ההבלים של פרופ' צידון

למרות חוק שכר הבכירים, הבנקאים לא נטשו בהמוניהם

דני צידון / צילום: תמר מצפי
דני צידון / צילום: תמר מצפי

"החלטתי לפרוש נובעת מאופן חקיקת חוק שכר הבכירים. חוק זה - שעל סבירותו תעיד ההיסטוריה בשנים הקרובות - משדר מסר שהוא נורא בעיניי, כאילו המערכת הפיננסית היא אויב הציבור ולכן היא מותרת בפגיעה. מערכת פיננסית איתנה, מקצועית וחדשנית היא תנאי לקדמה של כלכלה בריאה וצומחת. מערכת כזו לא תצמח בערוגת החוק הנוכחי. זה למעלה מעשור זכיתי לעבוד עם חבורה ערכית ויצירתית של אנשים שעובדים קשה כדי להצעיד את לאומי להישגים חסרי תקדים. עבודה זו נעשית למרות תנאי פתיחה לא פשוטים, מגבלות רבות וקשיים שצצים מעת לעת. אני גאה בהישגים שאליהם הובלנו את הבנק בשנים האחרונות. אני מודה לרקפת על השותפות המיוחדת שבה פעלנו, שותפות שבנויה על אמון וחברות".

(פרופ' דני צידון, המשנה למנכ"לית לאומי, לאחר שפרש לפני כחצי שנה בעקבות חוק שכר הבכירים).

1. השמים לא נפלו. בכירי המערכת הפיננסית לא נטשו בהמוניהם. איש לא ראה אותם בנתב"ג בדרך להתעופף לאחד הבנקים הגדולים והמתגמלים בעולם. איש לא מחכה להם בזרועות פתוחות כדי להמטיר עליהם ערימות של כסף. פרופ' צידון היה מהיחידים במערכת הפיננסית שהחליטו לקום וללכת בעקבות החוק. הרוב, עשרות ומאות מנהלים, נצמדו לכיסא. וזה קרה אחרי שהחוק ספג קיתונות של ביקורת, בוז, לעג וקריאות גנאי על כך שיש בו התערבות קיצונית, בולשביקית, קומוניסטית, ובגללו למנהלים לא יהיו "תמריצים" או "אנרגיות" לעבוד במרץ כדי להשביח את הבנק.

אז ככה: החוק אושר בבג"ץ בשבוע שעבר ובהחלט צריך לשבח ולהגיד כמה מילים טובות לשר האוצר משה כחלון ולחברת הכנסת שלי יחימוביץ', שדחפו את החוק ללא לאות. סוגיית זכויות העבר נותרה לא פתורה אמנם, אבל אפשר להניח שהיא תיפתר בבית המשפט וזכויות אנשי הפיננסים לא ייפגעו. הדבר החשוב ביותר הוא מגבלת השכר בחוק הקובעת שהשכר הגבוה (עלות שכר) ביותר בחברות הפיננסיות יהיה לכל היותר פי 35 מהשכר הנמוך. תשלום מעבר לכך לא יוכר במס. ברמת שכר המינימום הנוכחית, כולל התנאים הסוציאליים, משמעות הדבר היא שתקרת עלות השכר תהיה 2.5 מיליון שקל - עלות שכר של כ-210 אלף שקל בחודש, השקולה לכ-150-160 אלף שקל ברוטו בחודש. שכר המנהלים בגופים הפיננסיים לא יוכל להמריא מעבר לכך, אלא אם כן הבנקים ידאגו להעלות באופן משמעותי את שכרם של משתכרי המינימום, וקשה לראות אותם עושים זאת על רקע תהליכי ההתייעלות הדי-אגריסיביים בבנקים.

2. צידון אומר שהחוק משדר מסר "נוראי". מילה קשה, "נוראי". למה הוא מתכוון? הנה עובדה "נוראית": אריק פינטו הסכים להתמנות למנכ"ל בנק הפועלים, אף שהוא ידע היטב ששכרו ייחתך בעשרות אחוזים בעקבות החוק החדש. עובדה, מר צידון: פינטו התגבר על המסר ה"נוראי" והחליט לעמוד בראש הבנק הגדול ביותר בישראל עם עלות שכר של 2.5 מיליון שקל בשנה. מתברר שזה לא נורא ויש כאלה, אפילו בנקאים ותיקים שעשו מסלול רב-שנים בבנק, שמוכנים לעבוד בשביל 2.5 מיליון שקל בשנה.

