ויגודמן הוא הקורבן

כעת, כשגווייתו (המטאפורית) של ארז ויגודמן מונחת על הקרקע, להקת הפרשנים מזדרזת לנקר בה. הקול הנשמע הוא אחיד למדי, ומייחס את מצוקותיה הנוכחיות של טבע להתנהלותו של ויגודמן כמנכ"ל. הרחמנים שביניהם מוכנים לחלק את נטל האחריות גם עם הדירקטוריון. אך עיון מדוקדק בפועלו של ויגודמן כמנכ"ל לא מחייב את הגישה הקטגורית הזאת, ויותר מזה - לא נראה כי כל מנכ"ל בר-דעת אחר היה פועל אחרת בנסיבות שבהן פעל ויגודמן, בוודאי נוכח הרצון לשמר את מעמדה של טבע בזירה הגלובלית.

תאגידי התרופות העולמיים פועלים במערכת דינאמית ותזזיתית, הנתונה לרגולציה מחמירה ולדעת קהל עוינת, ומאופיינת באגרסיביות רבה ובמאבקי כוח אדירים. טבע חיה במציאות של הוצאות עתק על מחקר ופיתוח, ללא ודאות להצלחה מסחרית, כאשר הדרך להצלחה רצופה כישלונות יקרים. במקביל, קיימים לחצים פוליטיים-חברתיים להקטנת ההוצאה הלאומית לבריאות - שהאמירה מאוד עקב הגידול בתוחלת החיים - שמשמעותם לחצים להוזלת מחירי התרופות.

יתר על כן, המעבר הצפוי לרפואה מותאמת אישית, שבה התרופות יותאמו לפרופיל הגנטי הייחודי של כל מטופל, משמעותו שינוי דרמטי בכללי המשחק בעולם התרופות.

כלומר, מצד אחד החברות נדרשות להמשיך במאמצי המו"פ שלהן כדי להבטיח לעצמן יתרון יחסי בשוק תחרותי עד מאוד, ומצד שני הן נתונות ללחצים בלתי אפשריים להוזלת מחירים, מה שלא מאפשר להן להחזיר את ההשקעה על ההון. ברור שללא תגמול משמעותי לא יהיה תמריץ לפיתוח, והרי האנושות רוצה לעודד את החברות לפתח תרופות חדשות.

במצב עניינים זה, אחת האופציות הרלוונטיות להשגת צנרת של פיתוחים והמצאות מוגנות פטנט היא אסטרטגיה של מיזוגים ורכישות. מיזוגים ורכישות מציעים נתיב מהיר לצמיחה חיצונית, שמאפשר לארגון להפוך לגלובלי ולתחרותי. כל תאגידי התרופות הגדולים בעולם צמחו כתוצאה ממיזוגים ורכישות. שיעור המיזוגים המצליחים בענף התרופות גבוה יותר מענפים אחרים, וברוב המקרים התנהגות המניה אינה פרמטר מהימן לניבוי הצלחת המיזוג.

על רקע זה, קל להבין את מהלכיו של ויגודמן. הוא ירש חברה גדולה, שאופיינה במסעות מוצלחים של רכישות שקיבעו את מעמדה התחרותי, ושהייתה חייבת להתגונן מפני השתלטות עוינת באמצעות אסטרטגיה של מיזוגים ורכישות.

צמיחתן של חברות התרופות תלויה בפיתוח מתמיד של תרופות חדשות מוגנות פטנט. טבע פועלת בתחום תרופות המקור כבר למעלה מ-25 שנה, והגיעה להישגים יוצאי דופן שהצדיקו את המשך ההשקעה בפיתוח תרופות חדשות. פיתוח הקופקסון היה אחד ההישגים הגדולים של המדע הישראלי.

צריך להודות גם, שלויגודמן חסר מזל. לעתים צירוף נסיבות ומקריות עלולים לעמוד בדרכה של חברה, שלא לדבר על האקס פקטור - אותו גורם נעלם ועלום ש*ם שאיננו יודעים להעריך מראש ואשר צץ תמיד בעיתוי הגרוע ביותר.

בניגוד לטענה שטבע לא נערכה כראוי לעידן פקיעת הפטנט על הקופקסון, היא נערכה גם נערכה. היא פיתחה מספר ואריאציות של התרופה, אך אף על פי שהיא הייתה אמורה להיות מוגנת פטנט עד 2030, הפטנט ניתן ובוטל. היא פעלה ופועלת להאריך את משך הפטנט על תרופות, אך לרוע מזלה ארבעה מתוך חמישה פטנטים בוטלו.

חוסר מזל ולאו דווקא ניהול כושל איפיין גם מהלכים אחרים. זה חלק מחוקי המשחק בזירה עסקית אכזרית ומתעתעת. טבע, כמו ויגודמן, לא נקיים משגיאות, אך מכאן ועד העליהום - המרחק רב.

אנו חיים בעידן שבו בעת מצוקה עסקית, ההמון, דעת הקהל והתקשורת רוצים דם. המניה נחתכה ומישהו צריך לשלם על כך. ויגודמן נפל קורבן לרוח הרעה שסבבה את טבע בחודשים האחרונים. אבל טבע היא עדיין חברה מצוינת, עם שווקים מעולים שבהם היא מקיימת נוכחות חזקה. מה שנדרש היום מטבע הוא לאתר מנכ"ל בדמותו של אלי הורביץ המנוח, המותאמת לרוח הזמן, ולנווט את דרכה מחדש.

■ הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו" וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון.