"ישראל לא הפנימה שהמאבק בשוחד בחו"ל גובר על כל אינטרס עסקי"

עו"ד איתן מעוז, המטפל בעבירות כלכליות בינלאומיות ובהסגרה, מבהיר כי ישראל אמנם ביצעה צעדים רבים כדי לעמוד בסטנדרט המחמיר של ה-OECD בתחום, אך לדבריו, "התוצאה עדיין חלקית במקרה הטוב"

עו"ד איתן מעוז / צילום: תמר מצפי
עו"ד איתן מעוז / צילום: תמר מצפי

בעשור האחרון אנו עדים לתהליך מואץ של חיזוק שיתוף-הפעולה בין רשויות אכיפה של מדינות שונות בעולם בכל הנוגע לעבירות שחיתות ותקינות הממשל. התהליך הזה לא פסח על ישראל שחתמה בשנים האחרונות על מספר אמנות בנושא, ובין היתר על אמנת האו"ם נגד שחיתות, אמנת ה-OECD בדבר מלחמה בשוחד עובדי ציבור זרים, וכן על האמנה האירופית בדבר עזרה משפטית בעניינים פליליים, המהווה בסיס הכרחי לכל שיתוף-פעולה משפטי בין מדינות. ביולי השנה הושלם דוח ביקורת של ה-OECD על הפעולות שמבצעת ישראל לאכיפת החקיקה הקיימת, האוסרת על מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.

הדוח הוא עב-כרס ואינו מחמיא במיוחד. מסתבר כי במהלך התקופה מאז הצטרפותה ל-OECD במאי 2009 התקבלו בישראל ידיעות על 14 מקרים של חשד לשוחד שנתנו אנשי עסקים ישראלים או חברות ישראליות לפקיד זר כדי לקדם עסקה במדינה הזרה. מתוכם מקרים אלה נפתחו רק 4 חקירות רשמיות, 7 מקרים מצויים עדיין בשלבי בירור חקירה ראשוניים, ו-3 תיקים נסגרו - אחד בשל חוסר ראיות ושניים בשל קיום הליך בעניין בחו"ל.

עו"ד איתן מעוז, שמטפל בחלק מהאירועים שנבחנים על-ידי הצוות המיוחד של משרד המשפטים, מסביר כי הביקורת לא לגמרי מוצדקת. "מיעוט מקרי החקירה בישראל של מקרי שוחד לאנשי ציבור זרים לא מעיד בהכרח על אכיפה רפה, אלא נובע מהקושי ליירט אירועים בחו"ל, וכנראה גם מהפנמה של הגופים העסקיים כי שוחד לנבחרי ציבור זרים עלול להיות אירוע ישראלי מאוד מסוכן, גם אם התרחש כולו בחו"ל".

לדברי מעוז, למרות שנציגי ה-OECD טוענים בדוח כי היחידה הארצית לחקירות הונאה של משטרת ישראל לא מבצעת איסוף מודיעיני אקטיבי באמצעי התקשורת הגלויים, עדיין 9 מתוך 14 החשדות שהתקבלו בישראל בגין שוחד לאיש ציבור זר היו בפועל תוצאה של פרסומים של אמצעי תקשורת שונים. לכן, ללא תלונה קונקרטית של מדינה זרה, או בקשה לעזרה משפטית שמעירה בישראל אירוע שהתרחש בחו"ל, מאוד מסובך לפתוח בחקירה פה.

"נכון שמאז שישראל החלה להיכלל בדוחות ה-OECD היא מדורגת בקטגוריה הנמוכה ביותר השמורה למדינות, בהן האכיפה 'מועטה' עד 'אינה קיימת כלל', ובאמת, ניתן לראות כי בין השנים 2010-2013 לא נפתחו בישראל חקירות בעניין מתן שוחד לעובד ציבור זר. אבל בשנים האחרונות יש בהחלט התעוררות בתחום".

לשלוח יד ארוכה

מעוז מציין כי אי-אפשר להתעלם מבעיה מאוד לא פשוטה של התעשיות הביטחוניות הישראליות כגורם מעכב אכיפה. "בדוח מיולי נכתב בתרעומת מסוימת, שבכיר במשרד האוצר הצהיר בפני מחברי הדוח, כי על מדינת ישראל לאזן בין אכיפת השחיתות ובין צרכים כלכליים. מחברי הדוח דואגים כי אמירה זו מרמזת ששוחד לאנשי ציבור זרים הוא חיוני לביצוע עסקאות מסוימות. היועץ המשפטי לממשלה מצדו הבהיר כי המלחמה בשחיתות גוברת על כל אינטרס עסקי ונראה שהרשויות מישרות קו עם עמדה זו, אך ישראל עדיין נתפשת כמדינה בה לא כל הפקידים הפנימו את העמדה שהביע היועמ"ש. ימים יגידו".

