שמישהו יקרא לוירג'יניה וולף

1.

לפני שמונה שנים פגשתי אותו באיזשהו אירוע, יזם בתחום הפיננסי, שהסטארט-אפ שלו היה שווה כבר מיליארד שקל. 'תראי מה זה', הוא אמר לי, 'הכול פתוח היום בפני נשים, האינטרנט הוריד את חסם הכניסה בצורה דרמטית, אפשר להקים סטארט-אפ מהבית. ובכל זאת, נשים לא מקימות מיזמים טכנולוגיים. זה אומר עליהן משהו'. זו הייתה המסקנה הנחרצת שלו. מה אתן מקטרות שחוסמים אתכן, שמפלים אתכן, שמפילים אתכן על דעות קדומות. האינטרנט שחרר אתכן מכל זה, אז איפה הסטארט-אפ הגדול שהקימה אישה?

אז הדבר הראשון שאני מתכננת לעשות עם יציאת הגיליון הנוכחי, זה לשלוח אותו אליו. שיעדכן אצלו את התכנה.

2.

ב-1929 שאלה וירג'יניה וולף במסה הידועה מדוע ברור לכול, שיוצר גאוני כמו שייקספיר חייב להיות גבר. כל השנים נוח היה לייחס את זה, כמובן, לנחיתות האינטלקטואלית של נשים. אבל וולף לגלגה ואמרה שכאשר נשים ייחלצו מהכבלים החברתיים שסוגרים עליהן, זה ישתנה. הן ישנו את הספרות, הן ייצרו שפה חדשה. בשביל זה הן צריכות שני דברים: חדר עם מנעול והכנסה קבועה. שני דימויים שמייצגים מצב נפשי של עצמאות.

אלא, שאם פעם כל מה שהיה דרוש זה חדר משלהן, במציאות של המאה ה-12 הן יזדקקו, כנראה, לסטארט-אפ משלהן. זה מתחיל לקרות אצל נשים, אבל גם הרבה יותר גברים יגלו שהם צריכים לפתח את השריר הזה. לאו דווקא בטכנולוגיה, אלא בהסתכלות יותר יזמית על מקורות הכנסה.

בעולם שמשתנה בקצב מסחרר, האנושות כולה עוברת הרפתקה מטלטלת. הדיגיטציה הרימה את כל העסק, אבל גם הורידה ענפים שלמים על הגחון. תעשיות שהיו סמל ביטחון תעסוקתי קורסות לרגלי עריצות הרשת. הרבה מאוד עובדים צפויים למצוא את עצמם מחוץ לענפים שיהפכו לא רלוונטיים וייכחדו. מצד שני, עם חשיבה יזמית, 'המיותרים' יכולים לרכוב על אותה טכנולוגיה שייתרה אותם. בעולם כזה יהיה מאוד לא סתגלני לחשוב כמו שחשבנו עד עכשיו. זו פריבילגיה יקרה. העולם החדש מייצר אפשרויות עצומות, אבל רק למי שמצליח לראות אותן.

3.

השנה החולפת הייתה שנת שיא של השקעות בחברות סטארט-אפ ישראליות. 4.43 מיליארד דולר. עלייה של 30% לעומת השנה הקודמת. ישראל היא המדינה הצומחת ביותר בזירת הטכנולוגיה העולמית.

וגם נשים רוצות לקחת ביס מההייפ הזה. ההזדמנויות גדלות, החסמים יורדים, התיווך נחתך, הנגישות עולה, ויש יזמיות שיודעות לעשות עם כל זה משהו, שהולך ותופס נפח. הן אוהבות את זה, גם אם זה אומר שלפרק זמן מסוים הן גוזרות על עצמן חיים בלי הכנסות, עם לא מעט השפלות, דחיות, כאבי ראש, חרדות ודאגות. מה יש פה לא לאהוב?

4.

אני רואה מה זה עשה לחברה שנשאבה לזה חזק השנה. היא עלתה על רעיון מקורי, פיתוח אביזר שעונדים ומייצר פונקציה חדשה. היא לא פיתחה שום טכנולוגיה, רק הסבה אותה לשימוש חדש. היא לא מהנדסת, ולא אשת כספים, אבל רעיונות חדשים לא מפחידים אותה, אז היא קופצת באנג'י.

