משפטנים על מינוי השופטים לעליון: "צפוי לנו מור אוף דה סיים"

ביום שאחרי מינוי השופטים החדשים לעליון, קהילת המשפטים אינה אופטימית: "הרבה זמן לא רואים פה אהרן ברקים למיניהם"

יוסף אלרון / צילום: דוברות בתי המשפט
יוסף אלרון / צילום: דוברות בתי המשפט

"הקרקס" - כך מגדירים בכירים בקהילה המשפטית את הליך בחירת השופטים העליונים החדשים שהסתיים אתמול (ד'). למה קרקס? כי הקהילה המשפטית, והציבור בכלל, זכו למופע ארוך, מלא צבע ותהפוכות לכאורה, וגם רגעי פחד בהם עמדו כוכבי המופע על קצה הטרפז תוך סכנת נפילה אל התהום - אבל בפועל הכול היה אחיזת עניים. ברגע שהמסך ירד, וכוכבי המופע הסירו את האיפור - המציאות לא השתנתה.

במילים אחרות, אומרים היום (ה') משפטנים שונים ל"גלובס", המינויים החדשים לבית המשפט העליון לא משנים את המציאות המשפטית בישראל. העליונים החדשים לא נתפסים כשונים במיוחד מחבריהם המכהנים מזה זמן בערכאה הגבוהה במדינה, או "לא מיוחדים" באופן כללי.

"מגוון דעות", "גישה שמרנית", "מהפכה" - לכל המונחים שיוצאים מבית מדרשה של שרת המשפטים, איילת שקד, ושל גורמים אחרים במערכת המשפט ביממה האחרונה אין מקום, לגישתם של המשפטנים הבכירים ששוחחו עם "גלובס".

אולם באשר למשמעות העובדה שאין כל חידוש בבחירה - הדעות חלוקות. יש מי שסבור כי העובדה שאין פה שום מהפכה היא בשורה טובה, שמשמעותה - שימור מעמדו של בית המשפט העליון כערכאה המתווה את הנורמות המקובלות במדינה; אך מנגד, יש גם מי שחושש למעמדו של העליון ופניו בשנים הבאות.

"כשככה הליך הבחירה נעשה, וכשאלה תוצאותיו, אנחנו צריכים לפחד", אומרים חלק מהמשפטנים.

פסיקה פחות יצירתית

"הבעיה בעיניי היא לא כל-כך הסוגיה של אם השופט שמרן או לא שמרן - מה שכולם מדברים עליו היום - אלה הבעיה של הרמה המקצועית של השופטים החדשים, שלמען האמת מטרידה הרבה יותר מהדעות והאג'נדות שלהם. חלק מהם לא היו אמורים להיות הבחירה הראשונה מבחינה מקצועית", אומר משפטן בכיר. "מה זה אקטיביזם, ומה זה שמרנות? ההגדרות בעניין הזה רחוקות מלהיות פשוטות. אם מדברים על הסוגיה של דת ומדינה וכיוצ"ב, ברור שבית המשפט הופך להיות פחות ליברלי ממה שיכול היה להיות, בעקבות המינויים החדשים, אבל זה פחות מעניין. מה שמעניין זה אם השופטים החדשים שמונו מתאימים לעליון.

"וכאן מדברים על שאלות של מידת הנכונות של פסקי הדין ופסיקה יותר יצירתית ופחות נצמדת לטקסטים. במובן הזה ברור שבית המשפט הולך להיות פחות יצירתי, פחות מתווה-דרך ויותר נצמד לטקסט. זו השמרנות המטרידה יותר מאשר ליברליזם - כן או לא. 

"הטוב ביותר היה לנסות לבחור מבין השופטים את המשפטנים היותר טובים, ולא לנקוט בגישה שמתייחסת בעיקר לשאלות של שמרנות או לא שמרנות, וכיוצב' - וזה לא נעשה".

לדברי אותו משפטן, "המינויים החדשים מסמנים עידן שבו תהיה יותר היצמדות ללשון החוק ופחות מוכנות ליצירת דין שיפוטי חדש".