בוא נחזור צעד אחורה. מה בדיוק מטרתה של האכיפה הזו? מדוע שישראל תעסוק באירועים שהתרחשו מחוץ לגבולותיה ולא פגעו באינטרסים ישראליים מובהקים?

"האמנות החדשות נועדו לייצר סטנדרט אכיפה בינלאומי אחיד ולמנוע ממדינות חלשות להפוך לערי מקלט עבור מקבלי ומוסרי השוחד. המטרה של שיתוף-הפעולה הבינלאומי שאליו נכנסת ישראל היא לשלוח יד ארוכה, חוץ-טריטוריאלית, לתוך מקרים שבאופן רגיל היו אמורים להיות מטופלים באותה מדינה בה נלקח או שולם השוחד, ולהפוך אותם לאפשריים לאכיפה פלילית כמעט בכל מקום בעולם".

מעוז מציין כי בישראל האכיפה רק מתעוררת, "אבל בארה"ב, שמובילה מזה שנים את המאבק בשחיתות עסקית בינלאומית, קיימת חקיקה בנושא עוד משנת 1977. היישום של חוק זה בארה"ב קשוח ואגרסיבי מאוד, ומכוחו חוקרת המשטרה הפדרלית מקרי שוחד, שלעתים הקשר היחידי שלהם לארה"ב הוא שהחברה החשודה נסחרת בבורסה האמריקאית, או שכספי עסקה מסוימת שולמו בדולרים".

- והצטרפותה של ישראל ל- OECD יוצרת הרתעה אפקטיבית?

"נדמה לי שכיום כל איש עסקים ישראלי שמעסיק סוכן זר ומשלם לו עמלה משמעותית לצורך קידום עסקי החברה בחו"ל, יודע שהוא חשוף משפטית לאיסור החדש בחוק הישראלי. חברה ישראלית הפועלת בדרום אמריקה באמצעות סוכן מקומי, ואותו סוכן משלם שוחד לנציג ציבור מקומי מכספי עמלה שקיבל, עלולה להיחקר ולעמוד לדין בישראל - וכל זאת רק משום שמקור הכספים בעמלות שהחברה הישראלית שילמה לאותו סוכן זר".

עזרה משפטית

- יש קושי מעשי להגיש כתב אישום בישראל על מקרים כאלה?

גם אם קיים רצון לעמוד בסטנדרט העסקי והפלילי הבינלאומי, היישום איננו פשוט כלל. על-מנת לאכוף עבירות שבוצעו מחוץ לגבולות ישראל צריך לא רק לאסוף תשתית ראייתית מספקת, אלא גם לייבא לישראל ראיות למשפט עצמו - לאסוף מסמכים, להביא עדים לישראל, לקבל חומרי חקירה ממדינות זרות. כל הדבר הזה מחייב שיתוף-פעולה מאוד מאוד הדוק ודרכי אכיפה מאוד מקוריות, שעד כה לא צלחו".

- מי מטפל בזה כאן?

"בהתאם לדוח הביקורת של ה-OECD ישראל שוקלת כי גוף אחד בלבד יהיה אחראי לרכז ולנהל תיקי שוחד של פקיד זר. עדיין לא הוחלט אם תהיה זו המחלקה הכלכלית של הפרקליטות או פרקליטות מיסוי וכלכלה במחוז תל-אביב - אם כי על כתפיה הוטל לאחרונה לבדוק את סוגיית החברות של גל הירש. השאיפה היא לרכז ידע, ואני מניח שלשם זה מתכנס".

- איך מגיעות הראיות לישראל? המשטרה צריכה לחכות שמשהו יתפרסם בעיתון?

"לא בהכרח. כתבה בעיתון זר היא תשתית מאוד דלה לחקירה. בטח עבור אישום. למעשה הכלי הבסיסי והחשוב ביותר לקידום חקירת שוחד של עובדי ציבור זרים הוא עזרה משפטית בין מדינות. כשמגיעה לישראל בקשה ממדינה זרה לסייע בחקירה המתנהלת שם, היא כוללת תיאור של אירוע ובדרך-כלל גם תמצית ראיות. הבקשות האלה עתידות להיות מנוע מרכזי לפתיחה בחקירה מקבילה גם בישראל".

- אבל זה אומר חקירה כפולה בשתי מדינות שונות?

