בסוף, הכול מסתכם בשאלה אחת: האם תהיו מוכנים לאכול בשר שנוצר במבחנה. יש כמה חברות עולמיות, ואחת ישראלית, שבונות על כך שהתשובה תהיה חיובית, בעיקר נוכח התגובות הנלהבות לשאלה בסיסית ומעורפלת יותר: "אם הייתה לכם אפשרות לאכול בשר בלי להרוג בעלי חיים, לא הייתם לוקחים אותה?". הרי גם קרניבורים מושבעים היו שמחים לוותר על רגשות האשמה - השאלה היא רק באיזה מחיר.

על המתח שבין שתי השאלות האלה פועל בישראל סטארט-אפ שמצטייר כמו מדע בדיוני (כאילו שבמציאות הטכנולוגית המוטרפת של המאה ה-21 יש משהו כזה): בשר עוף אמיתי לחלוטין שגודל בתנאי מעבדה, שמצד אחד אינו כולל סבל של תרנגולות, חוסך בעלויות של גידול, שינוע ושחיטה, וחוסך גם בעיות תברואה ובריאות (סלמונלה, אנטיביוטיקה); ומצד שני... ובכן... זה מזון שנוצר במעבדה.

לסטארט-אפ הזה קוראים "סופרמיט", ועומדים בראשו שני יזמים צעירים, קובי ברק (36) ואידו סביר (38), וחוקר מוערך ומבטיח (בעצמו צעיר למדי: בן 42), פרופ' יעקב נחמיאס. ברק וסביר הביאו את הרעיון, נחמיאס וצוותו אמונים על הביצוע (במסגרת חממת "יישום" של האוניברסיטה העברית שמחזיקה אחוזים מהחברה, ובמרכז "גראס" באוניברסיטה שבמעבדות שלו מתרחש הפיתוח). השלב שבו הם עומדים כרגע הוא פיצוח של השיטה ותחילת העבודה על המכונה שתייצר את הבשר על-פי השיטה הזו.

מה זה אומר? נחמיאס מסביר: "כדי לייצר בשר אנחנו צריכים לגדל רקמת שריר. רקמת שריר נעשית תוך כדי גדילה של יצור חי. אז תכננו מכונה שמדמה את גוף התרנגולת, ואנחנו ממש נזין לתוכה 'מזון' (נוזל פלזמה שמכיל סוכרים, שומנים, חלבונים), ואז השריר יגדל בסביבה שמדמה התפתחות עוברית תקינה. המטרה היא לייצר מאות אלפי רקמות זעירות כאלה במכלי ענק, כך שתוך שבוע תגדל הרקמה ממשקל של כמה מיליגרמים ליותר מקילוגרם".

- איפה היא עומדת, המכונה הזו?

"את המודל המדעי כבר בנינו במחשב, ואני מקווה שתוך שנה וחצי תהיה לנו המכונה".

- ואתה חושב שאנשים יאכלו את זה בלי לחשוש?

"בואי נתחיל מזה שאם תדעי היום מה את אוכלת בתוך עוף, את ממש לא תאהבי את התשובה. אני אב לשלושה ילדים קטנים שהגדולה ביניהם בת חמש, ואני היום צריך לבחור את בשר העוף בשבע עיניים: יש בו אנטיביוטיקה, חומר מאיץ גדילה, יש סכנות של סלמונלה, והתרנגולות אוכלות מזון גרוע שמתגלגל ישר אלינו. המוצר שלנו ינקה את כל אלה. ואל תתבלבלי, זה לא בשר מהונדס גנטית".

- מה זאת אומרת? אתם מגדלים אותו באופן מלאכותי.

"הנדסה גנטית זה אומר שאתה משנה דנ"א של התא. אנחנו לא נוגעים בזה. אין שום התערבות בטבע או בגנטיקה של התא".

- וכמה יעלה התענוג הזה, אתם כבר יודעים?

"המטרה שלנו היא להציב מחיר של כחמישה דולרים לקילו".

- והטעם? הוא לא יהיה שונה?

קובי ברק: "הטעם צפוי להיות טעם של עוף מוכר וידוע. לא שונה בכלל".

סיפור שמתחיל בטבעונות

סופרמיט קמה לפני פחות משנה, בדצמבר 2015, בעקבות סדרת מפגשים של סביר וברק, חברים ותיקים וטבעונים ותיקים עוד יותר, בפעילויות למען בעלי חיים: אחרי לילות וימים של פעילויות כאלה ואחרות - חלוקת פליירים, הפגנות מול מפעלי בשר, ואפילו ניסיונות למנוע משלוחי חיות למשחטות - הבינו השניים שצריך מהלך רציני יותר.