הבעיה, מסביר משפטן אחר, היא שהעליון כבר צעד בצעדי ענק לכיוון הזה בשנים האחרונות, ואיבד אט-אט את מעמד-העל השיפוטי שלו. "חייבים לומר שבכל מקרה בית המשפט העליון בשנים הלא מעטות האחרונות נמנע גם ככה מפיתוחים הלכתיים חדשים בדרך-כלל, אז לא יהיה פה שינוי גדול", הוא אומר. "אנחנו הרבה זמן לא רואים פה אהרן ברקים למיניהם, שופטים עם עומק ורוחב אידיאולוגי ועומק משפטי ממש מובהק. זה חסר בעליון הרבה שנים".

פה טמון סלע המחלוקת בין השמרנים לליברלים. מצדדי הגישה השמרנית חושבים שלא צריך שופטים מהפכנים ואקטיביסטים בעליון, שצריך משפטנים שיפסקו לפי לשון החוק.

משפטן בכיר: "האמירה הזאת בעייתית. להבדיל מהערכאות הנמוכות, לעליון יש תפקיד משמעותי בהנחלת הנורמות החברתיות. בית משפט עליון אמור לחוקק. זו מהותו האמיתית של בית משפט עליון טוב. הוא אמור לקבוע קביעות נורמטיביות, כולל קביעות כוללניות שנשענות על עומק רעיוני ומפתחות את המשפט לעתיד.

"את היישום של החוק על העובדות יש גם בשלום ובמחוזי. בשביל זה לא צריך למנות דווקא אדם זה או אחר לבית המשפט העליון. אם מקבלים את זה שבית המשפט העליון לא מחוקק, אז אין בעיה, אבל אין שום שיטה בעולם שמקבלת את זה שבית משפט עליון הוא לא מחוקק. החקיקה של הפרלמנטים היא תמיד מוגבלת. לעולם צריך פיקוח משפטי, וזה כל הקושי במינויים החדשים, שנראה שממשיכים קו של בינוניות".

תיוג ולא כישורים

עו"ד אמנון לורך, שותף בכיר במשרד עורכי הדין יגאל ארנון, לא מסכים עם האמירה לפיה המינויים החדשים מסמלים בינוניות, אך סבור כי הדרך בה נערך הליך הבחירה בהחלט מזיק למערכת. "מה שמטריד אותי מאוד זה לאו דווקא המועמדים שנבחרו, מטרידה אותי העובדה שההתנהלות הכוחנית והפוליטית של שרת המשפטים תגרום לכך שאנשים ראויים לא יגישו יותר את המועמדות שלהם לבית המשפט העליון. אני אומר את זה גם מתוך ידיעה אישית, שהרבה אנשים שהם ראויים להיות בעליון, ואפילו פנו אליהם ושאלו אותם, לא רצו ללכת לעליון, כי לעבור את הקרקס הזה שעברו 30 המועמדים, זה פשוט מרתיע את האנשים האיכותיים מלהניח את מועמדותם על השולחן. גם בשוק הפרטי וגם בין השופטים".

עוד מוסיף עו"ד לורך כי "הדבר השני שמטריד הוא שבית המשפט העליון נתפס במשך שנים כמקום שקולט גם לא מעט אנשים שהם חריגים בכישוריהם, יהיו דעותיהם על החיים כאלה או אחרות, וכבר הרבה שנים נמנעים מזה בגלל התהליך המאוד כוחני של הפוליטיקאים בתוך הוועדה לבחירת שופטים, שלא התחיל אגב אצל שקד אלא גם בתקופתו של פרופ' דניאל פרידמן. היום מציגים מועמדים לפי תיוג במקום לפי הכישורים.

"לבוא ולתייג שופטים, שמעטים מאוד בוועדה למינוי שופטים באמת מכירים אותם, זה ממש לעשות להם עוול, כי אף אחד לא יכול לדעת באמת אם הם שמרנים או אקטיביסטים או מה הם יהיו. אבל אני בטוח לגבי המינויים החדשים שהם לא ייכנעו לתיוג שתייגו אותם. אני לא רואה סיטואציה שבה הם יחדלו מלהיות אנשי מקצוע, ויחדלו מלהיות אנשים ישרים רק בגלל שבחרו ל'תייג' אותם ככאלה או אחרים".