"אכן. וזו אכן בעיה קשה גם לנחקרים וגם למערכת האכיפה. בהיבט של הנחקרים - יש חשש לזליגה של חומרי חקירה ועדויות בין המדינות, באופן שמקשה מאוד לגבש אסטרגיה כוללת לטיפול בבעיה; בהיבט של איסוף הראיות - החקירה הכפולה עלולה ליצור בעיה ראייתית, משום שהכלל הבסיסי בהליכי בקשות עזרה משפטית, ולמעשה גם בבקשות הסגרה, הוא שאסור למדינה המבקשת את הסיוע לעשות שימוש בחומרים שקיבלה מחוץ לחשדות הקונקרטיים שלשמם נתבקשו החומרים.

"כך, למשל, אם מדינת ישראל מבקשת ממדינה אירופית חומרים לצורך חקירה פנימית של שוחד, היא אינה יכולה לעשות בחומרים האלה שום שימוש נוסף - לרבות לא לצורך העמדה לדין על עבירות אחרות או העמדה לדין של אנשים אחרים. הכלל הזה נקרא כלל הייחוד, והוא משותף כמעט לכל האמנות הבינלאומיות העוסקות בנושא".

לחץ בינלאומי גובר

- אנחנו שומעים בזמן האחרון הרבה מאוד דיבורים על שיתופי-פעולה בין מדינות בקשר לעבירות מס.

"כחלק מחקירה פנימית של אירוע שוחד לאנשי ציבור זרים, בהחלט צפויה בקשה מצדה של ישראל להעברת פרטים על חשבונות בנק שישראלים או חברות ישראליות מחזיקות בארץ או בחו"ל. מידע כזה שמגיע בסופו של דבר לישראל עלול להביא לפתיחה של חקירת מס, הנלווית לחקירה העיקרית - זאת הגם שחלק גדול ממדינות מערב אירופה מלכתחילה כלל לא יעבירו לישראל בקשות לעזרה הכוללות חשדות לעבירות מס".

מעוז מציין כי בקשות לסיוע משפטי בין מדינות פועלות לעתים דווקא לטובת הנחקרים. "כאשר מתנהלת חקירה במדינה אחרת, היא בדרך-כלל מקדימה את החקירה הישראלית. החוק הפנימי בחלק ממדינות אירופה מקנה לחשודים את הזכות לדעת על ההליכים המוגשים כנגדם, ולעתים אף את הזכות לעיין בבקשה שהוגשה לאותה מדינה", הוא מסביר.

"ברוסיה למשל, חשוד זכאי להיות מוזמן, דרך עורך דינו כמעט לכל הליך. כך גם במדינות נוספות במזרח אירופה, בהן החשודים זכאים להציג עמדה בטרם תתקבל החלטה על סיוע משפטי. בשווייץ - חשוד שנתפסו חשבונותיו זכאי להצטרף להליך בבית המשפט. במקרים אחרים, הבנק עצמו מוסר הודעה לבעלי החשבון על התפיסה של הכספים. אחד המקרים הזכורים יותר בארץ היה זה של ארקדי גאידמק, שלפי טענת הפרקליטות קיבל הודעה מוקדמת מהחברה לנאמנות על כך שהיא מתבקשת למסור למשטרה מידע על חשבונו. הפרקליטות טענה שבטרם נתפסו הכספים, הם הוצאו מהחשבון".

- מה צופן העתיד? אנחנו צפויים לראות כתבי אישום על מתן שוחד לפקיד זר?

"ישראל אמנם ביצעה צעדים רבים וחלקם אף משמעותיים על-מנת לעמוד בסטנדרט המחמיר של ה-OECD אך עם זאת ברור כי עמידתה של ישראל בסטנדרטים עודנה חלקית במקרה הטוב והלחצים הבינלאומיים להציג שיפור באכיפה הולכים ומתגברים. יש לצפות להתפתחויות נוספות בחקיקה, ובראשן לתהליך חקיקה במסגרתו יחויבו חברות ישראליות העוסקות ביצוא, ובעיקר חברות ליצוא ביטחוני, ליישם תוכניות ציות ואכיפה פנימיות, בדומה לחובות שקבע המחוקק האנגלי כבר ב-2011".

עם זאת, מעוז מוסיף כי קשה לצפות ל"שיטפון משפטי" בתחום, ועיקר תשומת הלב תהיה להעמדה לדין של מקרים בודדים על-מנת להמחיש אכיפה. "צריך לזכור שישראל הממוסדת וגם הפרטית היא אחת מיצואניות הגדולות בעולם של מוצרי בטחון - ויצוא שכזה באופן מסורתי גורר שובלים של חקירות. לכן, למרות השאיפה להתיישר עם הוראות ה- OECD - ספק אם ישראל באמת תאפשר למדינות זרות ולשיטות משפט זרות הצצה משפטית עמוקה לתוך התעשיות הביטחוניות שלה".