים מרבב. היום הציבור צריך לקרוא לשר האוצר, מתוקף תפקידו כחבר כנסת ומי שזכה בשמונה מנדטים בשם אידיאולוגיה של הטבה עם האזרח, לחשוף מה הוא חושב באמת. ואם לא יעשה זאת נוכל לומר גם עליו, "כחלון ברח".