"התיוג" הפך בהליך המינוי האחרון לחזות הכול כמעט. בשם הפלורליזם לכאורה והרצון לגוון במצבת השופטים, דובר על קידום מועמדים חובשי כיפה, תושבי יישובים כאלה או אחרים וכו', וזאת במקום עיסוק במקצועיות של המועמדים.

"הציפייה שאנשים יפסקו לפי דעות פוליטיות, או לפי הדעה הרווחת במקום מגוריהם או לפי הכיפה שעל הראש שלהם, היא ציפייה שערורייתית - והבעיה מתחילה בשרת המשפטים, לא בשופטים עצמם", אומר משפטן מוכר. "כעת מצפים מדוד מינץ, בגלל שהוא גר בהתנחלות דולב, או בגלל שיש לו כיפה - לעשות טובה לימניים ולדתיים, והציפייה הזאת היא סכנה להתמוטטות השלטון. זה מפחיד מאוד, והציבור לא מבין את זה.

"בית המשפט העליון לא בא להגן על אנשים שיש להם כוח בחברה הישראלית. הוא מגן על החלשים. כלל האזרחים שהם לא בעלי הכוח, האנשים הפרטיים, הם אלה שבית המשפט העליון שם לנגד עיניו. תשבו יום אחד בדיון בבית המשפט העליון ותראו שכשמגיעים כל המעונבים, אז התיק נגמר ב-20 דקות, אבל כשדנים בתיק על 50 אלף שקל שלא משלמים למישהו בביטוח הלאומי, הדיון שלו נמשך שעות. אם בית המשפט העליון נחלש - השלטון נחלש, והציבור מפסיד".

עו"ד שמוליק זיסמן, שותף מנהל במשרד זיסמן אהרוני גייר ושות', דווקא חושב שהגיוון אליו דחפה שרת המשפטים הוא "טוב ליהודים". לדבריו, "בדומה לפרדיגמה שנשברה כשמונו השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר לעליון, שהגיעו מהשוק הפרטי, ונשמעו קולות כאלה ואחרים באשר להתאמתם לתפקיד - והתברר כי אלה היו בחירות מעולות - כך אנו עדים כעת לשבירתה של פרדיגמה נוספת. הפעם - באשר למיקום הפוליטי ואולי ל'קליקה המשפטית' שממנה יכולים שופטים להגיע לבית המשפט העליון. לדעתי, ראוי שבית המשפט העליון ישקף פסיפס מורכב של החברה הישראלית, ובהתחשב בכך שלדעתי כל המועמדים לתפקיד היו ראויים - הרי שיש לברך על הבחירה".

גוונים של אפור

ויש גם מי בכלל לא מבין על מה המהומה. "אני מבקש להרגיע את קריאות השבר", אומר עו"ד יאיר ליבוביץ, שותף במשרד ב. לוינבוק ושות'. לדבריו, "נבחרו 4 שופטים מקצועיים ומנוסים מאוד, האמונים על מלאכת השפיטה. עיקרי תפקידו ועבודתו של בית המשפט העליון לא היו פוליטיים לפני הבחירה, ולא יהיו כאלה גם אחריה. אין כאן שום מהפכה.

"הסיבה פשוטה: 99% מהעתירות ששופטי בית המשפט העליון נדרשים להן כלל אינן בעלות גוון פוליטי או מדיני. בית המשפט העליון עוסק רובו המכריע של הזמן בעניינים שאין להם כל גוון פוליטי, ואין לגביהם שום חשיבות או רלוונטיות לאיזו מפלגה מצביע השופט - ערעורים אזרחיים, פליליים ומינהליים ועתירות של האזרח מול הרשויות המקומיות, המינהליות והאחרות.

"שופטי העליון נדרשים לעסוק באלפי תיקים 'אפורים', שהם 'מלאכת הקודש' האמיתית של השפיטה, ולתת לאזרח הנזקק לשירות המשפטי ידיעה שהדין והצדק הם בני-השגה, שאיש מקצוע מעולה וחרוץ אכן יכיר את התיק לעומק, ינתח את הראיות ואת הדין ויפסוק משפט אמת".

לדברי עו"ד ליבוביץ, גם לגבי בג"ץ - ישנה הפרזה עצומה בהערכות המושמעות מדי פעם בנוגע להיקף ההתערבות של בג"ץ בחקיקה ובהחלטות השלטוניות, גם באותם מקרים מעטים שבכלל מובאים בפניו.