בשנה האחרונה אין לה חיים, הכול מתועל לסטארט-אפ שהקימה. אין חברות, אין ספורט, אין בילויים. גם מהחבר נפרדה. לפני זה הייתה שכירה וניהלה חברה. היום היא קמה בבוקר, וחוץ מזה שהיא צריכה לגדל ילד, היא צריכה להטעין את עצמה בעצמה. אין לה שום גנרטור חיצוני להתחבר אליו. פלא שהחרדות מפוצצות אותה? אם הייתה שועה לדאגות שמציפות כל דקה, כל שעה, כל יום, הייתה מתחרפנת, אבל הדיאלוג שלה עם החרדות שונה. היא עסוקה בלהשמיד אותן. 'אתה לא יכול להיות חרד וליצור', היא אומרת. אז מה אם כולם הזהירו אותה: 'את הולכת על חבל דק', 'את מסכנת כל מה שיש לך', 'זה דפוק, את מטורפת'. נראה אותם אחרי האקזיט.

5.

והיא לומדת כל הזמן, בעיקר מהטעויות שהיא עושה. בגלל שקודם לא התנסתה בגיוס השקעה, נפלה שלושה חודשים למו"מ עם מישהו שמאוד התלהב. שום דבר לא יצא מזה בסוף, חוץ מלקח. היום היא כבר לא נותנת למרוח את התהליך. מי שרוצה להשקיע, היא דוחקת בו: יש לך 72 שעות לקבל החלטה. רוצה? טוב. לא רוצה? היינו פה.

היום היא כבר יודעת שהיא לא רוצה כל משקיע. וזה עוד שיעור שלמדה. לא כל כסף לוקחים, היא צריכה כסף חכם שישים שחקן מהתעשייה שיביא לה ערך מוסף בתחום. "לפי הספר היינו צריכים למות כבר כמה פעמים", היא צוחקת, "הרעיון היום שונה מאוד מזה שהתחלתי איתו".

6.

לא כל אחד יכול, לא כל אחד מתאים לסטארט-אפ. רעיון פגז זה טוב, אבל אם אין לך את הנחישות והיכולת לחיות במצבי עמימות, אם אתה מתכווץ מגעגועים ועצב כשאתה נזכר במשכורת שדפקה לך כל חודש כמו שעון, תתרחק מכל זה.

ויש עוד חסם: להיות יזם זה להיות מחויב למשימה שאתה חי איתה 24 שעות ביממה. הייתי נשואה לזה, לסטארט-אפיסט טוטאלי. קשה לשרוד כזה אורח חיים.

סיפורה של חברתי יכול היה רק להעלות הרהור פילוסופי על הבחירה של רובנו בחיי נוחות וביטחון נעדרי אופק כלכלי, לעומת חיים עתירי סיכון, אך בעלי סיכוי לתוחלת אדירה, גירוי וחיות.

כי יכול להיות פרס ענק אחרי כל הדרך הזו. תהיה עצמאות ותהיה היצירה. היא הנכדה של סבא שלה שגם הקריב הרבה. הוא עלה לארץ, ייבש את הביצות, הקים עם החברים שלו את נהלל, וראה איך המדינה קמה. החלוצים ההם עשו את הדברים הכי מטורפים. וזה נראה כל כך הגיוני היום ממרחק. בדיוק כמוהו, היא מאמינה שעם המיזם שלה היא תביא לעולם משהו שיעשה למיליוני נשים הרגשה טובה. וזה מה שעושה לה הרגשה טובה.

אבל בינתיים, היא צריכה להתאמץ למצוא כל פעם מחדש את האור הקטן, שירים אותה. למזלה היא אישה, אז גם במקומות הכי קשים היא מצליחה למצוא סידור. תוך כמה דקות היא מאפסת את עצמה ועולה מחדש על המסלול. בזמן שהיא הולכת לגרד עוד משקיעים, היא כבר רואה בעיני רוחה את הרעיון שלה תופס בכל העולם.

'אבל עזבי', היא אומרת לי, 'תני לי קודם לייבש את הביצות'.

vered-r@globes.co.il