איומי טראמפ: האם ארה"ב וסין בדרך למלחמת סחר?

במידה מסוימת, האירוע הדיפלומטי החצי-רשמי הראשון שבו השתתף הנשיא הנבחר דונלד טראמפ עשוי להיות האירוע המכונן שיעצב את התנהלותו מול סין. אם מתוך אי-הכרה במצב העדין, ואם דווקא בשל כך, נענה טראמפ לשיחת טלפון עם מנהיגת טייוואן, ובהינף יד קטע התנהלות דיפלומטית עדינה של 37 שנים, שאיזנה בין ההכרה בממשלה הסינית שטייוואן היא חלק משטחה, לבין שמירה על ביטחון טייוואן ועל האינטרסים האמריקאיים באזור.

על פי ההסכם הדיפלומטי, טייוואן היא חלק בלתי נפרד מסין, וכאשר הכירה ארצות-הברית בממשלה הסינית בשנת 1979, היא ביטלה את היחסים עם טייוואן. בעקבות פרסום קיום השיחה, הביעה סין מחאה, ותגובת הנשיא שהועלתה בטוויטר היוותה המשך ישיר לרטוריקה המלחמתית שנקט מול סין במהלך הקמפיין, ולשונה הייתה, שאין סין יכולה להכתיב לארה"ב עם מי היא רשאית לדבר.

חלק ניכר מהקמפיין של דונלד טראמפ סבב סביב הסיסמה "להפוך את אמריקה לגדולה שוב", בעוד שהאויב המשותף שאותו שב ותקף היה סין. טראמפ האשים את סין בגניבת משרות אמריקאיות, במניפולציה של שערי חליפין במטרה לפגוע ביצרנים אמריקאים ובהעלאת נושא ההתחממות הגלובלית, במטרה להפוך את התעשייה האמריקאית לפחות תחרותית. כחלק מהבטחות הקמפיין, הכריז טראמפ כי יפעל לשנות את הסכמי הסחר בין המדינות, ובמידת הצורך יעלה מכסים על מוצרים מיובאים מסין.

כלי לעיצוב מחדש של היחסים עם סין

כנשיא ארה"ב, יש לטראמפ היכולת להשתמש במסחר ככלי לעיצוב מחדש של היחסים בין שתי המעצמות. אין זה סוד שעלויות הייצור בסין זולות יותר מעלויות הייצור בארה"ב, בעיקר נוכח עלות שכר עבודה נמוך. בין שנת 1999 לשנת 2011 איבדה ארה"ב יותר משני מיליון מקומות עבודה שעברו לסין.

ההגבלות שטראמפ עלול להטיל על המסחר הן בעלות פוטנציאל לפגיעה מהותית בסין, שכן סין מייצאת מוצרים בשווי של 4 דולרים על כל דולר מוצר שהיא מייבאת מארה"ב. 18% מהיצוא הסיני, המוערך בשווי של כ-483 מיליארד דולר, מיועד לארה"ב, ומנגד מייצאת ארה"ב רק 116 מיליארד דולר לסין. היכולת של סין להגיב לשינוי ההסכמים הכלכליים מוגבלת יותר, שכן היא מייבאת הרבה פחות, אולם היא עדיין יכולה לפגוע בתעשיות אמריקאיות ספציפיות, למשל, על-ידי הטלת הגבלות על חברות תעופה (בואינג) או על יצרניות רכב (פורד או ג'נרל מוטורס), ולתת עדיפות למתחרותיהן מאירופה.

המדיניות של טראמפ בנושאי סחר חופשי שונה מהתפיסה ששררה במפלגה הרפובליקאית בשנים האחרונות, והיא דומה למדיניות ממשלו של רייגן, שהתנגח פעמים רבות עם יפן בנושא הסחר. מאז תקופת רייגן, נטה הממשל בארה"ב שלא להתעמת עם סין, הן בהעדר ראיות מספקות והן בגלל חוסר הרצון לפגוע ביחסים הדיפלומטיים, ובמיוחד בנושא ההשפעה הסינית על צפון קוריאה.

