לפני הקריאה, קחו כמה דקות להתבונן בפרצופים המופיעים בתחתית הכתבה. יש ביניהם רוצחים אכזריים, אבל יש גם כמה שחקנים, זמרים, ראשי מדינות - אנשים שאין להם שום קשר לפעילות בלתי-חוקית, שלא לומר רצח.

האם תצליחו להגיד בביטחון מיהם הרוצחים? התשובה לשאלה הזו אינה חד-משמעית, והיא תלויה בהרבה גורמים: מידת ההשכלה שלכם (זיהיתם כבר את נשיא דרום אפריקה?), מידת הדעה הקדומה שלכם (ידעתם שהרוצח הסדרתי טד בנדי נראה כמו ילד טוב ירושלים?), וגם עד כמה אתם מתחכמים (אם הוא לא נראה כמו רוצח, הוא בטח רוצח).

וזוהי בדיוק הנקודה: למרות מה שאוהבים לספר לנו, לפושעים אין מראה מסוים. גם החוקרות שעמם שוחחנו סירבו לציין תווי פנים שעשויים להרשיע את בעליהם (האם לסת מרובעת וגבות עבות מעידות על נטייה לאלימות?), בטענה שזה פשוט לא רציני. מה שכן, גזע בהחלט משחק פה תפקיד. אם תקחו למשל קבוצה של אנשים ותבקשו מהם לזהות פושע מבין קבוצה של אנשים כהי עור - הם כמעט תמיד יצביעו על האדם הלא נכון.

ד"ר לאה יגר, קרימינולוגית המתמחה בזיהוי פרצופים, עדות ראייה ותעתועי זיכרון, המלמדת במכללת בית ברל ובאוניברסיטה העברית, עשתה כמה ניסויים כאלה. בניסוי אחד הוצג לנבדקים סרטון ממצלמת אבטחה של כספומט, שבו נראה אדם כהה עור וחובש משקפיים מוציא כסף באמצעות כרטיס אשראי גנוב. לאחר מכן הם התבקשו לזהות אותו במסדר זיהוי שהציג שישה אנשים ממוצא אתיופי. "לא פחות מ-55% מבין הנבדקים שראו את הסרטון שגו והצביעו על אדם חף מפשע כעל העבריין", היא אומרת.

במחקר אחר שערכה, הוצג סרטון שבו נצפה שחקן אריתראי מבצע מעשה גניבה, ומיד לאחר מכן הוצג לנבדקים מסדר הזיהוי לגנב: "למרות תנאי הצפייה המצוינים והעובדה שה'גנב' הישיר מבטו אל המצלמה, 53% מבין הנבדקים שצפו בו בחרו בתמונתו של אדם אחר ממסדר הזיהוי כבתמונת העבריין", היא אומרת. "כמובן שבתנאי צפייה פחות טובים ועם מרווח זמן גדול יותר בין האירוע למסדר הזיהוי, שיעור הזיהויים המוטעים היה צפוי להיות גבוה יותר. אפילו כאשר מטלת הזיהוי אינה מערבת זיכרון לטווח ארוך, אלא רק השוואת תמונה מסרטון אבטחה לאדם אחר או לתמונתו, נמצאו שיעורי טעויות גבוהים יותר בזיהוי בני גזעים אחרים מאשר בני אותו הגזע".

הבלדה על משה וסשה

הדברים של ד"ר יגר מגיעים כמה שבועות לאחר שמפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, עורר סערה כשאמר ש"באופן טבעי", לחלק מהשוטרים תהיה נטייה לחשוד בבני קהילה מסוימת יותר מאשר קהילה אחרת - כשהכוונה הייתה לבני העדה האתיופית. "בכל המחקרים בעולם ללא יוצא מן הכלל הוכח שמהגרים וצעירים מעורבים בפשיעה יותר מאחרים", צוטט המפכ"ל. "כששני הדברים הללו מתאגדים יחד, יוצא שקהילה מסוימת מעורבת סטטיסטית בפשיעה יותר מאחרות. כאשר שוטר פוגש חשוד, המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר".

זו הייתה אמירה אומללה למדי בעיקר בשל הניסוח הרשלני, שהותיר את התחושה כאילו המפכ"ל התכוון לומר שבני העדה האתיופית נוטים יותר לפשיעה - בעוד שככל הנראה הוא התכוון להציף בעיה של דעה קדומה, הקיימת בכל החברה הישראלית ומן הסתם קיימת גם אצל חלק מהשוטרים.

