בינתיים, כחלון לא רע

תשעה חודשים בדיוק חלפו מאז נכנס משה כחלון לתפקיד שר האוצר (ב-14 במאי 2015), ומרגע שהוא נכנס בשערי משרד האוצר, נדמה שאין רגע דל. שורה ארוכה של החלטות, מהותיות יותר ומהותיות פחות - בעיקר בתחומי נדל"ן, בנקאות, פנסיה ומיסוי - התקבלו כבר ב-270 הימים שממשלה זו מכהנת, ודומה שהיד עוד נטויה.

בבסיסן של ההחלטות עומד הרצון של שר האוצר וצוותו להשפיע, לשנות דברים שהתקבעו בחלקם עשרות שנים כעובדות שלא ניתן לערער עליהן. אך ברצון טוב ובכוונות טובות, אין די. כדי לשנות יש צורך ביכולת לבצע. ויכולת הביצוע תלויה במקרה הזה קודם כול באריכות ימיה של הקואליציה הנוכחית, במידת הגיבוי שיקבל מראש-הממשלה בנימין נתניהו, וביכולתו של כחלון עצמו להתמודד עם שורה של מהמורות ביורוקרטיות (בעיקר בנדל"ן), עם גופים חזקים בעלי אינטרסים (בעיקר בבנקאות) ומונופולים שעימם טרם החל להתמודד; עם בעלי דעות שונות משלו, כמו בנק ישראל. אחד האתגרים שלו, מהחשובים ביותר, הוא נושא מונופול הגז, שאליו לא אתייחס כאן, שכן הוא מצריך התייחסות רחבה ונפרדת.

בארבעה תחומים מרכזיים החל לטפל שר האוצר עד כה: נדל"ן, בנקאות, מיסוי, והמערכת הפנסיונית. מבין אלה, התחום שעל פיו יישפט כחלון לחסד או לשבט בעיני הציבור, הוא הנדל"ן - מידת הצלחתו להביא לירידת מחירי הדירות. הן משום שדיור עומד במרכז התעניינותו של הציבור, ובעיקר משום שזה הדגל שהניף כחלון, ואחרי שהוא הצליח לרכז בידיו את מרב סמכויות ההחלטה והביצוע, הוא לא יוכל לטעון שידיו היו כבולות.

נדל"ן: נדרשים עוד צעדים

בתחום הנדל"ן - נקט כחלון שורה של צעדים, ובכללם העלאת מס-הרכישה למשקיעים, והתניע מהלך גדול של "מחיר למשתכן". למהלך זה יש פוטנציאל להצליח רק בתנאי שהוא ינוהל נכון, ושיוכל לשנות את התודעה הציבורית שמחירי הדירות יכולים רק לעלות.

אין די בצעדים האלה. נדרשים עוד צעדים הן בצד ההיצע, והן בצד הביקוש, שנובע גם מגורמים שלשר האוצר אין שליטה עליהם, שכן הביקוש מושפע מהריבית האפסית, שכנראה לא תעלה בעתיד הקרוב. אבל יש דרך לטפל גם בצד הביקוש. למשל, הנפקת איגרות-חוב של המדינה צמודות למדד מחירי הדירות. מכשיר פיננסי פשוט ויעיל, שינקז חלק ניכר מהכספים שנוהרים כיום לדירות.

גם בצד ההיצע יש הרבה מה לעשות, ובעיקר בשני תחומים: פינוי-בינוי והתחדשות עירונית, ובניית דירות להשכרה, שתשנה את החשיבה שדירות להשכרה נועדו בעיקר לפנויים. התחום הזה הוזנח במשך עשרות שנים, ונראה שלפי שעה נזנחו גם ההבטחות של כחלון בעניין.

ניתן להעריך, כי המגמה במחירי הדירות עומדת ממילא בפני מפנה, וצבר צעדים מצד שר האוצר, נוסף לאלה שננקטו עד היום, שיעבדו הן על צד הביקוש והן על צד ההיצע, יכולים לזרז את השינוי במגמה ולקבע אותה. במוקד אלה יעמדו בצד ההיצע - התחדשות עירונית ובנייה להשכרה; ובצד הביקוש - נחזור על ההצעה להנפקת אג"ח צמודות למדד מחירי הדירות, מהלך שיצנן את הביקוש.