"בפועל, בג"ץ כלל אינו 'מנהל את המדינה' כנטען כלפיו, או קרוב לכך. בישראל הממשלות מושלות, ובג"ץ נמנע מהתערבות בנושאים מדיניים מובהקים", אומר ליבוביץ. "הגיע הזמן שנחדל מהמנהג לתייג שופטים כ'שמאלנים' או 'ימנים', 'מזרחים' או 'אשכנזים', ונתייחס לקריטריון הרלוונטי היחיד - שיהיו אנשי מקצוע משכמם ומעלה. ארבעה כאלה נבחרו אתמול. שופטים מעולים אחרים של בתי המשפט המחוזיים טרם נבחרו בסבב הנוכחי, ויש לקוות כי ייבחרו בסבב הבא. זה העיקר, וזה מה שחשוב".

לכיסא כוח משלו

על כך מוסיף גם עו"ד אילן בומבך כי "אנחנו מצפים שבבית המשפט העליון יישבו השופטים המתאימים ביותר, המוכשרים ביותר, כאלה שהתכוננו היטב לדיונים, אנשים שניחנו במזג שיפוטי, אנשים שהם מקצוענים מהשורה הראשונה. אלה הפרמטרים שאני מצפה ששר המשפטים יבוא ויבדוק כשהוא ממנה שופטים לעליון. אנחנו רוצים שם אנשים רמי-מעלה, שמודעים לחשיבות תפקידם, ולא עוסקים רק בהגשמת אג'נדות פוליטיות של שר כזה או אחר.

"במקרים של השופטים שמונו, שאת חלקם הגדול אני מכיר - הם אכן שופטים מצוינים, שופטים מעולים, אבל אני חושב שזה לא היה הדבר הראשון שעמד לנגד עיני השרה כשהיא דחפה את המינויים, וחבל. כשממנים שופטים, זה צריך להיות הקריטריון העיקרי ולא האג'נדה פוליטית, ולא אם הם שמרנים או לא שמרנים, כיוון שאם שופט הוא שמרן, הוא גם אטום לשוועתו של האזרח בשם האג'נדה שלו".

אולם, עו"ד בומבך מעריך כי בניגוד לתקוותיה של שקד, לא נראה שהעליונים החדשים יפגינו שמרנות מיוחדת. "אני לא חושב שהמינויים החדשים ישנו את בית המשפט העליון, כיוון שהניסיון מלמד שכששופטים מתמנים לתפקידם, ומי שבחר אותם קיווה שהם ילכו לכיוון מסוים - מהר מאוד הוא התבדה.

"לכיסא בבית המשפט העליון יש כוח משלו, והוא מעניק הרבה עצמאות. נכון שאפשר לזהות עם קו שמרני מסוים אצל שופט כזה או אחר, אבל אנחנו לא מזהים הליכה עיוורת של אף שופט לכיוון מסוים בפסיקה בשם השמרנות. השופטים שמונו לתפקידם יבינו ויפנימו מהר מאוד שאנחנו מדברים בהיכל צדק ויתייחסו לדברים שבאים בפניהם בהתאם".

ההתנהלות הזאת כוללת, לפי בומבך, מידת ריסון בפסיקות וגישה לא מתערבת בהחלטות שיפוטיות - לא בשם השמרנות אלא מעצם ההכרה במעמדו של השלטון כמחליט בעניינים שונים - אך מה תהיה גישת השופטים החדשים? זו עדיין חידה.

לדברי עו"ד בומבך, "בית המשפט נוהג ריסון רב כל השנים ומתערב רק בחריגים שבחריגים. ובכל מקרה, אף אחד לא יכול לדעת איך השופטים החדשים יפסקו בעניינים מינהליים, בעניינים חוקתיים, כיוון שהשופטים האלה לא עסקו בנושאים האלה. אף אחד מהשופטים האלה - חוץ ממינץ, שעסק גם בעתירות מינהליות - לא עסק בעניינים מינהליים. אלרון התנסה רק בעניינים פליליים. אף אחד לא יכול להיות ערב לכך שהשופטים האלה לא 'יזרמו' דווקא עם הדעה השלטת בבית המשפט העליון".

