הבכיר בנציבות, הפיטורים המפתיעים - והקשר לשרה נתניהו

עו"ד אסף רוזנברג הצליח להרגיז את האנשים הלא נכונים - ופוטר ■ מה מידת אחריותו ליחס שהופעל נגדו? ■ תככים, פוליטיקה, מאבקי כוח וזוג שהכיר במקום העבודה

רבקה פאלוך ושרה נתניהו / צילום: עמית שאבי
רבקה פאלוך ושרה נתניהו / צילום: עמית שאבי

אירוע יוצא דופן התרחש לפני למעלה משנתיים בלשכתו של נציב שירות המדינה, משה דיין. הממונה על אגף המשמעת, עו"ד אסף רוזנברג, יחד עם בכירה נוספת שעובדת תחתיו, דופקים על דלתו ומדווחים מיוזמתם על קשר אישי ביניהם. דיין לא יודע איך לאכול את הסיפור הזה. הוא עומד בראש מערכת שמרנית שיודעת לטפל בעבירות משמעת, הטרדות מיניות או התנכלויות, לא בשני בכירים שמניחים על השולחן סיפור אנושי אך לא חף מבעיות.

לא יעבור זמן רב, ורק לאחר התייעצות עם בכירי משרד המשפטים, עד שדיין יגיש להם מסמך שמסדיר את "ניגוד העניינים". המסמך קבע, בין היתר, כי הבכירה תוכפף פורמלית בלבד לנציב עצמו, השניים לא יעסקו מהותית באותם תיקים, וכי בהמשך יימצא לאחד מהם תפקיד אחר.

עם הזמן, לשניים התברר כי אף אחד לא באמת מתאמץ במיוחד למצוא להם תפקיד כזה. גם מעט ההזדמנויות שנפתחו בפניהם, נסגרו ברגע האחרון ללא הסבר מיוחד.

הלך וגבר החשש כי יש מי שנהנה מהסיפור שמרחף באוויר, רק כדי להפוך אותו יום אחד לנשק.

היום הזה הגיע לפני יומיים. הנציב דיין, על גבי מסמך ארוך ומפורט, ביקש לסיים את תפקידו של רוזנברג. לא פחות מ-5 עמודים הוא הקדיש לאותו קשר אישי, שהוא עצמו הסדיר לפני שנתיים, ועוד 9 עמודים הוקדשו ל"תפקודו המקצועי" - שלפתע הפך בעייתי.

מה קרה בתקופה האחרונה, שהביא את הנציב לקבל החלטה כזו 3 חודשים בלבד לפני שהוא פורש מתפקידו?

שם אחד מהדהד עולה גם במכתב של הנציב: רבקה פאלוך, מקורבתה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, שמיועדת לשמש כיועצת מיוחדת של ראש הממשלה לענייני חרדים. רוזנברג ביקש מספר פעמים להזכיר ליועץ המשפטי לממשלה כי בית המשפט קבע בעבר כי פאלוך מסרה עדות שקר בתיק ההטרדה המינית של שר המשפטים, לשעבר חיים רמון.

היועמ"ש סבר כי בהיעדר דין פלילי אין מניעה למנות אותה לתפקיד, אבל רוזנברג חשב שבצד הפן המשפטי צריכה להיות בשירות המדינה גם התחשבות בפן הערכי והנורמטיבי. הוא לא טרפד את המינוי, הסמכות נמצאת בידיו של נציב שירות המדינה (שבדומה למקרים אחרים העביר את ההכרעה ליועמ"ש), אבל ניכר כי המכתבים ששלח יצרו לא מעט "כאב ראש" וכעס בקרב בכירי משרד המשפטים וכנראה גם לשכת ראש הממשלה. הנציב בחר לצטט מתוך הערה שמסר לרוזנברג בכיר במשרד המשפטים, ולפיה פניות ליועץ המשפטי הנוגעות לסמכויות נציב שירות המדינה צריך שקודם יתבררו מול הנציב וייעשו באישורו.

