עתירה לבג"ץ נגד החוק המחייב גישור בסכסוכי משפחה

"עניינה של העתירה הינו בחוק בלתי חוקתי, החוסם את שערי בית המשפט לפנייה של אזרחים לקבלת סעד משפטי, פוגע אנושות בזכות הגישה לערכאות, אוסר ייצוג על-ידי עורכי דין, קובע כי העובדים הסוציאליים יקבעו בחוק מי זכאי יהיה להיות מיוצג, שזוהי פגיעה בזכות להיות מיוצג, חוסם את שעריו של בית המשפט בפני הציבור בתחום דיני המשפחה, ואף חמור מכך, חוסם גם את האפשרות לבקש סעדים זמניים, כגון מזונות זמניים ומשמורת זמנית והסדרי ראייה זמניים...".

כך נטען בעתירה שהוגשה היום (ה') לבג"ץ כנגד החלת "חוק הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה", שאמור להיכנס לתוקף ב-16 ביולי, ויחייב את הצדדים בסכסוכי משפחה לפנות להליך גישור מוסדר, בן 4 פגישות, שייערכו באמצעות מגשרים שאינם עורכי דין, וזאת לפני פניית הצדדים לבית המשפט ולבתי הדין הרבניים.

בעתירה - שהוגשה בידי עורכי הדין אבי גפן יעקב בלס, לאה קליין אליאב, טליה שקולניק, ואיריס ברנד - מבקשים העותרים מבית המשפט להורות על ביטולו של החוק, או לחילופין להורות על ביטול החלקים בחוק האוסרים להגיש סעדים זמניים לבית המשפט בדמות מזונות זמניים והסדרי ראייה זמניים, והחלקים בחוק האוסרים להגיש לבית המשפט מסמכים וכן תביעות טרם קיום הגישור.

על העתירה חתומים 62 עורכי דין, עצמאים ושכירים, העוסקים בסכסוכים משפחתיים. בקבוצת העותרים נמנים גם 70 טוענים רבניים המיוצגים בעתירה בידי יעקב קלמן, יו"ר עמותת הטוענים הרבניים. 

■ מסתמן: יישום תקנות גישור החובה בסכסוכי משפחה - בקרוב 

בעתירה צוין כי העותרים הקימו קבוצות חברתיות, בוואטסאפ ובאפליקציות נוספות, ומאגדים בתוכם כ-600 עורכי דין פעילים בתחום דיני המשפחה וכן טוענים רבניים, הלוקחים חלק פעיל במאבק הציבורי לשם עצירת הליך החקיקה שיכפה על מתדיינים בתחום המשפחה לגשת להליך גישור טרם פתיחה בהליכים משפטיים.

"מדובר בחוק שלא היה כדוגמתו במדינת ישראל, שמחייב מחד להתגשר במשך 4 פעמים ללא עורכי דין תוך איסור יצוג על-ידי עורכי דין - ומאידך אוסר להגיש תביעות לבית המשפט משך כמעט 3 חודשים (75 ימים), אוסר להגיש סעדים זמניים מזונות זמניים משמורת זמנית והסדרי ראייה זמניים, ופוגע בזכויות יסוד של זכות הגישה לערכאות", נכתב בעתירה.

החוק עבר בכנסת ב-8 בדצמבר 2014, אך כניסתו לתוקף נדחתה ליולי השנה עקב הבעיות והקשיים שהתעוררו ביישומו.

לטענת העותרים, "בעיות רבות חוקתיות וקשות רובצות לפתחו של החוק, שלא חזינו כדוגמתו במדינת ישראל... ודומה כי המחוקק לא שת ליבו לקשיים הרבים שהכניס חוק זה, שאין הציבור יוכל לעמוד בו, יגרום נזק רב למערכת ולמתדיינים, יפגע בזכות הייצוג שלהם על-ידי עורכי דין, יפגע בזכות הגישה לערכאות, ובראש ובראשונה יפגע בבתי המשפט, כאשר החוק 'מפריט' את המערכת המשפטית ומונע מהמדינה לספק שירותי משפט עליהם היא מחויבת כמדינה חוקית וחוקתית".

העותרים טוענים כי החוק פוגע בשופטים ובעצמאות המערכת המשפטית, בכך שהוקמו יחידות מהו"ת (היחידות בהן ינוהלו הליכי הגישור) בבתי המשפט, כאשר לעובדים הסוציאליים הפועלים בהן הסמכות לקבל החלטות שלא ניתן לערער עליהן.

לטענת העותרים, מדובר ב"טריבונלים של עובדים סוציאליים שאינם עורכי דין ואינם שופטים, שהם הופכים להיות השופטים או מעין שופטים מבלי יכולת לערער על החלטותיהם".

כך, נטען, לעובדים הסוציאליים ניתנו סמכויות מפליגות שעד היום היו נתונות לבתי המשפט, וזאת מבלי לתת לצדדים יכולת לערער על ההחלטות. "אין גוף במדינה שאין יכולת לערער על החלטותיו", נכתב בעתירה.

בנוסף, נטען, "שיקול-דעת מוטעה של יחידות הסיוע, הנובע מאי-ידיעת הדין (מדובר בעובדים סוציאליים ולא בעורכי דין), עלול להביא את הצדדים להסכמות בהסכמים הפוגעים בזכויותיהם ובזכויות ילדיהם".

לטענת העותרים, עתירתם נועדה להגן בראש ובראשונה על ציבור המתדיינים והרשות השופטת, שקיים חשש לעצמאותה לאור חקיקות שמונעות מהציבור אפשרות לקבל סעד ישיר מהרשות השופטת ומונעות הגשת בקשות לסעדים זמניים בדמות מזונות זמניים משמורת זמנית והסדרי ראייה זמניים.

"החוק יוצא נגד השיטה המשפטית המקובלת במדינת ישראל, ולפיה שערי בית המשפט פתוחים לכל ללא כל מתווכים וחסמים", נכתב בעתירה, וצוין כי "ככל שיחול יישום החוק, יהווה הדבר תקדים רע ומסוכן, עת מחר תחליט הרשות המחוקקת להצר את צעדיה של הרשות השופטת בתחומים נוספים ומגוונים, כגון חלילה תחליט על 'חוק עוקף בג"ץ', כדוגמת חוק שבו ייקבע כי אדם אינו רשאי לעתור כנגד המדינה או לגשת לבג"ץ לקבל סעד לפני שיעבור כל מיני וועדות וכיוצ"ב. היעלה על הדעת דבר כזה? אישורו של חוק מסוכן זה שפוגע בעיקרון הפרדת הרשויות הינו כירסום מסוכן בכוחה של הרשות השופטת".

העתירה הוגשה כנגד כנסת ישראל שחוקקה את החוק, משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה ולשכת עורכי הדין בישראל, בראשותו של אפי נוה, יו"ר הלשכה, בטענה כי הלשכה הבטיחה כי תילחם בחוק הבלתי חוקתי, אך נטשה את המאבק.