"גם אם ההמשגה שלו לא הייתה מדויקת, והוא לא השתמש במונחים אקדמיים, לצערי המפכ"ל צודק בכך שיש בחברה הישראלית תפיסות סטריאוטיפיות, ובמשטרה עובדים אנשים שהם מהחברה הישראלית", אומרת פרופ' מלי שחורי ביטון, פרופסור לקרימינולוגיה וסגנית הרקטור באוניברסיטת אריאל (ובעברה חוקרת במשטרה). "לכולנו יש סכמות בראש ואנחנו מתייגים אנשים באופן אוטומטי. מצד אחד סטריאוטיפים עוזרים לנו לסדר את העולם ומצד שני, במקרים רבים הם גורמים להכללות ומביאים להטעיה".

מחקרים שערכה פרופ' שחורי ביטון מדגימים תפיסות סטריאוטיפיות מושרשות - בין אם מדובר בגזע ובצבע עור או במראה חיצוני באופן כללי. "במחקר שערכתי, שכלל כ-1,100 נבדקים, נתתי סיפור זהה לחלוטין, אבל בחלק מהמקרים סופר בו על 'משה', יוצא אתיופיה ובחלק אחר על 'סשה', יוצא חבר העמים. כ-80% ייחסו לסשה תכונות מצוינות של גאון, ורק 20% ייחסו את אותן תכונות טובות למשה האתיופי".

במחקר אחר, שנעשה בהדרכתה, ניתנו למשתתפים תמונות, ללא שמות, של יוצא אתיופיה, יוצא חבר העמים ובחור בעל מראה "אשכנזי". "לקחנו שלושה סוגי עבירות - עבירה שבוצעה בעקבות שתייה לשכרות, עבירת צווארון לבן ואלימות במשפחה. ביקשנו מהנבדקים לשפוט מי ביצע איזו עבירה, והתוצאות היו מובהקות", היא מדווחת. כמה מביש להודות - הסטריאוטיפים כל-כך חזקים עד שאין צורך לפרט את אותן תשובות נחרצות.

"זה טבוע בנו, גם אם אנחנו לא מאמינים בסטריאוטיפים", אומרת פרופ' שחורי ביטון. "את הסטריאוטיפים האלה אנחנו רוכשים מילדות; אלה תהליכי סוציאליזציה שיונקים מהבית. ידועים מחקרי פשע רבים שבהם שואלים אנשים אם הם ראו מי ביצע את הפשע ואיך הוא נראה, ולעיתים קרובות הם משיבים - 'אני חושב שהוא היה ממוצא מזרחי', או 'היה לו מבטא'. זה לא חדש והמפכ"ל הנוכחי לא המציא את זה".

שחור על גבי לבן

מבחינת הגזע, ככה זה נראה בשטח: על-פי נתוני משרד המשפטים, בשנת 2015 עמד שיעור כתבי האישום נגד יוצאי אתיופיה על 3.5% - גבוה פי שניים משיעורם באוכלוסייה (כ-1.75%). שיעור הקטינים יוצאי אתיופיה המרצים עונש מאסר בפועל עומד על כמעט 20%. על-פי נתוני הסנגוריה הציבורית, בכ-50% מכלל התיקים הפליליים בבית המשפט לנוער בראשל"צ נאשמים קטינים יוצאי אתיופיה; בבית המשפט המחוזי לנוער בלוד, שדן בעבירות חמורות יותר, מדובר בכ-20%.

"במחקרים בעולם נמצא כי קיימים סטריאוטיפים המקשרים קבוצות מסוימות עם אלימות ופשיעה, וכי עד ראייה - כלומר אזרח או שוטר - ייחס ביתר קלות התנהגות עבריינית לחבר בקבוצה בעלת סטריאוטיפ שלילי מאשר לחבר בקבוצה שאינה בעלת סטריאוטיפ שלילי", אומרת ד"ר גר. "במחקרים שנעשו בארצות הברית, למשל, נמצא שעצם המחשבה על אנשים שחורים עלולה להוביל אנשים לבנים, ובכללם שוטרים, לירות בהם במהירות, ולעיתים אף לטעות ולזהות חפצים תמימים המוחזקים בידיהם ככלי נשק".

לדברי ד"ר יגר, "סטריאוטיפים שליליים עלולים לגרום לכך שעד הראייה יזהה בטעות במסדר הזיהוי בן גזע אחר - שלגביו מוחזקים סטריאוטיפים הקשורים בפשיעה - כפושע, בגלל האמונה שקיימת סבירות גבוהה שאדם הנמנה עם אותה קבוצה יעשה מעשה פשע מסוג זה, וזאת ללא קשר לנוכחותו או להעדרו של הפושע האמיתי במסדר הזיהוי".

