למה היא התלוננה רק עכשיו?

המתלוננת בטח מנסה להפיל את ינון מגל, בטח מנסה לסחוט אותו

ינון מגל / צילום: שלומי יוסף
ינון מגל / צילום: שלומי יוסף

היום היה היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. בכל יום נשים עוברות הטרדה מינית בישראל. לא רק בישראל, כמובן, אבל בישראל עסקינן. כל יום. כמעט כל אישה עוברת הטרדה מינית ישירה במהלך חייה, בין אם ברחוב, בתחבורה הציבורית, במקום העבודה או בביתה. אבל מספר המתלוננות על כך קטן מאוד.

מדוע? קדימה, אומרים לעצמם הגברים, הוטרדתן? השמיעו קול זעקה! התלוננו במקום ומיד! אך אז מיד מתחיל מחול השדים, והתמונה מתבהרת.

בישראל 2015, שאוהבת לראות עצמה חברה נאורה ומתקדמת, כשאישה מגישה תלונה במשטרה, לרוב היא מקבלת תגובה צוננת, אם לא משפילה. אם עבר הרבה זמן מאז התלונה, וסוף-סוף אזרה האישה אומץ - התגובות, גם במשטרה וגם בציבור, תהיינה: למה דווקא עכשיו? מה קרה פתאום?

אם מדובר בקולגה למקום העבודה, יהיו שיגידו: היא הרי רצתה אותו, היא סתם רוצה לנקום עכשיו. אם היא התלבשה חשוף, יגידו: שרמוטה. אם היא שמנה, יגידו: מי בכלל רוצה לגעת בך, יא שקרנית. אם מדובר באיש ציבור, יגידו: היא מנסה לסחוט אותו.

הנה, הביטו על פרשת ינון מגל, שכמובן מחזיק עדיין בחזקת החפות. אצו-רצו הגברים שומרי הגלקסיה בפני עצמם ומיד חיפשו את הקנונייה - מה קרה פתאום עכשיו, מה המתלוננת בעצם רוצה, מי שלח אותה וכו' (תשאלו את המתלוננת ובעלה כמה תגובות כאלה הם כבר קיבלו).

ומה עשה ראש מפלגתו של מגל? ומה עשו בכנסת? כמעט כלום. בנט אמר שמגל הוא "חבר אמת", ובסך-הכל הוריד אותו מתפקיד יו"ר הסיעה. מגל אמר שהוא מצטער "על מי שנפגע" (בלשון זכר! כאילו אין כאן נפגעות!), והנה הוא נשאר נציג המפלגה בוועדה לקידום מעמד האישה.

אין מגוחך והזוי מזה. עורך של ספר היה מבקש מהמחבר לשנות את זה, הרי האירוניה זועקת לשמיים: "שגבר שלכאורה הטריד מינית מספר נשים שעבדו תחתיו יהיה בוועדה לקידום מעמד האישה? זה יותר מדי ברור, במציאות זה לא קורה, תעדן את זה בבקשה". חבל שאין עורך למציאות.

רק רגע, יש מי שיאמר, אולי זו תלונת-שווא? אין לחרוץ את דינו! ובכן, מעבר להצטברות של מספר נשים שהעידו בעניין, על-פי הנתונים, רק 3 כתבי אישום בממוצע מוגשים מדי שנה נגד נשים על תלונות-שווא - בכל התחומים. כלומר, לא ברור אם בכלל בענייני עבירות מיניות. כך שתלונות-שווא למשטרה הן עניין נדיר יותר ממה שעושים מהן.

הטרדה מינית היא פשע. אם מגל, או כל גבר מטריד אחר (לכאורה כמובן, אם כי מגל לא הכחיש את המעשים), היה תוקף באגרוף עובדות שלו - האם גם אז היו כל הרמות הגבה הללו? כמובן שלא. אבל עבור יותר מדי אנשים הטרדה מינית לא נתפשת כפשע באמת, אלא לכל היותר כ"מעידה" של הגבר, שיש לסלוח לו. הוא הפושע (לכאורה), לא היא שעשתה לו "שיימינג".

ואחרי כל זה אנשים תוהים למה נשים מרגישות לא בטוחות ולא סומכות על המערכת שתטפל בגברים מטרידים.

אך אפשר לשנות את זה. יש במערכת החינוך שיעור שנקרא "חינוך מיני". במקום להרצות לתלמידים בגילאים השונים על הציפורים והדבורים, כאילו אנחנו בשנות ה-50, כשהם לומדים את כל זה בעצמם בעזרת המורה גוגל - אפשר וצריך ליצוק תכנים חדשים בנושא כבוד הדדי, כיבוד המרחב האישי של נשים (ושל גברים), נימוס וכללי התנהגות בין גברים לנשים, מה מותר, מה אסור. רק אם נחנך את ילדינו מגיל צעיר שייעודה של אישה אינו לספק את תאבונם המיני של הגבר - רק כך נוכל למגר את התופעה הזו.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988