את הרקע כבר היה להם, ולא רק מבחינה אידיאולוגית: סביר הוא בוגר ממר"ם שעבד במספר סטארט-אפים (האחרון שבהם הוא mindfly, פלטפורמה אינטרנטית ללימוד מרחוק); ברק כיהן בתפקידים שונים בחברות הייטק, והתברג היטב בתחומי הפעילות למען בעלי חיים וחקלאות "מוסרית" - הוא מנהל את העמותה לחקלאות מודרנית, העוסקת ב"בשר מתורבת" (עוד על כך, בהמשך). שניהם סיימו תואר בביולוגיה לקראת הקמת החברה.

על בסיס העיקרון של בשר מתורבת, הם פנו לפרופ' נחמיאס, אחרי שורה של מחקרים שפרסם על עבודותיו בתחום הנדסת רקמת כבד ובפיתוח טיפולים ננו-טכנולוגיים מתקדמים לסוכרת (שגם זיכו אותו לפני שנתיים בפרס רפפורט לחוקר צעיר). נחמיאס, ששימש כראש החוג למדעי המחשב והקים את המעבדה האוניברסיטאית הרב-תחומית שבראשה הוא עומד באוניברסיטה העברית - התלהב מהרעיון.

"הם שאלו אותי בפשטות אם יש לי דרך לגדל בשר עוף במעבדה", הוא מספר. "מיד פיניתי לעצמי יום אחרי הפגישה, רצתי למעבדה שלי ובדקתי את כל הדרכים האפשריות. חזרתי אליהם ותיארתי בפניהם את התהליך כולו - והחברה הוקמה".

את גיוס הכספים החלה סופרמיט דווקא מהמשקיעים "הקטנים", או יותר נכון, מההמונים: הם הציבו יעד התחלתי של 100 אלף דולר באתר מימון ההמונים אינדיגוגו, גייסו פי שניים מזה, ועכשיו, אחרי גיוס תמיכה נוספת מהאוניברסיטה העברית, ועוד כמיליון דולרים ממשקיעים פרטיים, הם הגדילו את היעד באינדיגוגו לחצי מיליון דולר.

"מימון ההמונים נועד בעיקר למטרות יחסי ציבור והתעניינות עולמית, וזה בהחלט עבד", אומר ברק. "ראו את הקליפים שלנו באוסטרליה ובארצות הברית".

תמיכה נוספת מגיעה ממקום מאוד לא צפוי: חברת הבשר הישראלית הוותיקה זוגלובק. נכון לעכשיו, סדרת פגישות בין סופרמיט לחברה, הולידה השקעה ראשונית (בסכום שהם אינם מפרטים), ובשלב מאוחר יותר אולי גם השתתפות בייצור. למי שרואה בזה סתירה מסוימת, משיב אלי זוגלובק, יו"ר ומנכ"ל החברה ודור שלישי לבעליה, ששתי החברות עושות את אותו הדבר: ייצור בשר. "אנחנו לא בצד המגדל", הוא אומר. "אותנו מעניין לקבל חומר גלם איכותי כדי לייצר מוצרים ואנחנו רואים את העולם משתנה. צריך להסתכל למציאות בעיניים ואנחנו רוצים להיות שם".

גם ברק מסביר שגופים כמו זוגלובק היו אצלם על הכוונת מבחינת שיתופי פעולה: "היעד הראשוני שלנו בחברה הוא לאו דווקא משתמשי הקצה, כלומר משפחות בארוחת צהריים, אף על פי שאנחנו נגיע גם לשם. היעד הראשוני שלנו הוא חברות המזון המהיר הגדולות - מקדונלדס, למשל, או יצרנית בשר כמו זוגלובק. עולם שבו חברות גדולות יעבדו בלי לשחוט חיות ובלי לגדל חיות למאכל הוא עולם טוב יותר, זו המטרה שלנו".

 

התרבות של אכילת בשר

כל גיוס הכספים והתמיכה הוא הישג נאה משתי סיבות: ראשית, כי המוצר המוגמר נראה עדיין רחוק; שנית, כי יש להם לא מעט מתחרים. כבר לפני ארבע שנים השקיע פיטר תיל, האנג'ל הידוע (והאקצנטרי) יותר מ-350 אלף דולר בחברת modern meadow הניו יורקית, שאמורה לפתח נתחי בשר (ועור) באמצעות שכפול תאים בטכנולוגיה של הדפסת תלת ממד. עוד קודם לכן, בשנת 2009, דיווח המגזין "טיימס" על ניסיונות לגדל בשר חזיר על צלחת זכוכית במעבדה ויש מחקרים נוספים במדינות שונות בעולם.

