נתניהו, שטייניץ והיועמ"ש דחו בקשת בג"ץ לעיגון סעיף היציבות בחקיקה

בשבוע שעבר המליצו שופטי בג"ץ למדינה להעביר את פסקת היציבות השנויה במחלוקת במתווה הגז בחקיקה ■ בתשובת המדינה היום לבג"ץ היא טוענת כי מהלך כזה "יעכב את מתווה הגז לזמן רב, ובסבירות גבוהה אף יסכלוהו לחלוטין"

בנימין נתניהו בועדת הכלכלה - דיון על מתווה הגז / צילום: דוברות הכנסת
בנימין נתניהו בועדת הכלכלה - דיון על מתווה הגז / צילום: דוברות הכנסת

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האנרגיה יובל שטייניץ והיועמ"ש אביחי מנדלבליט מתנגדים לעיגון פסקת היציבות במתווה הגז בחקיקה - כך עולה מתשובת המדינה לבג"ץ שהוגשה היום (א'). המדינה מתבססת בתשובתה על 3 הצדקות להתנגדותה - בהן סמכות הממשלה להכנסת פסקת יציבות, אישור הכנסת למתווה הגז וחוסר התאמה של חקיקה ראשית. 

כזכור, בסוף הדיון בבג"ץ על מתווה הגז שהתקיים בשבוע שעבר, ושאליו גם הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, הציעו השופטים לממשלה לבחון עיגון של פסקת היציבות בחקיקה. על-פי פסקת היציבות, המדינה מתחייבת שלא לשנות נושאים מהותיים במשק הגז במשך 10-15 שנה, בין היתר בתחומי המיסוי, יצוא הגז והבעלות על המאגרים. בכך למעשה קושרת הממשלה את רגליה וידיה של הממשלות הבאות. השופטים העניקו למדינה שבוע להחזיר להם תשובה. 

בתגובה שהגישה היום המדינה היא שוללת המלצה זו מכל וכל. לטענתה, פסקת היציבות היא "הסדר סביר בנסיבות המקרה, שבלעדיו מתעורר חשש כבד כי לא ניתן יהיה לפתח את מאגרי הגז הטבעי". היא מסבירה כי "הזמן אינו פועל לטובתה", וכי העברת הפסקה בחקיקה יעכבו את מתווה את המתווה לזמן רב, "ובסבירות גבוהה אף יסכלוהו לחלוטין". 

כאמור, המדינה גם מוסיפה 3 הצדקות לדחיית ההמלצה, שהראשונה בהן היא "סמכות הממשלה". לטענתה, היא מוסמכת לקבוע את הוראות פרק היציבות כהחלטת ממשלה המבטאת הבטחה מינהלית. "הבטחה מינהלית זו מגבילה רק את הממשלה בהיותה הרשות המבצעת ולא את הכנסת, תוך שהיא מאפשרת לממשלה לסטות ממנה בהתקיים התנאים שנקבעו לכך". 

עוד היא מזכירה בהקשר זה כי שלושת הנושאים אותם מתחייבת הממשלה שלא לשנות בהתאם לפסקת היציבות, הם ממילא תחומים שכבר נעשו בהם רפורמות מרחיקות לכת בשנים הקרובות ובמתווה עצמו (יצוא גז בוועדת צמח, מיסוי הגז בוועדת ששינסקי והבעלות על המאגרים במתווה הקיים - ה.כ), "כך שהסיכוי שיחול בהם שינוי משמעותי נוסף בשנים הקרובות, שביצועו סותר את מתווה, הוא מלכתחילה קטן ביותר". 

הצדקה שנייה היא כי מתווה הגז אושר בהצבעה בכנסת בספטמבר האחרון ברוב של 59 תומכים מול 51 מתנגדים "נקודת המוצא המשפטית היא שמתווה הגז הטבעי, ובכלל זה הוראות היציבות הכלולות בו, נהנה מלגיטימציה משטרית רחבה ביותר - שכן הוא אושר על-ידי הרשות המבצעת - הממשלה, והן על-ידי הרשות המחוקקת - הכנסת, במליאתה. תמיכת המליאה מחזקת מאוד את הלגיטימיות הדמוקרטית של החלטת הממשלה ומקהה באופן משמעותי את עוקצה של חלק מהעותרים בדבר הכרח חקיקתי בסוגיית היציבות". עוד מדגישה הממשלה כי בקרב התומכים היו גם חברי כנסת מהאופוזיציה.

ההצדקה השלישית היא כי קיים "חוסר התאמה של חקיקה ראשית". היא מסבירה כי פנייה לקידום הליכי חקיקה בסעיף היציבות צפויה להביא בהסתברות גבוהה לסיכולו של המתווה כולו. "ההערכה היא כי לא מדובר בחוק שניתן לחוקק בתוך זמן קצר. לכן לא מדובר במהלך טכני, אלא בכניסה למתווה חדש שספק רב אם יצלח. מדובר על עיכוב של חודשים רבים שיסכל את השלמת המתווה, גם אם בסופו של יום ניתן יהיה להשלים את הליך החקיקה".

