ביטוח לאומי חשף שגיאות בגבייה ובתשלומים בעשרות מיליוני שקלים

לזה בדיוק התכוונו הוגי מוסד התביעה הייצוגית. בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה נגד המוסד לביטוח לאומי גרמה לכך שהמוסד הפסיק לגבות בכפל ביטוח בריאות מנכים המקבלים משכורת או פנסיה. אך זה ממש לא הכול. בעקבות התביעה פיתח ביטוח לאומי תוכנה לבדיקת נתוני הגבייה ותשלום הקצבאות של עצמו, והתוכנה זיהתה טעויות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים לכאן ולכאן בתשלום הקצבאות.

במקום לשבח את התובעים הייצוגיים, שבזכותם הפך המוסד לביטוח לאומי ליעיל וצודק יותר, ניסה המוסד לטעון כי אין לשלם לתובעים גמול גבוה בגין התביעה הייצוגית, שכן תיקון הטעות יצר גם "נזקים" לציבור הזכאים. זאת, בשל גילוי סכומים אחרים ששולמו להם ביתר. הטענה הזו, כמובן, נדחתה על-ידי בית המשפט.

גבייה בכפל

שני תובעים - המיוצגים בידי עורכי הדין דוד שוורצבאום וליאור טומשין - הגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הביטוח הלאומי. השניים זכאים לקצבת נכות המקבלים במקביל גם פנסיה ממקום עבודתם בעבר. הם גילו כי המוסד לביטוח לאומי גובה מהם ביטוח בריאות בכפל - פעם בניכוי דמי הביטוח מהתשלום שהם מקבלים מהמעסיק, ופעם שנייה בניכוי ביטוח בריאות מינימלי מקצבת הנכות.

בהמשך התגלה כי המוסד לביטוח לאומי גובה בכפל ביטוח בריאות גם מנכים מקבלי משכורות.

השניים פנו לבית המשפט, בשמם של ציבור הנכים העובדים ואלה המקבלים פנסיות דרך המעסיק, כדי שזה יצהיר כי הגבייה בכפל אסורה. עוד ביקשו מבית המשפט כי יורה למוסד לביטוח הלאומי להשיב למקבלי הקצבאות את דמי הביטוח שנגבו מהם ביתר.

עוד לפני שהתבררה התביעה, התחייב המוסד לביטוח לאומי להחזיר לציבור את הסכומים שנגבו בכפל בשנתיים האחרונות, והודה כי מדובר בטעות. עוד התחייב המוסד, בעקבות ההליך, להחיל על עצמו הליכי בדיקה והצלבת מידע קפדניים.

לאור פעולות אלה של המוסד לביטוח לאומי, התביעה התייתרה, וההליך הסתיים. כל שנותר הוא לדון בגמול לתובעים ועורכי דינם.

לציבור הנכים המיוצגים בתביעה הושבו כ-15 מיליון שקל, אך חלק מהסכום לא שולם בפועל, כפי שנסביר בהמשך. לצורך העמידה בהתחייבות המוסד לביטוח לאומי לבדיקה עצמית ומסירת דיווח בעניין לבית המשפט, פיתח המוסד תוכנה שמאפשרת לו לבדוק את עצמו. זו הביאה לכך שהמוסד הפסיק לשלם בסך 40 מיליון שקל בשנה, ששולמו ביתר לציבור. מצד שני נתגלה ציבור נוסף של זכאים לקצבאות, שלא שולמו להם בטעות, להם הושבו 5 מיליון שקל נוספים.

הבשורה הרעה מבחינת חלק מהמיוצגים בתביעה הייתה שהתוכנה גילתה כי המוסד מצא יתרות חוב חדשות של הציבור למוסד, בסכום של 90 מיליון שקל. חלק מהסכום מיוחס לציבור המיוצג בתביעה. התוצאה הסופית: ציבור המיוצגים בהליך קיבל 15 מיליון שקל - אך חלק מהזכאים קיבל הודעה על קיזוז, כתוצאה מסכומים אחרים שהמוסד לביטוח לאומי שילם להם ביתר.

הנשכר הגדול מההליך היה המוסד לביטוח לאומי, שהפך ליעיל יותר והחל לבדוק את נתוניו בקפדנות גדולה יותר באמצעות התוכנה שפיתח.

בהתאם לתיקון הגדול שבא בעקבות התביעה, ביקשו התובעים גמול של 200 אלף שקל לעצמם ושל 2 מיליון שקל לבאי-כוחם. המוסד לביטוח לאומי התנגד לכך, בין היתר בטענה כי "בשורה התחתונה לא היטיבה התובענה עם ציבור הנכים, שכן עדכון ההכנסה יצר במקרים רבים חוב למבוטחים".

השופטת הדס עובדיה מבית המשפט המחוזי מרכז דחתה את הטיעון הזה. "איני סבורה כי יש ממש בטענת המוסד, שלאור שיעור החובות שנוצרו למבוטחים עקב עדכון ההכנסות הנאמד ב-90 מיליון שקל, תרומת ההליך לציבור המבוטחים היא שלילית, ומכל מקום אינה חיובית", פסקה. "מידע שהתגלה למוסד על חוב משוער שנוצר לחובת המבוטחים לאחר עדכון ההכנסות, יכול להיתפס כערך ציבורי חיובי נוסף הנובע מפיתוח התוכנה ויכול להוביל לתשלום תקבולי אמת לזכאים. מכל מקום, אין בכך כדי להפחית מהישגי התובענה".

בהמשך מתחה השופטת ביקורת קשה על התנהלת המוסד לביטוח לאומי, כפי שהיא עולה מההליך. "האופן האגבי שבו התגלה המידע למוסד לביטוח לאומי מצביע לכאורה על התנהלותו הכוללת, שתוצאתה עלולה להצטייר כגילוי של אדישות מצדו, הן ביחס לנטילת כספים הנכים שלא כדין והן בפזרנותו בתשלום כספי הציבור למי שלא זכאי לכך", פסקה.

השופטת הוסיפה כי "מדובר בתובענה שתועלתה רבה בהחלט", ועמדה על כך כי "הגשת בקשת האישור מקדמת אף את ערך שלטון החוק. יש לעודד תובעים מייצגים להגיש תובענות ייצוגיות כגון זו"; ואף כי "מדובר בתובענה שהוגשה ונוהלה היטב ובתום-לב".

מן הצד השני, השופטת שקלה את העובדה שגמול התובעים ובאי-כוחם ישולם מכיסו של הציבור. "שיקול זה", פסקה, "היה שיקול מכריע לקביעת סכום שכר-הטרחה למייצגים במתינות".

לבסוף היא פסקה לתובעים גמול של 20 אלף שקל, ולעורכי דינם - 500 אלף שקל.

כעת שוו בנפשכם שהייתה מוטלת על ההליך אגרה בסך עשרות אלפי שקל, דבר העומד היום על הפרק. במקרה כזה ייתכן כי התובעים היו יוצאים מופסדים מניהול ההליך.