לדברי פרופ' נחמיאס, המכיר היטב את העבודות האלה ועבודות אחרות, המוצר של סופרמיט הוא היחיד שיש לו היתכנות כלכלית - מהסיבה הפשוטה, לדבריו, שזוהי החברה היחידה הנשענת על תאים שמשכפלים את עצמם, ואינם צריכים הזרמה קבועה של חומרים ביולוגיים, או בלשונו של נחמיאס: "נטילה חוזרת של תאי דם מפרות קיימות".

"קחי למשל את המחקר המפורסם של פרופ' מארק פוסט מאוניברסיטת מאסטריכט בהולנד", הוא אומר. "ב-2011 הוא פיתח המבורגר מבשר שגדל בצלחת מעבדה, אבל הבשר שהוא גידל היה מורכב מרקמת שריר יבשה מאוד, קשה היה לאכול אותה, ומחירה ההתחלתי היה יקר מאוד. למה? כי בשביל קו ייצור של המבורגרים עליו להמשיך וליטול תאים מדמן של פרות, פרט שאולי יפחית את השימוש בפרות חיות, אך לא באופן משמעותי. אנחנו, לעומת זאת, מגדלים תאים המשכפלים את עצמם בתוך המתקן המדמה גוף פיזי של תרנגולת".

התומכים הישראלים בסופרמיט, והם לא מעטים, סבורים אף הם שמדובר בפיתוח, שלפחות על הנייר עשוי לשנות את כל מה שידענו על בשר מתורבת, אבל גם כזה שמציב שאלות מעניינות.

"בשר מתורבת הוא לא רעיון חדש", מסביר ד"ר יחיל צבן, חוקר ספרות באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בקשרים התרבותיים והפילוסופיים של מזון (ספרו "ארץ אוכלת", הדן בנושאים אלה, יראה אור בשבוע הבא בהוצאת אפיק). "כמעט כל סופר מדע בדיוני מכובד עסק בשאלה הזו של בשר סינתטי, צמחי בשר ובשר הגדל באדניות. סופרמיט מנסים בעצם לתת לאכילת בשר נקודת מבט מדעית ורציונלית, והרי לבשר יש מטענים רגשיים עמוקים - ואת זה אי אפשר לייצר במעבדה: אנשים אוכלים סטייק כי זה 'גברי' - יש באכילת בשר מוטיבים של ציד, סיפוק, שובע, כוח. האם 'גברים' יסכימו לאכול סטייק במעבדה?".

אורי שביט, טבעונית, ומי שתרמה רבות למודעות לאורח החיים הטבעוני בישראל, מחלקת את ההתייחסות לבשר המתורבת לשני חלקים: "במישור האישי, אין לי כל צורך במוצר הזה. אני טבעונית כבר מספר שנים, ומאז שאני טבעונית, אני לא אוכלת תחליפים בכלל, ונהפוך הוא: עולמי הקולינרי התעשר מאוד. יש מזון נהדר מסביבנו מן הטבע, למה לפנות לתחליפים מורכבים בכלל? אני אוכלת ירקות, פירות, דגנים, ויש הכול בשפע. ברמה הגלובלית, ברור לי שהבשורה של הבשר המתורבת היא חשובה. אם חברות תעשייה גדולות יתבססו על בשר מתורבת ולא על משחטות - העולם בהחלט ישתנה. גידול חיות במכלאות הוא מעשה לא הומני, וגם מזיק מאוד מבחינה אקולוגית. אני אפילו חוששת שאם אנשים ימתינו למוצר הזה, הם 'יירדמו בשמירה' ולא יאבקו עכשיו באכילת בשר מן החי. מצפונם יירגע. צריך לזכור שבכל יום חיות סובלות, ואנחנו אוכלים מוצרים שאינם בריאים".

מיכל אנסקי, מייסדת שווקי האיכרים בנמל וברמת החייל, ומי שמטיפה ל"בישול איטי" ולגידול אורגני, מודה שתתקשה לטעום מהמוצר החדש: "אני חושבת שצריך לאכול דברים מקוריים, טבעיים, ולא חיות שלא חיו. אני אישית, אצטרך לעבור מחסומים רבים כדי לטעום מהבשר הזה. אבל גם לי ברור שעולמנו צריך לספק מזון לאוכלוסייה הולכת וגדלה, ואם נמשיך לבזבז את משאבי כדור הארץ, נהיה בבעיה. ההיגיון אומר שנזדקק למוצרים כאלה, השאלה אם נצליח לטעום מהם".