בנקאות: מלאכה קשה

בתחום הבנקאות - מלאכתו של שר האוצר צפויה להיות קשה יותר. הן משום שלבנקים יש כוח רב ומליץ יושר בדמות בנק ישראל, והן משום שקשה מאוד להכניס תחרות חזקה יותר למערכת הבנקאית. סוגיית כרטיסי-האשראי והבעלות של הבנקים על חברות כרטיסי-האשראי וכל הנגזר מכך, היא רק דוגמית לכך. נראה, שהפתרון הנכון הוא לא הכנסת בנקים חדשים, וכרגע גם אין עומדים בתור, לא בנקים חדשים במבנה המסורתי שלהם, ולא מועמדים לרכישת בנקים ישראליים קיימים.

מבחינת התחרות, הרבה יותר הגיוני יהיה להביא לחיזוק הבנקים הבינוניים והקטנים, וליצירת ארבעה בנקים גדולים וחזקים, ככל שזה יהיה אפשרי. התשואה של הבנקים הישראליים על ההון שלהם איננה חריגה, והבעיה העיקרית של הבנקים נעוצה דווקא בצורך הדחוף שלהם בהתייעלות ובקיצוץ בהוצאות, מה שאומר פיטורים של אלפי עובדים. זה יבוא גם כתהליך פנימי מהיר של מעבר לבנקים דיגיטליים, שייתנו שירות זמין וזול לדור גדל והולך של לקוחות שלא יכירו את "סניף הבנק שלהם".

כיוון אחר שממנו תגיע תחרות לבנקים הוא מחוץ למערכת הקיימת, אבל לא של בנקים חדשים (למעט חברות טכנולוגיות - בנקים דיגיטליים), אלא מגופי אשראי חוץ-בנקאי, לעסקים קטנים ובינוניים וללקוחות פרטיים, מגזרים ששר האוצר מבין את חשיבותם לצמיחת המשק, שהבעיה שלהם היא לא רק מחיר האשראי, אלא עצם הנגישות לאשראי שהם זקוקים לו. זה מתקשר גם לנושא של העצמאים, שכחלון הוא השר הראשון שפועל לשנות את מעמדם בכמה הקשרים, ולבטל חלק מהאפליות שלהם, אחרי "ברברת" של שרי האוצר לדורותיהם.

מיסוי: מסר למגזר העסקי

בתחום המיסוי - כחלון ביצע שני צעדים משמעותיים. האחד, הפחתת שיעור המע"מ מ-18% ל-17%. השני, הפחתת מס החברות מ-26.5% ל-25%. הצעדים חטפו ביקורת חריפה. הטיעון העיקרי נגדם: גם אם נוצרו עודפים בגביית המסים, הם עלולים להתברר כזמניים, ועדיף לנצלם להקטנת הגירעון ויחס חוב-תוצר של המדינה. זאת, במיוחד על רקע נתוני הצמיחה הגרועים לרבעון השני.

אינני מסכים עם הביקורת הזו, שלה שותפים בנק ישראל ושורת כלכלנים, ובעיקר בנוגע להורדת מס החברות. הפחתת מס החברות ל-25% רק מחזירה אותו לרמתו מלפני שנים אחדות. מעבר להיבט הכלכלי-חומרי, יש פה מסר חשוב למגזר העסקי, שסבל בשנים האחרונות כמעט מהתעללות - רגולציה מכבידה ומזגזגת שהכניסה אי-ודאות איומה, שתוצאותיה ניכרות בחוסר הרצון להשקיע, ובמתקפה פופוליסטית שרק בחלקה היא מוצדקת.