אתה יודע מה "נוראי" בעינינו, מר צידון? העובדה הבאה: במשך שנים ארוכות העבירו הרגולטורים מסרים ששכר הבנקאים לא מידתי, אפשר לומר אפילו חזירי. המסר הזה עבר באמצעות תיקון 20, באמצעות תקנות מבית המדרש של הפיקוח של הבנקים. הם ניסו להעביר מסר שהשכר שלכם בשמים, שהוא התפרע, שהוא מנותק מכל היגיון, ומה עשיתם? מה עשתה המערכת הבנקאית כולה? צפצפה, פשוט צפצפה על כולם. ואיך היא צפצפה? נו, כמובן, אין כמו חוות דעת של עשרות עמודים מטעם עורכי דין מהשורה הראשונה שמוגשות לדירקטוריונים ולאסיפות כלליות וכוללות נוסחאות מורכבות ומפותלות היישר מהפקולטה למדעי המתמטיקה. פרופ' צידון מכיר את הסיפור הזה היטב: הבנקים הוציאו עשרות מיליוני שקלים על עשרות רבות של ישיבות ועדות דירקטוריון בנושא שכר (הרי כל דירקטור גם מקבל שכר לפי מספר הישיבות שהוא משתתף בהן) ועל מיטב עורכי הדין והיועצים הכלכליים כדי שיגבשו להם מסמכים ונוסחאות שיכשירו את השרץ - שכר גבוה שאיש לא היה מסוגל להבין איך הוא נבנה, אבל כולם הבינו שהתוצאה שלו היא חזירית ומצפצפת על כל המסרים ה"נוראיים" של הרגולציה.

3. פרופ' צידון טוען ש"מערכת פיננסית איתנה, מקצועית וחדשנית היא תנאי לקדמה של כלכלה בריאה וצומחת". "מערכת כזו לא תצמח בערוגת החוק הנוכחי", אמר. יסלח לנו צידון, אבל מדובר בהבלים. ראשית, כל עסק איתן, מקצועי וחדשני הוא תנאי לקדמה ולכלכלה בריאה וצומחת - מבנקים, דרך תעשייה מסורתית ועד היי-טק כמובן. עם עלות שכר של 210 אלף שקל בחודש אי-אפשר לנהל עסק בצורה "איתנה, מקצועית וחדשנית"? מה, רק עם חצי מיליון שקל בחודש אפשר לעשות זאת? אילו אמות מוסר חברתיות רוצה מר צידון להנחיל לנו? שרק שכר מפוצץ, חזירי ומפוצץ הם תנאי לכלכלה בריאה? הרי אף אחד לא אמר, בואו תרוויחו כולכם אותה משכורת, מהעובד הכי זוטר עד העובד הכי בכיר. רק אמרו למנהלים, שנייה, קצת מידתיות, קצת סבירות, קצת היגיון והוגנות. תסתכל מסביב, מר צידון, תסתכל בטבלה שצירפנו על השכר הממוצע והחציוני במשק הישראלי (אגב, השכר החציוני עלה די יפה בשנים האחרונות נומינלית, הרבה הודות להעלאת שכר המינימום שהיו לה מתנגדים רבים, אבל הוא עדיין נמוך בצורה אבסולוטית).

תגיד, מר צידון, איך אתה חושב מרגישה מחצית אוכלוסיית השכירים בישראל, משהו כמו 1.7 מיליון עובדים ואף יותר ששכרם הוא עד כ-6,400 שקל ברוטו חודש, בזמן שאתה וחבריך לוקחים הביתה 300, 400, 500, 600, 700, 800 אלף שקל, פי 50 עד פי 125 משכרם? האם זה לא מסר "נוראי" לעובדים ולמערכת הכלכלית-חברתית? האם אפשר לקיים בפערים הללו "מערכת פיננסית איתנה, מקצועית וחדשנית, שהיא תנאי לקדמה של כלכלה בריאה וצומחת"? בינינו, מר צידון, אין איש ששווה 500 אלף שקל בחודש, גם לא העילוי שבעילוי שמבין המנכ"לים. איש לא מזלזל באחריות של המנהלים על הארגונים שבניהולם, הכוללת אחריות לעובדים, לספקים, ללקוחות, לבעלי המניות ועוד. אבל בבנקים, במיוחד בבנקים, לפחות ב-20 השנים האחרונות, לא מדובר בשיא הקדמה וממש לא בשיא החדשנות. נותנים ריבית נמוכה למפקידים, גובים ריבית גבוהה מלווים (תלוי ממי). בקליפת אגוז, זה כל הסיפור מקדמת דנא. חדשנות? אולי בבנק החדש הדיגיטלי "פפר", שעומד להיות מושק בקרוב, אבל ממש לא בפעילות המסורתית הכבדה ורבת השנים של הבנקאות.