בשבדיה, מדגימה ד"ר יגר, נערך מחקר שבמסגרתו צפו משתתפיו השבדים בסרט שהציג שוד אלים שבוצע על-ידי פושע שהיה או שבדי או מהגר: "נמצא שהנבדקים זיהו באופן מוטעה יותר מהגרים, שלגביהם היו להם סטריאוטיפים שקשרו אותם עם אלימות ופשיעה, וגם נטו לשפוט אותם ביתר חומרה מאשר את ילידי הארץ".

- האם אנחנו מזהים פחות טוב בני גזע אחר מאשר בני גזע שלנו, והאם זה מביא לעיתים לזיהוי מוטעה?

"ככלל, שיעור הדיוק שלנו בזיהוי אנשים שאינם קרובים אלינו ומוכרים לנו היטב, הוא בינוני בלבד. לפיכך, טעויות בזיהוי על-ידי עדי ראייה אותרו זה מכבר כמקור מרכזי להרשעות שווא. יתרה מכך, זיהוי שגוי של עדי ראייה גורם ליותר הרשעות שווא מאשר כל יתר הסיבות האפשריות יחדיו. למשל, מתוך 344 מקרים של אנשים שזוכו בארצות הברית על סמך בדיקות דנ"א לאחר הרשעתם במעשי פשע חמורים, זיהו בכ-70% מן המקרים עד אחד או יותר את הנאשם באופן מוטעה. כאשר מדובר בבני גזעים אחרים משלנו, שיעור הטעויות בזיהוי גבוה עוד יותר. במספר עצום של מחקרים נמצאה נטייה גדולה יותר של אנשים לזהות באופן מוטעה את בני הגזע השונה משלהם מאשר את שלהם".

מיתוס היופי

מעבר לעניין הגזע בולט גם סטריאוטיפ הרבה יותר קדמוני, ולא פחות מכוער: אנחנו נוטים לחשוד פחות באנשים יפים. במחקר שערכה לאחרונה פרופ' שחורי ביטון, שבו השתתפו גם שוטרים, הוצגה סיטואציה של פשע, בסיפור שיש בו בחורה יפה ובחורה הנחשבת (על-פי הסטנדרט המערבי המעוות) למכוערת. "המראה השפיע מאוד על האופן שבו אנשים מאשימים ואחר כך מענישים, והתוצאות היו מובהקות", מספרת פרופ' שחורי ביטון. "אנשים סבורים שאם למישהו יש פנים יפות, הוא בטח גם אדם טוב. יש מראה מסוים של אדם, ואנשים מסתכלים עליו וישר אומרים - 'זה, צריך להיזהר ממנו'. אנשים משייכים פרצופים ל'טובים' ו'רעים'".

על מצב כזה ממש העיד חגי פיליסיאן, שהיה החשוד המרכזי בפרשת הרצח בבר נוער. בפברואר 2014, אחרי ששהה תשעה חודשים בבית הכלא, שוחרר פליסיאן, לאחר שהתגלה כי עד המדינה שעל עדותו התבססו המשטרה והפרקליטות, שיקר והפליל אותו. "תפסו את החזות החיצונית שלי ופרסמו - 'זה, יש לו פנים של רוצח'", אמר בראיון לתוכנית "עובדה", ואמירות שרצו ברשתות החברתיות באותה תקופה אישרו היטב את תחושתו. "הייתה לי שאיפה לשקם את החיים שלי, ללכת לעבוד, אבל אין לי את היכולת הזאת, כי רואים את הפרצוף שלי, ואני מחוק".

קודם כול, מודעות

האם אפשר לעשות משהו בנדון? ברור שזה תלוי מאוד בחינוך, הן ההורי והן הפורמלי, וגם בשינוי חשיבה באינספור תחומים - בעיקר בבידור ובפרסום, שלעיתים (על-אף מודעות גוברת ועידן הפוליטקלי קורקט) מנציחים את הדעות הקדומות.

גם במשטרה, בעקבות הסערה שעוררו דברי המפכ"ל, מנסים להרגיע ולומר שהם עושים לא מעט כדי להעלות את המודעות באופן שיקטין את "שיטור היתר" נגד הקהילה האתיופית וקהילות אחרות. במסגרת "כיבוי השריפות" שניסתה לבצע דוברות המשטרה בעקבות אמירות המפכ"ל, נמסר לתקשורת כי "משטרת ישראל מקדישה חשיבה מעמיקה להבנת הפער הקיים בין שוטרים לבין ישראלים יוצאי אתיופיה". כמו כן דווח על הקמת צוות היגוי שפועל עם מנהיגים בקהילה "על מנת לגבש תהליכים שיובילו להבנה טובה יותר של צורכי הקהילה ולתיאום עמדות".