הורדת המס היא החלטה בכיוון הנכון. היא נותנת זריקת עידוד ואוויר לנשימה למגזר העסקי, ובמיוחד לאלה שמשלמים מס חברות, וליצואנים המתקשים לעמוד בתנאי הייסוף של השקל. זאת ועוד, במחקרים נמצא שהפחתת מס החברות היא גורם מאיץ צמיחה, ובתנאי המשק היום, של האטה בקצב הצמיחה, זו החלטה נכונה.

יתרה מכך, יש כיום מקום לעוד כמה החלטות בתחום המיסוי. הפחתה נוספת בשיעור מס החברות על עסקים קטנים ובינוניים, שיוגדרו בפרמטרים ברורים שימנעו קומבינות. הפחתה בשיעור מס רווחי הון על השקעות בבורסה מ-25% ל-20%, כמו רמת המס שנהגה בשנת 2012. ולפופוליסטים שיזעקו, נזכיר שהעלאת המס מ-20% ל-25% לא תרמה שקל נוסף לקופת המדינה (על-פי מחקר בנק ישראל), אלא גרמה נזק בדמות הסטת כספי עתק לרכישת דירות להשקעה, ולעליית מחירי הדירות שעליה הם מלינים.

מי שחושש מכך שהפחתת מס החברות, יחד עם שתי ההצעות הנוספות שהבאנו במאמר זה, יביאו לאובדן הכנסות מהותי, מוזמן לעשות את החשבון, ותנוח דעתו.ואם דעתו לא תנוח, נצביע על כך ש"במחסנית" יש עוד הרבה מאוד כסף בדמות הון שחור. ככל שהוא יטופל והיטב, כך שיעורי המס יפחתו. אין כמעט תחום שבו יחס התמורה לעלות הוא גבוה כמו של גיוס כוח-אדם איכותי לרשות המסים, כדי להגביר את המלחמה בהון השחור ולהגדיל את הכנסות המדינה ממסים.

ואי-אפשר לדלג על הצורך להגדיל את קצב הצמיחה, שאז ממילא יפוג החשש מעליית יחס החוב-תוצר, ומגירעון חריג בתקציב שנת 2016. לשם כך, יש לנקוט כמה צעדים שאינם מתחום המיסוי. על המדינה להתניע כמה מנועי צמיחה שעיקרם הגדלת ההשקעות בתשתיות, בסיוע המגזר העסקי; השקעה מאסיבית בשיווק ישראל לתיירות בעולם, תחום מוזנח למרות תרומתו העצומה למשק; עידוד עסקים קטנים ובינוניים, והשקעה בהגדלת ההשתתפות בכוח העבודה של המגזר החרדי והערבי.

פנסיה: שורת רפורמות

בתחום הפנסיה - בנושא המערכת הפנסיונית הוכרז על שורה של רפורמות שמטרתן אחת: לדאוג לא למחר בבוקר, אלא לרווחת האזרח בעוד שנים רבות. במרכז הרפורמות האלה - שינוי הקצאת אג"ח מיועדות שתבוסס על גילאים, פנסיית ברירת-מחדל, והחדרת מוצר חדש של קופות-גמל להשקעה. מובן, שיש להמתין ולראות מה מבין הצעדים הללו אכן ימומש, ובאיזה אופן.

ובסיכום ביניים נומר, כי אסור למהר ולשפוט את שר האוצר על בסיס ההתפתחויות הנוכחיות במשק. שכן, מהלכים כלכליים, שרק חלקם ננקטו עד כה, אמורים לחלחל ולהשפיע אחרי תקופה. נכון יותר יהיה לשפוט אותם ואת תוצאותיהם לקראת סוף 2016. זאת גם על רקע הסיטואציה בכלכלה העולמית באותו מועד.

בכלכלה הגלובלית "משק כנפי הפרפר" עובד לטוב ולרע, ויכולת השפעתו של שר אוצר, נמרץ ככל שיהיה, במדינה קטנה כמו ישראל, היא מוגבלת. כחלון הוכיח עד כה, שהוא בא לתפקיד חדור אמביציה, עם גישה רעננה, ראש פתוח ולא מקובע, ואני מאמין שיש לנו סיבות רבות להניח שהוא יצליח.

הכותב הוא יו"ר מיטב דש