קריאת הטיעונים נגד רוזנברג מעלה תמונה מטרידה, אך לא מפתיעה במיוחד. יועץ משפטי לממשלה, פרקליט מדינה ובכירים נוספים - שאמורים להוות שומרי סף, הופכים ביודעין או שלא ביודעין, לחותמת הכשרות בידי מי שמבקשים להחליש ולהביס שומר סף אחר.

פאלוך הייתה רק הקש האחרון: רוזנברג היה זה שהוביל את ההליך המשמעתי נגד נתן אשל, ראש הסגל של נתניהו ומקורב גם הוא לרעייתו שרה. בהמשך הוא הוביל הליכים משמעתיים נגד סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, והיועצת של נתניהו לענייני חקיקה וכנסת, פרח לרנר.

גם ההתעקשות להעמיד לדין משמעתי את פרופ' זאב רוטשטיין בגין מעורבותו בקידום רפואה פרטית המנוגדת לכאורה לדין ולנהלים בעת שכיהן כמנכ"ל בית החולים הממשלתי שיבא, "סימנה" את רוזנברג כעושה צרות. רוטשטיין נפנף לא פעם בקשריו עם נתניהו ועם שורה של גורמים בכירים בשלטון, ורוזנברג נותר לבדו בהחלטה, לאחר שגם הנציב דיין וגם בכירים במשרד המשפטים נמנעו מהשמעת קול ברור בעניין.

רוטשטיין, צריך לומר, הוא הראשון שהשתמש באותו קשר אישי של רוזנברג, כאשר טען בבית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה, כבדרך אגב, שהקשר הזה השפיע על ההליך נגדו. אב בית הדין, אורי כהן, הגיב בזעם על הדברים וקבע כי הם לא רלוונטיים.

השפיעה על שיקול-הדעת?

הטענה של רוטשטיין, צריך לומר בהגינות, לא באמת בלתי רלוונטית, לפחות על פניו. גם אוהביו ומוקיריו של רוזנברג בנציבות שירות המדינה מעידים על כך שאותו קשר אישי כן השפיע על קבלת ההחלטות, גם אם לטובה לכאורה. במקרה של רוטשטיין, למשל, סבורים מספר גורמים כי לולא הבכירה שעבדה תחתיו, לא בטוח שרוזנברג היה מגיע למסקנה כי יש להעמידו לדין משמעתי.

הם מתארים אותה כפעלתנית יותר, דעתנית יותר ומי שנחושה יותר "ללכת עד הסוף". מנגד, רוזנברג יכל היה באותה מידה להיות מושפע מיועץ שהוא מעסיק בשכר או מקרוב משפחתו, ולכן יש מי שטוען כי טיב הקשר לא באמת יכל וצריך לשמש עילה להשפעה פסולה על תיק כזה או אחר. כך או אחרת, אפילו לשם מראית עין, ראוי היה שרוזנברג יחתור באופן אקטיבי יותר לתפקיד אחר, וגם אם לא נמצא כזה בשירות המדינה - הוא מספיק מוכשר למצוא כזה גם במקום אחר.

מידת אחריותו של רוזנברג לא מנקה את מי שנזכרו לפתע לסיים את העסקתו. ההסכמה או השתיקה של פרקליט המדינה, שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לא מוסיפה לשניים, בטח לא לאמון הציבור בשלטון החוק. שוב נראה כי מדינה שלמה מנוהלת מהסלון ברחוב בלפור - הכלבים שותקים, והשיירה דוהרת.

בנציבות שירות המדינה לא התייחסו למקרה הספציפי, אך ציינו כי "אין ולא היה שום הליך פיטורים בנציבות שהייתה בו מעורבות של דרג פוליטי כלשהו. לא היו דברים מעולם. מדובר בספין שקרי".