בנו החורג של סילבן: מקומם שהאשמות אנונימיות שורפות חיים

נמרוד ניר, בנו החורג של סילבן שלום, יצא אתמול בערב (א') להגנתו בפוסט בפייסבוק. 

"כולם מבקשים תגובה או שואלים איך אני מרגיש עכשיו, אבל האמת היא שאין לי מושג", כתב ניר. "מצד אחד, מקומם אותי שהאשמות אנונימיות יכולות לשרוף חיים של בן אדם ומשפחתו. הרי במדינה הגיונית או שמתלוננים, או שלא, אבל קמפיין של האשמות אנונימיות שאין שום דרך להתגונן מפניהן; קפקאי.

"אומרים שזה בגלל הפחד להתלונן או להיחשף, אבל זה נראה לי הפוך במקרה הזה; נדירים המקרים שצבא של עיתונאים התחנן שידל והעניק לגיטימציה כה מוחלטת לתיק כמו לזה, ונשים התלוננו כבר נגד בכירים ומפחידים יותר גם בלי הלחץ הציבורי הנוכחי הבלתי נתפס שמופעל על הנשים להתלונן - ועדיין, אין ולו תלונה אחת נגד הבן אדם - ובכל זאת הוא מורשע, ודינו נחרץ בכיכרות העיר". 

ניר מוסיף: "מאידך, כמי שייצג פרו-בונו את מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ועמותות נוספות, כמי שמכיר וליווה נפגעות תקיפה מינית, ברור לי שהמציאות האוטופית של 'תתלונני או לא' עדיין לא מתקיימת במחוזותינו, ושהתהליך חודרני וכואב...

"אולי בעוד 20 שנה נוכל להיות במציאות שבה מתלוננים או נתבעים על דיבה. אבל עד אז, תיקון היתר המעוות (וההכרחי) הזה - שבו אפשר לשרוף אנשים בלי לקום מהמיטה או להזדהות או לאפשר להם להתגונן מהאשמות מלפני עשרות שנים - ימשיך לגבות גם קורבנות תמימים על מזבח צודק".

ניר מספר על סילבן שלום: "אני מכיר את האיש שבחר בי כבן וגידל אותי ב-25 השנים האחרונות; אולי הבן אדם הכי ישר והגון שאני מכיר. בן אדם שבנה עצמו מאפס, אדם עם אינספור תארים אקדמאיים אבל גם פרקטיקום מכונן, חנון טורבו, יבש אבל מעמיק, רציני, טוב ואוהב.

"בן אדם שעוזב את מפעל חייו לא מפחד על טענות על חיזור אגרסיבי מלפני שנים רבות, שאף אחת מהן לא הבשילה אפילו לתלונה - אלא מתוך הרצון לחסוך לי ולארבעת אחיי הקטנים את המציאות התקשורתית הזו.

"מצד שני, כשאני חושב על הדברים הכי גרועים שאני עשיתי בחיים, אני מבין שכולנו אנושיים, וכולנו מועדים לטעויות; זה לא שורף את כל הטוב שהשגנו במקביל לחולשות הללו (אם אכן היו).

"כואב לי שעוזב את הנהגת המדינה אדם ישר, חרוץ ומעמיק כל-כך, שהקריירה שלו היא קונטרסט בין אינסוף עשייה אמיתית לרווחת העם, לצד מינימום פופוליזם, סאונדבייטים ופוליטיקה. מאידך, התחננו אליו שיעשה את הצעד הזה מזמן. מגיע לו לחיות סוף-סוף בלי להיות נתון למתקפות בלתי פוסקות מבית ומחוץ.

"בממד האגואיסטי, יש משהו נורא משחרר במחשבה שעכשיו, לראשונה בחיי הבוגרים, אוכל להגיד את כל מה שאני באמת חושב ומרגיש, בלי פילטרים במשקל טון, בלי לחשוב על ההשלכה של זה עליו, ובעיקר, בלי להיתפס כאיזשהו מייצג או פרוקסי של העמדות שלו, או של המשרד הממשלתי שהוא מוביל, או של ממשלת ישראל או של הליכוד - מפלגה שמעולם לא הצבעתי עבורה (איזה כיף שאפשר סוף-סוף להגיד את זה עכשיו), אבל משום מה כולם חושבים שאני דוברה הרשמי, מתוקף היותי 'הבן של'.

"ברוך השם, להיות הבן של ג'ודי זה מספיק קשוח גם ככה (ואני חושד שמעכשיו זה יהפוך לאפילו יותר מאתגר). ברוך הבא לחיים אחרי הפוליטיקה, פפי. נתת מספיק לעם ישראל, עכשיו תורך לחיות קצת".