4. שימו לב איך צידון נופל בפח של האדרה עצמית שלו ושל חבריו המנהלים: "זה למעלה מעשור זכיתי לעבוד עם חבורה ערכית ויצירתית של אנשים שעובדים קשה כדי להצעיד את לאומי להישגים חסרי תקדים. עבודה זו נעשית למרות תנאי פתיחה לא פשוטים...". או.קיי, עבדתם קשה, שעות מפרכות, כדי לקדם את הבנק ולהוביל אותו להישגים חסרי תקדים (ביניהם פרשת העלמות המס בארה"ב שגבתה מיליארדים). נו טוב, עבדתם קשה, השבחתם, קידמתם, המראתם עם הבנק. אבל רגע, בשביל זה גם קיבלתם כסף גדול, לא? על מה ההתפארות? שעבדתם, שומו שמים, בשביל הכסף הגדול שקיבלתם? "מדובר בחבורה ערכית ויצירתית", כותב צידון, כלומר המיוחסים, חבורת המנהלים הערכית והיצירתית. וואו! איזו טפיחה על השכם. ומה עם כל השאר, אלו שמשתכרים שכר חציוני, ויש כאלה גם בבנק לאומי - הם לא חלק מ"חבורה ערכית ויצירתית", הם הפועלים ה"שחורים", שעושים את העבודה היומיומית, הסיזיפית, הקשה באמת, פרט אחר פרט. והנה מר צידון מזכיר רק את "החבורה הערכית והיצירתית" שיושבת במגדל השן שלה בהנהלת לאומי, במרכז מדינת תל אביב. מה, לעזאזל, ההתנשאות הזאת? אנחנו יצירתיים, אנחנו ערכיים, אנחנו עבדנו קשה. מר צידון, אני בטוח שיש אנשים שעבדו פי 1,000 קשה יותר ממך והרוויחו 10% ממה שאתה הרווחת.

5. שים לב לטבלת השכר שלך ושל שאר בכירי בנק לאומי. שים לב שהמנכ"לית שלך לשעבר, גליה מאור, השתכרה בתחילת כהונתה סכומים סבירים לחלוטין, שאפילו, ראה זה פלא, די מקבילים למגבלת השכר היום. במהלך השנים האחרונות השכר הזה קפץ עד פי 4. איזה עובד בבנק לאומי זכה להעלאה כזאת בפרק הזמן הזה? ואיך הסכימה אז מאור לנהל את הבנק בשכר סביר? אולי היא לקחה הרבה יותר כי פשוט היה אפשר, כי אישורי השכר במוסדות החוקתיים של הארגונים הפך לפארסה. בהצגה הזו בעלי המניות מקרב הציבור (גופים מוסדיים בעיקר) היו מרימים את היד ומצביעים בדרך כלל בעד. למה? כי כך הם יכלו להצדיק את רמות השכר הדי-דומות שלהם בבתי ההשקעות או בחברות הביטוח. הבנתם? יד רוחצת יד, אשמור לי ואשמור לך, שלח לחמך על פני המים, אשר לי ואשר לך ויחד נגרוף את כל השמנת.

6. שים לב, מר צידון, לאחוזי הפיצויים של כל בכיר. מעולם לא הצלחנו להבין מדוע לעזאזל כל מנכ"ל חייב הסכם עם פיצויי פרישה חריגים של 150%, 200% או 250%? למה הוא לא יכול להסתפק בפיצויי הפרישה הסטנדרטיים של 100%? מה מבדיל אותו מעובד אחר בארגון? האם זה לא "מסר נוראי", מר צידון?