"יש בהחלט דברים שהמשטרה יכולה וצריכה לעשות", מסכמת פרופ' שחורי ביטון. "מחקרים מראים שככל שאדם בא יותר במגע עם קבוצות ומכיר את המנהגים שלהן, העמדות שלו לגביהן מתעמעמות ואף משתנות. נכון לחשוף שוטרים בפני קבוצות שונות, כמו גם את האוכלוסייה הכללית, אבל בקרב השוטרים צריך להביא למודעות שיש הטיה. ברגע שאדם מודע לכך שהוא מוטה על בסיס גזע ומין, הוא יותר ער לכך ואולי ישקול יותר את מעשיו. המשטרה יכולה לקיים סדנאות הדרכה בנושא ולצמצם את התופעה".

הקץ לפוקר פייס

חברה ישראלית מנסה לנבא התנהגות על-פי הסממנים הבלתי-נראים בפנים שלנו

אם כבר עוסקים במתח שבין איתור חשודים לבין טעויות שנובעות מסטיגמות, חברת פייספשן (Faception) הישראלית מבטיחה שביכולתה לנבא ברמת דיוק גבוהה מאוד האם לאדם מסוים יש פוטנציאל להיות מחבל, פורע חוק, פדופיל או מהמר רק ממראה פניו - ובמקביל, להישאר עיוורת להבדלים של צבע עור, מוצא, גיל ומין. איך היא עושה את זה? מבחינה טכנית, קצת קשה לומר, גם בגלל ענייני סודיות וגם כי המדע סביב זה הוא מורכב למדי. אבל על קצה המזלג, נגיד שהחברה כלל אינה עוסקת במה שקרוי תורת הפנים (פרסונולוגיה: שיטה פסבדו-מדעית שמאבחנת תכונות והתנהגות על-פי תווי הפנים) אלא בבינה מלאכותית, ראייה ממוחשבת ואלגוריתמים לומדים.

"הטענה שלנו היא שבפרצוף יש הרבה מאוד סיגנלים, תורשתיים ואישיותיים, שבאים לידי ביטוי", מסביר מנכ"ל החברה והיזם המשותף שי גלבוע. "הטכנולוגיה יודעת לקרוא את הסיגנלים הללו ולהגיע לדיוקים מאוד גבוהים, בייחוד בתכונות קיצון".

גלבוע, מהנדס יוצא הטכניון ויזם סדרתי שזהו הסטארט-אפ השישי שלו (בין היתר, קדם לו מיזם הטלפוניה Spikko), נותן כדוגמה מחקרית את מודל חמש התכונות הגדולות (תכונות המשפיעות מאוד על האופן שבו בני אדם מתנהגים - מוחצנות/מופנמות, נועם הליכות, מכוונות, יציבות רגשית ופתיחות מחשבתית), שפותח על-ידי הפסיכולוגים פול קוסטה ורוברט מקרי. פייספשן פיתחה עד כה כעשרים מסווגים בדוקים, לפי תכונה או התנהגות, שלדברי גלבוע, אמינותם עומדת על למעלה מ-80%, "ואנחנו כבר מתקדמים לכיוון ה-90%".

"אנחנו יודעים לזהות למי יש פוטנציאל לאלימות, למי יש סף גירוי נמוך ואפשר להצית אותו מהר", ממשיך גלבוע. "במקרה הזה, הטכנולוגיה היא כלי שמסייע לכוחות הביטחון להיערך בהתאם. אם ידוע שיש ריכוז של כמה אנשים עם פוטנציאל לאלימות בשער מסוים באצטדיון, למשל, אפשר לשים עליהם מצלמה או לשלוח שוטרים להשגיח. המטרה היא להצליח לראות את הפוטנציאל".

תחום נוסף ודי מפתיע שהחברה מכוונת אליו הוא פינטק ("התוכנה תדע להעריך האם אדם יוכל להחזיר הלוואה לגוף פיננסי ותצטרף למערכת הפילטרים שלו", אומר גלבוע), וכן עולם הריטייל, שפועל על ניתוח הרגלי קנייה של צרכנים.

