למה דווקא הן בטופ?

1. תגידו, יצא לכם לפגוש אנשים שקמים בבוקר ומחפשים את המהלך הגדול שאישה הובילה היום? אצלנו זה קורה יום יום. אם היא שם, אנחנו בעקבותיה. עושים זום אין, ודולקים אחר המנהיגות הנשית. וכן, זו עדיין דרמה, לראות אישה בראש הפירמידה, כי אנחנו הנשים קצת חדשות בעסק, אז הכול עוד טרי ורענן.

אני מסתכלת על רשימת הנשים המשפיעות שדורגו השנה, ומזהה רק מעט מאלה שהופיעו ברשימה לפני שמונה שנים. יש אולי 10 בכירות שמופיעות זו השנה השישית. כל היתר התחלפו.

2. גיליון המשפיעות שונה מכל גיליון אחר שיוצא במהלך השנה. הוא מעורר בנו כל פעם מחדש את אותה התרגשות מהולה בלחץ נוכח האחריות לספר את הסיפור הנכון, ולספר אותו נכון. איך אפשר לסכם עשייה כל כך אינטנסיבית, ואיך לא ליפול למלכודת? אנחנו חיים בתרבות של קידום מכירות. קל לנשים שמכוח מוחצנותן נמצאות בחזית התודעה, לגרוף הכרה גבוהה יותר.

בעידן הנוכחי, כשיש כבר הרבה נשים מנהלות, מקננת אצל רבות התחושה שגם הן צריכות להיות ברשימה. הן הגיעו לשיא. והן צודקות. אבל הרשימה הזו מצומצמת עד אכזריות. היא משקפת חלקיק מהמנהיגות הנשית בארץ.

בכל שבוע, כמעט, אני פוגשת נשים שמובילות מהלכים יוצאי דופן. 'מיכל, יש לי פגישה מחר, ואין לי דקה לנשום', אני מתמרדת מול המפיקה שלי.

'תלכי', היא דוחקת בי, 'את יודעת שאת תמיד חוזרת בהיי'. וזה בדיוק מה שקורה. כל פעם אחרי פגישה, שתמיד נדמה שתקועה לי בזמן הכי לא נוח, אני יוצאת מוקסמת מעוד אישה פורצת דרך, שעושה בעיניי את הבלתי אפשרי. ואז אני שואלת את עצמי: איך כמעט החמצתי אותה. מזל שמיכל לא ויתרה לי.

אז מה יש בהן, בנשים שמגיעות לפסגת העשייה? מה עובד בשבילן? יש שם בכלל מכנה משותף? נדמה לי שכן. הן עובדות בפס רחב, בתדר מפוצל. יש להן רמות אנרגיה פסיכיות כמעט. המון המון מרץ, שמחזיק אותן אקטיביות מבוקר עד לילה וגם כל הלילה. היפר אקטיביות.

הבטרייה לא נגמרת אצלן. ולא, זה לא עניין של חריצות. חריצות יכולה לסחוב אותך רק כברת דרך. את צריכה את האנרגיה המתפרצת שתשרת את כל העסק הזה של אמביציה באוקטן גבוה. ואלה, בואו לא נתבלבל, נשים שעובדות בקצבים רצחניים. אז למה? כי הן יכולות.

ואיפה החולשה שלהן? אנשים מפתחים נטיות אסתמטיות מהאבק שהן משאירות מאחור. קשה לאחרים בסביבה להתאים עצמם לקצב שלהן. לא לכולם היכולת האנרגטית הזו להיות בפול גז 100% מהזמן. לא כל האנשים מצוידים בכזה נפח מנוע. ואז מה? את רצה קדימה ומסתובבת רק כדי לגלות, שכולם בארגון הרבה מאחורייך. ועכשיו, לכי תנהלי את זה.

3. דירוג במהותו הוא פיקציה. איך אפשר להשוות בין מדענית, פוליטיקאית ומנהלת בנק גדול? מה משפיע יותר על חיינו? שרת המשפטים שיוצאת למהפכה, או נשיאת בית המשפט העליון? מנכ"לית הבנק הגדול במדינה, או נגידת בנק ישראל? המדענית שפיתחה תרופה למחלה קשה, או זו שהצליחה לשחזר תאי גזע? אי אפשר למדוד, ולכן ההיררכיה פחות חשובה. באנו להציג את ההישגים, להעמיד מודלים של מנהיגות.