7. נכון שהגבלת שכר הבכירים לא תתרום משמעותית לירידה באי-שוויון בישראל, כי מדובר בסך הכול בעשרות או מקסימום מאות בכירים שירוויחו שכר יחסית מאוזן. אבל היא אמורה להכניס קצת יותר שפיות לג'ונגל הפרוע שבו כל מנכ"ל ויו"ר מארגנים להם חבילות שכר בקריצת עין עם הדירקטוריון. שפיות כלכלית, מר צידון, היא ממש לא דבר "נוראי", כהגדרתך. היא דבר מבורך.

 

עו"ד פיני רובין, לא הגזמת?

שלום לך עו"ד פיני רובין, עורך הדין של שמנה וסלתה של סביבת העסקים. ברצוננו להפנות אליך כמה וכמה שאלות, ברשותך, כרב אמן במשפט, כרב אמן בנבכי פקודת המס ופיתוליה, כרב אמן בניסוחים בעברית עשירה ומאוד מסוגננת.

אמרת בראיון ל"גלובס" שחוק הגבלת שכר הבכירים הוא "אקט סימובלי ריק מתוכן", שבעלי המניות של הבנקים "יזכו" למנהלים טובים פחות והחוק "מעקר את האפשרות של החברה לקחת לעצמה את המנהל הטוב ביותר שהיא מעוניינת לקחת". אז הנה, מר רובין, אחד הקליינטים הגדולים שלך, בנק הפועלים, בחר באריק פינטו למנכ"ל, וראה זה פלא, הוא הסכים, אף שהוא יודע שהוא ירוויח כשליש מידידו ציון קינן, המנכ"ל לשעבר. אנחנו לא חושבים שזה אקט סימבולי, אלא אקט רב משמעות. מהי דעתך?

מעניין כמה בנק הפועלים ובנקים אחרים משלמים לך ולעורכי הדין היקרים האחרים שחגים סביב העניין המשפטי הזה של שכר הבכירים זה שנים ארוכות ומכינים ספרים עבי כרס לדירקטוריונים ולאסיפות הכלליות עם נוסחאות מפותלות, שרק יודעי חן מבינים. ספר, מר רובין, על שכר טרחתכם המנופח, שגם הוא חלק מהבעיה הכללית של "שכר הבכירים". מדוע עורך דין, אפילו המשובח שבהם, כמוך, צריך להרוויח מיליונים לפחות ממתן חוות דעת, מעצות ומהופעות בבתי משפט? לא הגזמתם? ואולי, אולי, האקט הסימובלי בעיניך של חוק שכר הבכירים צריך לשמש לכם, עורכי הדין היקרים ביותר, איזה תמרור אזהרה?

בנק הפועלים רצה למנות אותך ככונס הנכסים של אליעזר פישמן, ללא ספק אחד הג'ובים המכניסים ביותר בעולם הכינוסים ופשיטות הרגל. אבל ברשותך, כמשפטן דגול, אנחנו רוצים לדעת דבר אחר לגמרי: ה"נכס" המרכזי של הפועלים במקרה של פישמן הוא כשליש ממניות "ידיעות אחרונות" שעליו רובצת הלוואה של יותר ממיליארד שקל. מדוע אתה, כמשפטן, לא המלצת לבנק להיכנס בנעליו של פישמן במניותיו ב"ידיעות אחרונות", ואולי כמיעוט היית מצליח בדרכיך הנעימות לשכנע את נוני מוזס, הבוס של "ידיעות אחרונות", לחלק דיבידנדים כדי לשרת מקצת החוב? זו לא המלצה לטובת הבנק, שאותו אתה משרת וממנ אתה מקבל את שכרך הנדיב?

לפני כמה שנים פנה "גלובס" לעו"ד רובין, לאחר שהגיע אלינו מידע שלפיו יש הערכות שניסה לטעון ברשות המסים שחלק משכר הטרחה שקיבל הוא סוג של מתנה ולא שכר עבודה, ולכן יש לגבות ממנו מס מופחת. אנחנו זוכרים היטב את המכתב המאיים שנחת על שולחננו, שבו הפגין את בקיאותו הרבה והטבעית והפנה אותנו לסעיף בפקודת מס הכנסה המגן על אזרחים מפני פרסום שומות המס הפרטיות שלהם. באופן הכי מזוקק משפטית, רובין צדק, אבל בפרקטיקה היומיומית, קורה לא פעם ולא פעמיים שסכסוכים על שומות פרטיות דולפות ומגיעות לעיתונים ועושים גם שירות ציבורי, כי רק כך אפשר לראות כיצד אנשים שעושרם רב (ורובין הוא כזה; לפי הערכות הוא צבר מאות מיליונים) עושים הכול כדי למזער את חבות המס שלהם.

