סרטון שחובה לצפות בו: אחד המחדלים הגדולים בישראל

ברוכים הבאים למערכת הבריאות הישראלית, המערכת הציבורית היחידה שמעודדת אתכם באופן אקטיבי לעבור אל המערכת הפרטית. למה היא עושה את זה? כי שם אתם משלמים יותר - והמדינה משלמת פחות.

הכל התחיל בביטוח המשלים, הטריק של המדינה מאז 1998. אנשי האוצר מלכתחילה לא אהבו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי שעבר 4 שנים קודם לכן וכלל כל מיני "קשקושים" מבחינתם על שוויון וערבות הדדית. אז הם ביטלו את "המס המקביל", שזה הכסף שהפרישו המעסיקים ישירות לתקציב הבריאות, וכדי לפצות את קופות החולים על אובדן ההכנסות, אפשרו להן למכור שירותים נוספים מחוץ לסל הממלכתי, תמורת פרמיה חודשית שיוצאת מהכיס של כולנו.

הביטוח המשלים היה סידור נוח לכל השחקנים במערכת הבריאות, כמו "ונטיל" שמפחית לחצים ומכניס לאיזון. הרופאים רוצים תוספות שכר גדולות יותר? הביטוח יאפשר להם לפגוש חולים באופן פרטי ולהרוויח הרבה יותר. התורים במערכת הציבורית ארוכים מדי? תוך שבועיים הביטוח יסדר לכם ניתוח במדיקל סנטר עם נוף לים. לא סתם ים, הים של הרצליה.

הבעיה היא שהוונטיל הזה הפך עם השנים למה שמכנים היום במערכת "טרמינל". קופת החולים הפכה להיות סוג של תחנת ביניים, נקודה בה הרופא אוסף את המטופל שלו אל היעד הנכסף - הפעם נקרא לו "אסותא". במקום להגיד למטופל "בוא אליי לאיכילוב, שם אני עובד ושם יטפלו בך נהדר", הרופא עושה הפוך. "עזוב אותך מהתורים", הוא אומר לו, "ולך תדע מי ינתח אותך. תפעיל את הביטוח המשלים ותקבל אותי ואת ידיי הקסם שלי". הפחד, תזכרו, הוא ידידו הטוב של הביטוח - אבל גם של הרופא שלנו.

ידי הקסם של הדוקטור יקרות, זה נכון, אבל עם הביטוח תשלמו רק השתתפות עצמית פלוס תקורה צנועה למקום המרשים הזה, כך שעבור הכיס של רובנו זה עסק די משתלם בסך הכל. אבל איך קורה שהרופא של איכילוב עובד גם באסותא ודואג שהמטופלים שלו מקופת החולים יבואו דווקא לכאן?

דמיינו רגע שהרופא שלנו לא באמת רופא אלא מומחה לפלאפל בשם שמוליק. שמוליק שכיר, שמרוויח 50 שקל לשעה. עכשיו דמיינו שבעל המקום כל כך נדיב, שהוא נותן לשמוליק לעבוד כעצמאי אחר הצהריים ולפעמים גם בבקרים, בדוכן הפלאפל הסמוך. נקרא לו פלאפל אסותא. ובפלאפל אסותא שמוליק שלנו מרוויח 500 שקל לשעה. מה הסיכוי ששמוליק שלנו ימשוך את הלקוחות של ד"ר סעדיה לפלאפל אסותא?

43%. זה המספר שהגיעו אליו במשרד האוצר. הם בדקו ומצאו כי 43% מהניתוחים הפרטיים מבוצעים על ידי רופאים שפגשו את המנותח שלהם זמן קצר קודם לכן, בפלאפל של ד"ר סעדיה. כלומר, במרפאה של קופת החולים או במרכז רפואי ציבורי אחר.

את השיגעון הזה במערכת הבריאות מנסים עכשיו לבלום באמצעות כמה מהלכים משולבים, בהם רפורמה בביטוחי הבריאות שמונעת כפל ביטוחים, והחלת "תקופת צינון" מיוחדת, במסגרתה רופא לא יורשה לטפל באופן פרטי בחולה שבו פגש קודם לכן במרפאה ציבורית - אלא אם עברה לפחות חצי שנה מאז. למרות שתקופת הצינון הזו עברה סופית בכנסת לא מזמן, שר הבריאות יעקב ליצמן, שלא אוהב בלשון המעטה את הריסון של הרפואה הפרטית, לא ממהר בינתיים לפרסם תקנות שיכניסו את חוק הצינון הזה לתוקף. עד שזה יקרה, ובעיקר עד שהמערכת הציבורית תזכה למשאבים משמעותיים יותר, כח האינרציה של מערכת הבריאות ימשיך להזיז אתכם מהציבורי אל הפרטי, בדיוק כמו בסיפור של הפלאפל.