כמובן שגם פה עולה שאלה מוסרית לא פשוטה. המודל של פייספשן יכול לסמן אנשים עם פוטנציאל להתנהגות שלילית עד כדי פשע - אך כלל לא בטוח שהוא יתממש (קצת כמו הדילמה בסרט "דו"ח מיוחד" של סטיבן ספילברג מ-2002). "התשובה לכך היא שפייספשן לא מפלילה", משיב גלבוע. "זו מערכת תומכת החלטה ולא מערכת שמקבלת החלטות, ויש מקומות שבהם היא יכולה לקחת החלטות, למשל במעברי גבול. למה שתכניסי מישהו שהוא חשוד באלימות למדינה או לבית שלך?".

- אבל האיש הזה יכול גם לא לבטא לעולם את הפוטנציאל האלים שלו.

"לכל מדינה יש את ההחלטות שלה. אפשר למשל לקחת הצידה את אותם אנשים שהמערכת איתרה ולשאול אותם שאלות נוספות".

- מה עם שאלת הפרטיות? גלבוע מדגיש שפייספשן כלל לא מחזיקה במאגרי מידע. "זה כל-כך שונה מהמודל שפייסבוק וגוגל עושות עכשיו, שמפריטות את המשתמש לצורכי ניתור", הוא אומר.

"בהתחלה פסלו אותנו על הסף"

בחברה הושקעו עד כה כמיליון דולר, ושתי קרנות הון סיכון אמריקאיות נכנסו להשקעה בה במחצית השנה האחרונה. לדברי גלבוע, לחברה יש כבר מכירות ולקוחות בארה"ב, באירופה ובמזרח אסיה (בדגש על יפן), והיא מנהלת פרויקטים של מחקר מול סטנפורד, הטכניון ומוסדות נוספים בתחומים של פסיכולוגיה וביולוגיה. מספר העובדים עומד כיום על עשרה ובימים אלה מגייסת החברה אנשי טכנולוגיה בעקבות החלטתה לבצע את הפיתוח בישראל.

"עשו מאיתנו לא מעט צחוק בארבע שנות קיומנו", מספר גלבוע על גיוס הכספים בשלבים הראשונים. "כשהלכתי לקרנות הון סיכון ישראליות, צחקו לי בפנים. אמרו לי 'אתם עושים וודו, כישופים, תורת הפנים'. למדתי שאם באים עם משהו חדשני ודרמטי - לא שיפור של משהו קיים - תמיד יש התנגדות. לאנשים קשה לעכל את זה שמכונות יהיו אינטליגנטיות ורגישות יותר מבני אדם. אנחנו לא מפחדים להתמודד עם זה".

גם במשרד הכלכלה, טוען גלבוע, זכתה פייספשן לטריקת דלת. לפני כמה חודשים פנתה החברה, שנמצאת בבעלותם של גלבוע, השותף הטכנולוגי ד"ר איציק ווילף, מומחה בראייה ממוחשבת, ושותפים נוספים, בבקשה למענק מהמדען הראשי. "פעם ראשונה שנדחיתי", הוא אומר. "באנו עם משהו דרמטי ופסלו אותנו על הסף. אמרו שאין פה שום טכנולוגיה או מדע".

- נעלבתם.

"נעלבנו ואחר כך שמחנו. אנחנו לא חייבים למדען הראשי שום דבר. לאחר מכן באו חברות טכנולוגיות מובילות בעולם, עשו לנו מבדקים ועברנו אותם בהצלחה. אז תודה רבה למדען הראשי של מדינת ישראל שמממן אפליקציות, אבל לא מממן טכנולוגיות. אני חושב שישראל חדשנית מבחינה הנדסית, אבל מבחינה טכנולוגית, עם כל הכבוד, אני קצת קורא תיגר על כך בהקשר שלנו".

- איפה תהיו בעוד חמש שנים?

"החזון הוא שנהיה סטנדרט בתחומים של הומלנד סקיוריטי ובמיוחד בביטחון הציבור, ושהרבה ערים חכמות ישתמשו בטכנולוגיה שלנו בשביל לשמור על הבטיחות. אנחנו גם רוצים להתפתח בתחום האינטליגנציה המלאכותית, כשהמטרה היא שמכונות שמטפלות באנשים יבינו היטב את המבנה האישיותי שלהם".

- וגם להיות אחרי אקזיט?

"יש לנו כבר הצעות רכישה, אבל אנחנו לא רוצים להירכש אלא לגדול בשקט. אנחנו לא מתעסקים באקזיט, אנחנו מתעסקים בבניית חברה".

תמונות / צילומים: רויטרס

תמונות