כשקראנו את הראיון האחרון עמו, שבו אמר "אף פעם לא עניין אותי להיות עשיר", נזכרנו בסיפור הזה וגיחכנו.

לא מספיק כישרון, צריך גם קישרון

לא פעם אנחנו קוראים על ה"ילדים של..", נקרא להם "בני האצולה" - ילדים של עשירים, ילדים של מנכ"לים דומיננטים שצברו ממון רב, ילדים של פוליטיקאים ותיקים וגם - למרות שאיש לא ידבר על כך - ילדים של אנשים חזקים בשוק התקשורת. מה שמאפיין כמעט את כולם, ויסלחו לי חלקם על ההכללות, הוא שהם גדלו באווירה מפנקת ומפונקת, כאילו המדינה רשומה בטאבו על שם הוריהם. לרוב, מי שגדל לתוך האווירה הזו של יודעי כול ובא לי בקלות הכול הופך לשחצן, אטום רגשית ומתנהג כאילו כל העולם קטן עליו, וכל אלו שלא חושבים כמוהו הם נבערים וטיפשים. נתחיל דווקא מהתקשורת, שהברנז'ה ורכילאיה משרתים אותה היטב, כי הם נטועים חזק בשורשיה של התקשורת היהירה, המנותקת והלא מאוזנת. בנו של עמוס שוקן, מו"ל הארץ-דה-מרקר, הגיע למשל לגלי צה"ל ולאחר מכן עשה את ההתמחות שלו כעורך דין בבית המשפט העליון; קרן נויבך, בתו של אמנון נויבך, כיום היו"ר הדי כושל של הבורסה הגוססת בתל אביב, אף היא הגיעה לגלי צה"ל וכבר בגיל מוקדם נשלחה לעבוד ככתבת חוץ בוושינגטון מטעם גלי צה"ל. כזכור, אביה היה אחד מנערי פרס, "הבלייזרים" קראו להם, ובין היתר כיהן כציר הכלכלי בוושניגטון. אלו היו הימים, שנות ה-90, לפניהן ואחריהן, שוועדות הקבלה בגלי צה"ל התכווננו על האנשים מהאליטה ה"נכונה", עם שם המשפחה ה"נכון" והאג'נדה ה"נכונה". איש לא יוכל להכחיש שכך היה, ולפעמים כך עדיין נותר, אבל זה חלק מבסיס האי-שוויון שהתפתח בישראל: "הילדים של" תפסו עמדות מפתח.

יש שיגידו ודאי, למה אתה פוסל אותם רק בגלל שם המשפחה שלהם? אם הם מספיק מוכשרים, אסור להם להתקדם בחיים? זו שאלה לגיטימית, אבל מאוד פשטנית. כישרון הוא לעתים סובייקטיבי, ואנחנו בטוחים ששם המשפחה שלהם נשא אותם, או לפחות תרם להוביל אותם לאן שהגיעו. לא מדובר רק בכישרון, אלא גם בקישרון, בקישורים הנכונים. בנפוטיזם. היו בטוחים: רוני בוזגלו או קרן אזולאי לא היו היום באותו מקום בלי שמות האצולה שלהם. וזה חלק מבסיס האי-שוויון שהתפתח בשנות ה-80-90 והתחיל מחלוקת קרקעות וג'ובים שווים.

ויש עוד "ילד של..", הפעם של גליה מאור, רון מאור שמו. היום הוא מנכ"ל חברת מודיעין, שהייתה בזמנו חלק מקבוצת אי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר. מאור היה גם סמנכ"ל באפריקה ישראל, בשליטת לב לבייב. הוא גם היה מנכ"ל ישאל אלמט, בשליטת רוני אלרואי, חתנו של יצחק תשובה. הן דנקנר, הן לבייב והן תשובה הם לקוחות של לאומי. מקרי? אתם תגידו.

עלויות השכר של הבנקאים הבכירים בישראל
 עלויות השכר של הבנקאים הבכירים בישראל

לוח 47 שכר ממוצע וחציוני לחודש עבודה
 לוח 47 שכר ממוצע וחציוני לחודש עבודה

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988