- שהיא?

בומבך: "בניגוד למה שחושבים, אנו רואים גם בעידן של הנשיאה מרים נאור גישה מאוד אקטיביסטית, אבל כזו שמתערבת רק איפה שחובה להתערב. בית המשפט נכנס לכרעיים ולקרביים של הרשות ודורש ממנה הסברים מאוד ברורים - וזה לטובת האזרחים שאותם אמורה שרת המשפטים לשרת.

"למשל, ראינו אצל השופט אשר גרוניס, שכולם עשו שמיניות באוויר ועיקמו את החוק בשביל שהוא יתמנה, כי האמינו שהוא יהיה טוב להם, אבל אז הוא בא ופסק לחלוטין במנותק ממה שמי שמינה אותו קיווה שיעשה. למשל, הוא הורה על פינוי עמונה. נכון שאפשר להזדהות עם קו שמרני מסוים אצל השופט גרוניס, יותר מאשר אחרים, אבל הוא לא היה חותמת-גומי של מי שלחם למנות אותו.

"העובדה שיש בקרה, ושהשלטון יודע שיש מי שנותן דין וחשבון, ויש מי שמבקר אותם, זה דבר מבורך. ואני חושב שמי שמצפה שהשופטים האלה יהיו איזושהי חותמת-גומי, יתבדה מהר מאוד. מי שמצפה שהשופטים החדשים יסטו במידה רבה מהמורשת שהותיר אחריו אהרן ברק - יתבדה. צפוי לנו 'מור אוף דה סיים'". 

שופטי העליון
 שופטי העליון

נא להכיר: העליונים החדשים

"מינוי השופטים החדשים לבית המשפט העליון מביא לידי ביטוי את הגיוון האנושי והמשפטי שכל-כך נדרש לנו כחברה ושהיה כה חסר, עד היום, בערכאה המשפטית הגבוהה ביותר. ההגאים של ספינת הדגל המשפטית שלנו שינו הלילה את כיוונם" - כך אמרה שרת המשפטים, איילת שקד, מיד לאחר שהוועדה לבחירת שופטים בראשותה הגיעה בשעות הערב אתמול להסכמה למנות לשיפוט בבית המשפט העליון את נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יוסף אלרון; שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, יעל וילנר; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר דוד מינץ; ואת שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ג'ורג' קרא.

תגובתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, הייתה צנועה הרבה יותר. נאור מסרה: "ברכותיי לכל המועמדים אשר נבחרו היום לכהונת שופטים בבית המשפט העליון, נקבל את כולכם בברכה. תודות לחברי הוועדה לבחירת שופטים".

מהגוף הנוסף המעורב בבחירה, לשכת עורכי הדין, נמסר כי "המינויים שאושרו היום הם מינויים מעולים המחזקים את בית המשפט העליון. יש לברך במיוחד את נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, ואת שרת המשפטים, איילת שקד, אשר חרף המחלוקות הובילו את הוועדה להסכמה ולפשרה שגישרה על הפערים ואפשרה את בחירת ארבעת השופטים במקשה אחת".

השוני שבא לביטוי בתגובות מעיד כאלף עדים על ההצלחה של שקד והכישלון המסוים של נאור וחבריה.

השופט מינץ צפוי להיכנס לתפקידו בבית המשפט העליון ב-5 באפריל 2017, עם פרישתו לגמלאות של השופט צבי זילברטל; השופט קרא יצטרף לעליון ב-13 ביוני, עם פרישתו של השופט אליקים רובינשטיין; השופטת וילנר תצטרף לחבריה בערכאה העליונה ב-4 באוגוסט, עם פרישתו של השופט סלים ג'ובראן; והשופט אלרון יחל את כהונתו בעליון ב-26 באוקטובר, עם פרישתה לגמלאות של הנשיאה נאור.

יעל וילנר: הדתייה הראשונה

השופטת יעל וילנר, 58, מבית המשפט המחוזי בחיפה היא השופטת הדתייה בראשונה שתכהן בעליון במינוי קבע.

וילנר למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, כמו רבים משופטי העליון לדורותיהם. היא התמחתה אצל השופט ד"ר משה בייסקי בבית המשפט העליון ואצל נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית ביניש, כשזו הייתה פרקליטת המדינה.