ויש הרבה מה ללמוד מהן. ביקשנו וגם קיבלנו עצות. בגיליון הגדוש הזה הן שיתפו אותנו בתובנות שצברו בדרך למעלה ביזע ודמעות. הן התמודדו עם כל כך הרבה קשיים, למדו הרבה שיעורים, נכשלו וקמו, ושוב נכשלו ואז גרפו את פירות הניסיון.

כל השנה אנו מקוששים בתשומת לב ודריכות את הסיפורים החדשים שצצים בתעשייה. כמה יזמות, כמה רעיונות, כמה יצירתיות. באחרונה מתחילים לקושש אצלנו: במהדורות החדשות בטלוויזיה יושבים עם גיליונות 'ליידי גלובס', צדים את הפנים החדשות, ואז מפציצים עם היזמיות שעשו סנסציה. זה הפך מיינסטרים.

והנה עוד תופעה. אני מקבלת פניות מקוראות: 'אולי תציגו גם נשים רגילות'. אפשר להבין את זה, יש מי שחוטפות דיכאון מההצלחות הפנומנליות האלה, מהסופר סטאריות. זה מעורר בהן תסכול ואי שקט וחוסר מנוחה, כי תמיד הישגיהן ייראו בעיניהן דלים בהשוואה. אז הן מבקשות לקרוא על נשים יותר נגישות, יותר פשוטות. אבל זו בדיוק המהות של 'ליידי גלובס'. הנשים הפחות רגילות.

דווקא בגלל זה כל כך הפתיעה אותי ציפי עוזר ערמון, מנכ"לית לומניס, אשת השנה במגזר העסקי, כשאמרה לי על עצמה: "אבל אני נורא רגילה". לא, את לא.

החיים שלה זה הדבר הכי לא רגיל, וכבר ראיתי שניים שלושה מנהלים בחיי. האישה הזו עולה ביכולות הניהוליות שלה על הרבה גברים בצמרת הניהול כיום, אבל היא לא עושה עניין. היא יכלה לנהל חברה גדולה פי חמישה, אבל הענווה, הענווה. האם זה קשור למגדר? יותר מכל דבר אחר, לדעתי.

נשים, תזכרו, פועלות בסביבה לא קלה. לוקח זמן לתפיסות להשתנות. ואם זה יקרה, זה בזכות נשים כמותה. והן באות בלי פוזה. הרבה מהמטפסות בסולם מתאמצות להיראות עוצמתיות, מלוטשות פאסון. בעלות העוצמה האמיתית לא מתאמצות. הן כבר הגיעו.

4. השנה נבחרה לעמוד בראש הדירוג האישה שרשמה את ההפתעה הכי גדולה אחרי הבחירות לכנסת. סימן שאלה מרחף מעל הקלילות שבה היא מתנהלת עם הדבר הגדול והמלחיץ מאוד - הקריירה שלה. בשנת 99' היא עשתה כל מה שמהנדסת מחשבים רצינית הייתה עושה בימי פריחת ההייטק - נכנסה לפוליטיקה. איילת שקד הלכה לנהל את הלשכה של ביבי, בתקופה שבה היה במדבר הפוליטי. והשאר שייך לדברי הימים של הימין הישראלי.

קשה להיזכר במנהיג ישראלי, שהקוביות שלו הסתדרו כל כך מושלם, כמו איילת שקד 2015. היא מזמן הוציאה פטור מתקינות פוליטית, לא פוחדת לשחרר את הנצרה. לוקחת פניות חזקות, יורדת לשוליים, חוצה באדום. נסיכת הימין רוצה להיות אשת הברזל של ישראל. היא תנסה לשכנע אתכם שהיא בדיוק כמו הטייפ קאסט שלה. רק להפך. בעברית קוראים לזה תחשבו עליי מה שאתם רוצים ואני אמשיך לקבל את התפקידים הכי רציניים.

מול האדישות שהיא מפגינה כלפי המתקפות המוחצות עליה, עוד לא החלטתי אם היא מספיק עמידה כדי להחניק את הדמעות, או שאתם פשוט לא מזיזים לה.

צמרת עולם הניהול הישראלי היא זירה שמרנית מאוד. לא תמצאו אותה בפייסבוק. סלפי? תרגיעו. אבל לא איילת. היא גדלה לתוך הדיגיטציה והרשתות החברתיות. זו הממלכה שלה. שם נולד הארגון הימני שהקימה ושסחף אחריו עשרות אלפי תומכים, אותם הפעילה. אתם רואים אותה יותר מדי בזמן האחרון? תתכוננו לראות אותה עוד הרבה יותר.

חג שמח ושנה טובה!