ואיך אפשר ללא הכנסת שיקולי חוץ וביטחון? לטענת המדינה, בהינתן שיקולים אלה העומדים על הפרק, ותלותם הישירה בממד הזמן שייקח ליישום המתווה, "לא ניתן מבחינה מהותית להתחיל כעת לצעוד במשעול שמשמעותו עיכוב". 

נציין כי תגובת המדינה איננה מפתיעה. רק ביום חמישי העניק שטייניץ ראיון ל"גלובס", בו טען כי במקרה שבג"ץ יכריח את המדינה להעביר את פסקת היציבות בחקיקה, "עלולה להתרחש כאן קטסטרופה". לטענתו, במקרה כזה לא ניתן יהיה לקדם את משק הגז. "נישאר ללא יכולת לקדם ביטחון אנרגטי, ללא יכולת להעביר מפעלי תעשייה, משאיות ואוטובוסים לגז טבעי, כי לא יהיה לנו מספיק גז, ללא הכנסות-עתק הצפויות לנו מ'לוויתן' ו'כריש'-'תנין'". 

שטייניץ אף הוסיף כי במקרה שסעיף היציבות יחויב בחקיקה ולא יעבור בכנסת, נובל תתבע את ישראל בבוררות בינלאומית. "עלולים לחייב אותנו לשלם מיליארדי דולרים פיצויים לנובל ולדלק. זוהי סכנה מוחשית, בדיוק כמו שחברת החשמל של ישראל תבעה פיצויים ממשלת מצרים וזכתה ב-7 מיליארד שקל בגלל העיכובים בהזרמת הגז המצרי". 

העותרים: "פרדוקס קשה בעמדת המדינה; מציעה לבג"ץ לכופף עקרונות משפטיים"

"טענות המדינה במסגרת תגובתה אינן מחדשות דבר, וכל-כולן נועדו למטרה אחת - לשכנע את בית המשפט העליון כי המצב הנוכחי מחייב כיפוף עקרונות משפטיים וחוקתיים לצורך שלטוני נקודתי. הדבר פוגע קשות בעיקרון עליונות החקיקה על פני פעולת הביצוע", כך תוקף עו"ד אפי מיכאלי, העותר כנגד פסקת היציבות מטעם המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, את תגובת המדינה היום לבג"ץ. 

עו"ד מיכאלי יוצא בעיקר נגד ההצדקה השלישית של המדינה לסירובה להעביר את פסקת היציבות בחקיקה. "אם לא ניתן לחוקק חוק כאמור, אזי כיצד יכולה הממשלה - שהיא הרשות המבצעת - לתת הבטחה שהחוק אינו מסמיך אותה לתת?", הוא שואל. "מדובר בפרדוקס קשה בעמדת המדינה, לאור העיקרון היסודי לפיו הממשלה פועלת רק על-פי מה שהחוק מסמיך אותה לבצע". 

עוד הוא תוקף את טענתה השנייה של המדינה לפיה המתווה אושר במליאת הכנסת: "הטענה כי המתווה אושר בכנסת, אין בה כל תוחלת. ההליך בכנסת היה הליך הצהרתי בלבד, בעוד דבר הכנסת נשמע בחקיקה".

הוא מסכם ואומר כי הימנעות הממשלה מלהביא את העניין לחקיקה רק חושפת את החולשה הפוליטית של הממשלה בכנסת. "לפיכך אנו סבורים כל לא ראוי לכופף את כל המנגנון הדמוקרטי של מדינת ישראל רק בשל קושי קואליציוני נקודתי כזה או אחר", הוא אומר. 

יוסי דורפמן, דובר "מטה מאבק הגז", שהגיש גם הוא עתירה לבג"ץ, הסכים עם טענתו של עו"ד מיכאלי וטען כי "בניגוד למצג-השווא המופיע בתשובת הממשלה לבג"ץ, הרי שמתווה הגז לא קיבל את אישור הכנסת כנדרש, ומה שהובא לכנסת הייתה הצהרת ראש הממשלה באשר למתווה, מבלי לעסוק בפרטיו".

"תגובת הממשלה לבג"ץ היא מצג-שווא המלא באיומים והפחדות, שכל מטרתו להרתיע את שופטי בג"ץ מלהכריע בנושא" הוסיף דורפמן, וציין כי מגמות שונות במשק האנרגיה העולמי והאזורי ממילא מעמידים בספק את היתכנותו של יישום מתווה הגז. הוא מתכוון לצניחת מחירי האנרגיה בעולם, להפסדיה הכספיים של נובל אנרג'י, לגילוי מאגר הגז המצרי ולעובדה כי מפעלים ישראלים חוזרים לשימוש במזוט המזהם בשל מחירו הזול לעומת מחיר גז. "כל אלה ועוד מעידים על כך שמתווה הגז, ללא קשר להחלטת בג"ץ, קורס מול עינינו", אמר דורפמן.