ביוני 1998 מונתה וילנר לשופטת בבית משפט השלום בחיפה. באוקטובר 2004 היא מונתה כרשמת וכשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובינואר 2006 מונתה כשופטת בבית משפט זה.

וילנר, המתמחה בדיני נזיקין, היא ידידתו הקרובה של שופט העליון יצחק עמית, מהימים שבהם השניים עבדו בצמידות בבית המשפט המחוזי בחיפה. קיימת תמימות-דעים שוילנר היא שופטת מקצועית, משפטנית מעולה ובעלת מזג שיפוטי.

מועמדותה של וילנר לעליון הייתה מקובלת על שרת המשפטים שקד, בעיקר בשל הרקע הביוגרפי שממנו היא הגיעה. וילנר היא דתייה המשתייכת לציבור הדתי-לאומי. סבה, יצחק וילנר, היה חתן פרס ישראל לספרות תורנית, ואביה, ד"ר נחום אריאלי, היה שותף למייסדי גוש אמונים. דודה של וילנר הוא מרדכי אילן, שהיה בעבר ראש אבות בתי הדין הרבני בתל-אביב. אחיה של וילנר היה ראש החטיבה היהודית בשב"כ.

יוסף אלרון: שמרן ומזרחי

נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יוסף אלרון, 62, נחשב שופט שמרן ולא אקטיביסטי. משפחתו הגיעה מעיראק, אך אלרון נולד בארץ וגדל בחיפה. הוא למד בבית הספר "תיכון חדש" בחיפה. אחרי שירות צבאי הוא נסע לאנגליה וסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת בקינגהם. 

לאחר שהתמחה בפרקליטות מחוז חיפה, החל אלרון, משנת 1985, לעבוד כעורך דין פרטי. כעבור 9 שנים הוא מונה לשופט בבית משפט השלום בחיפה, ובהמשך קודם למחוזי, שם ישב בראש הרכב משפטים פליליים. ביולי 2013 הוא מונה לכהונת נשיא בית המשפט המחוזי חיפה.

לאלרון יש תואר שני במדעי המדינה ותואר במינהל ביטחון לאומי מאוניברסיטת חיפה.

דוד מינץ: מוסמך רבנות ומתגורר בהתנחלות

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד מינץ, 58, מגיע מהציבור הדתי-לאומי ואף הוסמך בעבר לרבנות. מינץ מתגורר בהתנחלות "דולב" הסמוכה לרמאללה, והוא שכנו של ח"כ מוטי יוגב מ"הבית היהודי". מינץ נחשב שופט שמרן, והשרה שקד הייתה מאוד מעוניינת במינויו לעליון.

מינץ התמחה במשפטים בבית המשפט העליון וסיים בהצטיינות לימודי מוסמך במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. עיקר התמחותו בדיני פירוקים ובחדלות פירעון.

מינץ, שהוא השופט הכלכלי מבין הארבעה שנבחרו לעליון, משמש כמרצה לדיני חדלות פירעון באוניברסיטה העברית בירושלים. לפני כחודש קיבל מינץ תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית בנושא "השפעת הכניסה להליך חדלות פירעון על צדדים שלישיים הקשורים לחייב".

ג'ורג' קרא: הטיקט הערבי

שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ג'ורג' קרא, 66, הוא ערבי-נוצרי שנבחר על "הטיקט הערבי" לעליון. השופט סלים ג'ובראן, ערבי-נוצרי גם הוא, דחף את מינוי קרא, וגם הנשיאה נאור והשופט רובינשטיין תמכו בו.

קרא הוא פליליסט שישב, בין היתר, בראש ההרכב שהרשיע את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, באונס.

קרא, יליד יפו, למד בבית ספר התיכון "אשכולות" ביפו. בשנת 1973 הוא סיים לימודי משפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, ובהמשך עבד כעורך דין עצמאי במשרד משותף עם בן-דודו. בתקופה זו היה פעיל באגודה למען ערביי יפו ובאגודה האורתודוקסית, פעילויות שאותן נטש עם מינויו לשופט.

בשנת 1989 הוא מונה לשופט בית משפט השלום בתל-אביב. במאי 2000 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.