בלי פילטרים: מבחן דרכים למאזדה מיאטה

מאזדה מיאטה נראית כמו צעצוע לאלפיון, אבל שייכת לזן נכחד של מכוניות נהיגה מענגות ומינימלסטיות, שמיועדות לחובבי הגה טהרנים, שיודעים את מלאכתם ■ חבל שהמחיר מרחיק רבים מהם

בשלהי 2015 נסגר מעגל סמלי והיסטורי בתעשיית הרכב. בדיוק 50 שנה לאחר ההשקה של מכונית הרודסטר האייקונית "פיאט 124 ספיידר", חשפה חברת פיאט את היורשת המודרנית שלה, שנושאת את אותו שם. אלא, שמאחורי הפיאט ספיידר של שנת 2016 ניצבת מכונית, שהקשר בינה לבין פיאט רופף למדי.

מדובר למעשה בהנדסת מותג של מאזדה "מיאטה" החדשה, וזהו ללא ספק טוויסט מעניין אם מביאים בחשבון שהרודסטרים האיטלקיים הזריזים, הזולים והמענגים של שנות ה-60 היו מקור ההשראה וההערצה של היפנים, שיצרו את המיאטה בשנות ה-90.

זו גם ללא ספק תעודת הכרה במעמדה של המיאטה כאייקון מודרני וכבבת העין של חובבי נהיגה בכל העולם. אנחנו מדגישים כאן את התואר "חובבי נהיגה", מכיוון שהמכונית הזו היא שריד לעידן מוטורי שהולך נעלם, ממש כמו חובבי הנהיגה הספורטיבית. רוב מכוניות הספורט המודרניות, כולל קומץ הדו-מושביות הפתוחות שעדיין מיוצרות כיום, הן יצירות יוקרתיות ועתירות כוח ואלקטרוניקה, שמטרתן היא להגן על הנהג מפני מצבים מסוכנים ולהחניף לו. המיאטה היא המינימליזם הטהרני בהתגלמותו: ממדים קומפקטיים, משקל נוצה, לא יותר מדי כוח והתנהגות דינמית, שדורשת יד מיומנת ומנוסה מאחורי ההגה.

האמת היא, שבמבט ראשון די קשות לזהות את הייעוד האמיתי שלה. הדור האחרון של המיאטה מתהדר בעיצוב אולטרה-מודרני עם זנב תפוח ואגרסיבי נוסח פורשה, חרטום מחודד ופנסים זעירים ועדכניים. אם מוסיפים למתכון גם חישוקים אופנתיים בצבע טיטניום מושחר וצבע בורדו מטאלי, עשוי להתקבל הרושם שמדובר ברכב שעשועים מוחצן - מסוג המתנות שאנשי המאיון העליון קונים לבן/בת לרגל סיום הצבא או האוניברסיטה. כצפוי רכב ההדגמה שלנו הפך לאטרקציה ציבורית ורשם ציון גבוה במדד צילומי הסלפי, שהוא מקבילת הרחוב ל"לייק" הווירטואלי.

כמו כל הרודסטרים הקלאסיים תא הנוסעים של המיאטה נע בין שני מצבי רוח, תרתי משמע. כאשר הגג סגור, כמו שקרה במשך רוב סוף השבוע הסוער שבו היא שהתה במחיצתנו, התחושה היא של נעל ספורט הדוקה במיוחד. הכניסה לתא הנמוך דורשת גמישות פיזית לא מבוטלת - השיטה הנכונה היא להכניס רגל אחת, לסובב את האגן פנימה, להתכופף כדי לא לחבוט את הראש בגג ולהכניס את הרגל השנייה - וגם לאחר מכן המרחב אינו נדיב.

המושבים מרופדי העור (שליטה ידנית) אמנם נוחים ותומכים, אבל מנהרת התמסורת הרחבה מגבילה את מרחב הכתפיים, הגג נמצא די קרוב לראש אפילו אם הנהג אינו גבוה במיוחד וטווח הכוונון של המושב לאורך ולזווית מוגבל וכופה על הנהג להסתגל לתנוחת נהיגה קרבית. הנוסע מימין גם נענש בבליטה מגושמת ברצפה, שפולשת למרחב הרגליים שלו. מרחב האכסון השימושי בתא שואף לאפס וגם תא המטען מספק את המינימום ההכרחי.

למעט מערכת המולטימדיה המזדקרת שיש בכל דגמי מאזדה, עמדת הפיקוד מעוצבת בקווים מינימליסטיים ונטולי הרפתקנות עם לוח מחוונים אנלוגי קלאסי, הגה קטן ונעים לאחיזה ושימוש נרחב בפלסטיק קשוח וקודר לדיפון. איכות הייצור טובה, כמקובל אצל מאזדה, והגג שלנו שמר על תא הנוסעים מבודד, יבש ושקט יחסית גם באמצע סופה חורפית.

"מצב הרוח" השני הוא לאחר קיפול (ידני) מהיר של הגג. חיש קל הופכת המכונית לסירת-כביש קטנה ואלגנטית. המרחב הדחוק והעיצוב השמרני נשכחים ותחושה של "החיים הטובים" שורה על הנהג והנוסע. אתה מאמץ סגנון נהיגה נינוח, נהנה מהאוויר הצח והנופים הפתוחים (כל עוד אתה לא תקוע מאחורי אוטובוס מעשן) ומקבל ברוח טובה את תגובות הסובבים. מערכת החימום היעילה של המכונית, ביחד עם המושבים המחוממים, מנטרלת בצורה אפקטיבית מזג אוויר קודר ואפשרה לנו לנהוג עם גג פתוח גם כשהטמפרטורה בחוץ היתה 9 מעלות.

אבל כל זה כמובן רק "המסביב". המיאטה היא מכונית ספורט "כמו פעם". עזרי השליטה, למשל, משדרים תחושה פיזית וישירה. דוושת המצמד (תשכחו מתיבה אוטומטית) כבדה למדי, ידית ההילוכים נעה עם דיוק וחדות של סכין שף יפנית והתגבור של ההגה די נמוך, אפילו במהירויות חניה.

בחרטום נמצא מנוע 2 ליטר מודרני של מאזדה, זהה לזה של מאזדה 6 ושות'. ההספק הוא 160 כ"ס בלבד, אבל עם משקל עצמי של 990 קילו גם לא צריך יותר מזה. מילת המפתח כאן היא יעילות: כל לחיצה על הדוושה הימנית מתורגמת באופן ישיר ומיידי לתאוצה לינארית, ללא שום השהיית טורבו או התערבות אלקטרונית מיותרת. כל ששת ההילוכים קרובים לזה לזה ומחולקים בדיוק רב, שמביא את העברת הכוח ליעילות מירבית.

אפילו ההילוך השישי הוא לא הילוך יתר עצל ומאפשר האצות נמרצות על הכביש המהיר. הממדים הקומפקטיים והקרבה לאספלט משדרגים את התחושות המסעירות של מהירות נצברת והצליל שבוקע מצמד המפלטים מאחור הוא "נטו", ללא הנדסה אקוסטית מיותרת.

ההגדרה הנכונה של התנהגות הכביש של המיאטה היא "ללא פילטרים". הנעה אחורית, יחס גבוה של הספק/משקל ומערכת בקרת אחיזה די ליברלית, מאפשרים לשלח את הזנב לחופשי בצורה יזומה בכל רגע נתון, אפילו על כביש יבש. ההגה החד והמהיר מאפשר להחזיר את העסק למוטב בקלות, אבל כמובן שצריכים לדעת מה עושים כדי לא לגמור בצד הדרך.

להרגעת הקהל נוסיף, שזו לא מכונית, שמנסה להתנקש בחייך אם אתה רק מאפשר לה כמו ההונדה S2000 זצ"ל. נהגים מתונים ורגועים יכולים להשתמש בה בעיר ועל הכביש המהיר ביום יום ואפילו לנהוג במהירות סבירה על כבישים מתפתלים ורטובים מבלי לאבד שנות חיים. אבל המרחק בין ה"יום-יום" לבין עינוגי נהיגה נוסח מסלול המירוצים נמצא כל הזמן במרחק של הסטת הגה מהירה אחת.

למרבה הצער, המינימליזם לא ממשיך לתחום המחיר. זו לא מכונית זולה גם בחו"ל וברמת האבזור הגבוהה יחסית, שבה היא מיובאת לשיראל, עומד תג המחיר שלה על 230 אלף שקלים. המחיר הזה ירחיק ממנה לא מעט לקוחות פוטנציאליים ויקטלג אותה בתור "צעצוע לאספנים". אפשר לפחות להתנחם בכך שכל מכונית כזו שיוצאת לשוק היד השנייה נחטפת בכמעט כל מחיר. מעניין כמה תעלה הגרסה של פיאט.

מאזדה מיאטו
 מאזדה מיאטו

 

מתחרות

פיאט 124 "ספיידר"

הגרסה של פיאט למאזדה מיאטה, שתגיע אלינו בהמשך השנה, מתאפיינת בעיצוב מעט יותר שמרני וסולידי ובממדים חיצוניים מעט גדולים יותר. כיול המתלים אמור להיות שונה מעט וכך גם מגוון המנועים, שיכלול את מנוע ה-1.4 ליטר טורבו של אלפא ואולי גם אופציה לתיבה כפולת מצמדים

מיני קבריו

ב-189 אלף שקל מציעה מיני את גרסת הקבריו של הקופר הקטנה מהמודל היוצא. במחיר הזה מקבלים מנוע 1.6 ליטר עם 122 כ"ס, תיבה אוטומטית מודרנית וביצועים נמרצים למדי. במהדרין יכולים לקבל ב-220 אלף את גרסת הטורבו עם 184 כ"ס. דור חדש של הקבריו יושק בהמשך השנה

אאודי A3 קבריו

לא ממש רודסטר, אלא יותר קומפקטית עם גג נפתח אבל עדיין "מכונית לחיים הטובים". ב-248 אלף שקל מציע הקבריו הקטנה של אאודי מרחב מחייה די מרווח לארבעה ועיצוב אופנתי. המנוע הבסיסי הוא 1.4 ליטר טורבו עם 125 כ"ס ותיבה אוטומטית כפולת מצמדים

אאודי / צילום: רויטרס
 אאודי / צילום: רויטרס