האיומים של טראמפ בהעלאת מכסים, שינוי הסכמי סחר ועצירת המניפולציה במט"ח, עלולים להערכתנו לפגוע בצמיחה הסינית דווקא כאשר המדינה מתמודדת עם עלייה בחוב ועם ירידה ביצוא. המסחר מהווה את הבסיס ליחסי ארה"ב-סין בדרום מזרח אסיה, וערעורו עלול להוביל גם לעימותים ביטחוניים באזור, היות שסין תרגיש מחויבת הרבה פחות לתמוך באינטרסים האמריקאיים.

אם, כחלק מהבטחותיו להקטין את תפקידה של אמריקה כשוטר העולמי, יבחר טראמפ להשאיר את האזור לשליטה סינית, יש להניח כי בייג'ין תקפוץ על המציאה. כבר כעת היא נמצאת בתהליך של הגדלת הנוכחות הצבאית שלה באזור, ושליטתה במסחר בשווי חמישה מיליארד דולר, העובר דרך הים הסיני הדרומי, יחד עם תוכניותיה לבצע קידוחי נפט בים, עלולות לפגוע בווייטנאם, בפיליפינים ובאינטרסים האמריקאיים.

הסכם הסחר הטרנס-פסיפי (PTT) שניסה לקדם ממשלו של אובמה, היה ניסיון למתן את ההשפעה של סין על המסחר באזור, אולם מדיניות הגבלת הסחר שטראמפ מוביל כנראה תוביל לביטולו. ההגבלות הכלכליות לא יחזירו לארה"ב את המשרות שאיבדה לסין בשנים האחרונות, שכן כיום מתמודדת סין עם בעיות דומות. עלייה בהוצאות ותחרות עולמית נוקשה יותר מובילות לכך שסין מאבדת משרות למתחרותיה, בעוד שייצור למען יצוא הופך לפחות כדאי בסין.

עבודה תעשייתית פשוטה אינה אטרקטיבית עוד בסין, כשם שהייתה בעבר, עובדה המובילה לעלייה בשכר המינימום וללחץ על בעלי מפעלים לייצר מוצרים יקרים יותר ויוקרתיים יותר. שכר עובד תעשייה עלה ב-29% בשלוש השנים האחרונות, ופגע מאוד ביכולת התחרות של מפעלים סיניים, המאבדים משרות לשווקים כמו וייטנאם ואינדונזיה.

סין כבר לא מתעניינת בייצור זול

ככלכלה השנייה בגודלה בעולם, סין אינה יכולה לקפוא על שמריה. המדינה שטראמפ טוען כי גונבת משרות אמריקאיות ומייצרת בזול כבר לא באמת קיימת, ובמקומה אנו עדים לעלייה של סין החדשה, אשר לה מטרות גדולות יותר ונועזות יותר. סין הנוכחית כבר לא מעוניינת לייצר מוצרים זולים לחברות כמו וולמארט, או לעסוק בפסי ייצור של רכיבים לחברות כמו אפל. היא מעוניינת ליצור מותגים סיניים מקומיים שיתחרו, או אפילו יאפילו, על מוצרים אמריקאיים, שאותם תוכל למכור לעולם.

בעידוד ובתמיכת הממשלה, חברות סיניות פועלות כיום לפתח טכנולוגיות חדשות ולהקים תעשיות מתקדמות במטרה להוות את חוד החנית בתעשיות דוגמת מכוניות חשמליות ומכשירים רפואיים מבוססי רובוטיקה. חברות בינלאומיות מעידות כי הממשל הסיני הופך פחות ידידותי לחברות זרות, והסביבה העסקית הופכת עוינת יותר. בירוקרטיה משתקת, אישורים שמתעכבים ורגולציה שמשתנה במהירות, הופכים אט אט את הזירה לתומכת יותר בעסקים מקומיים, על חשבון מתחריהם הבינלאומיים.

אחת הבעיות במדיניות זו של טראמפ היא שהוא נלחם את מלחמות האתמול על המשרות והתעשיות של האתמול, ובמו ידיו דוחף את סין להתחרות עם ארה"ב על תעשיות העתיד. אם נדמה שמלחמות הסחר הנוכחיות עלולות לפגוע בשתי הכלכלות, הרי שמלחמות המחר עלולות להיות הרסניות אף יותר.

הכותבים הם מנהלת מחלקת המחקר במנורה מבטחים פיננסים ומנהל השקעות בכיר בקרנות בית ההשקעות. הגורמים בכתבה עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם

 מספר משרות תעשיתיות