הפלונטר החדש של נתניהו

המעורבות של ראש הממשלה בספורט הישראלי מסתכמת בדרך כלל בשיחת טלפון למדליסט אולימפי או לקבוצת ספורט שהצליחה לדוג איזה הישג. כרגע אין שיחת טלפון כזאת באופק, אבל בימים הקרובים, בין שלל הצרות הפוליטיות - ענייני התאגיד, המצב הביטחוני ועוד סטירת לחי מהאו"ם - יעודכן ראש הממשלה בסוגיה מורכבת הקשורה בהתאחדות לכדורגל ובעקיפין עשויה להיות בעלת השלכות מהותיות נרחבות, הרבה מעבר לעולם הספורט.

משרד החוץ וראש הממשלה עוקבים מקרוב זה זמן רב אחרי שרשרת אירועים שתגיע לשיאה בדיון בקונגרס פיפ"א ה-67 שייערך ב-10-11 במאי בבחריין. על הפרק: בקשה של התאחדות הכדורגל הפלסטינית, שבראשה עומד ג'יבריל רג'וב, לבחון את חוקיות פעילותן של 6 קבוצות כדורגל ישראליות הרשומות מחוץ לקו הירוק - בית"ר עירוני אריאל, הפועל בקעת הירדן, בית"ר גבעת זאב, בית"ר מעלה אדומים, הפועל אורנית ואליצור עירוני יהודה.

אם זה נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים. ההתכתשות הישראלית-פלסטינית בהקשר של הכדורגל עלתה לכותרות לפני כשנתיים.

בקונגרס פיפ"א בציריך ב-2015 העלו הפלסטינים בראשות רג'וב (המשמש גם כיו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני) דרישה להשעיית ישראל מכל פעילות בכדורגל ומשכו אותה רק ברגע האחרון. אז עמדו על הפרק כמה עניינים, ובהם טענה כי ישראל מקשה ומונעת תנועת שחקני נבחרת פלסטין במעברים שבין הגדה לעזה; עניינים הקשורים בנכסים; וגם סוגיית הקבוצות המשחקות בשטחי הרשות הפלסטינית (שטחי B, A ו-C). גם אז הגיעו נציגי משרד החוץ לקונגרס, ויו"ר ההתאחדות עופר עיני היה צמוד על הקו עם משרד ראש הממשלה, מתוך הבנה כי להחלטה עלולה להיות השלכה נרחבת על העולמות המדיניים של הגדרת הנוכחות הישראלית ב"שטחים הכבושים".

מאז הקונגרס ההוא בציריך, המצב הסתבך מבחינת ישראל. בעקבות אותו קונגרס ב-2015 הקימה פיפ"א ועדה לפיקוח על הדיאלוג בין הישראלים לפלסטינים בראשות טוקיו סקסוואלה מדרום אפריקה, שלא נחשב גדול ידידיה של ישראל, בלשון המעטה. מה עוד קרה מאז? ביוני 2016 מונתה למזכ"לית פיפ"א פאטמה סאמורה הקמרונית, שחלק מרכזי מהקריירה שלה עשתה באו"ם במתן סיוע חירום במזון למדינות כקוסובו, ליבריה, ניקרגוואה ובהמשך מונתה לראש ועדת התיאום ההומניטרית במזרח צ'אד.

הפלסטינים זכו לאחרונה בשני חיזוקים מורליים משמעותיים: הימנעות ממשל אובמה מהצבעת הווטו במועצת הביטחון של האו"ם בדבר חוקיות ההתנחלויות (החלטה 2334), ורק בשבוע האחרון ההחלטה של אונסק"ו בנושא ירושלים.

מעבר ל"חוסר המזל הפרסונלי", החשש הגדול בהתאחדות הישראלית הוא שמלבד ההיבטים הטכניים שפתירים - נכסים ומעבר של ספורטאים במחסומים - ונמצאים על שולחנה של ועדת התיאום, הפלסטינים התמקדו בנקודת הלחץ המדינית שאין לה כרגע פתרון: סוגיית שש הקבוצות המשחקות מחוץ לקו הירוק.

הטענה שהפלסטינים בראשות רג'וב העלו בפני פיפ"א היא פשוטה: מאחר שהתאחדות הכדורגל הפלסטינית היא זו שקיבלה מפיפ"א את המנדט להפעלת כדורגל בשטחי הרשות, הרי שישראל מפירה את הכללים של פיפ"א שקובעים כי לאף התאחדות אסור לתפעל קבוצות ותחרויות כדורגל בשטחיה של התאחדות אחרת.

במסגרת אחד הסעיפים שיובאו לדיון בקונגרס תעמוד דרישת רג'וב להסדרת שייכות השטחים הללו לפעילות ולהכיר בכך שאלה שטחים השייכים לרשות הפלסטינית וישראל לא יכולה להפעיל בהם קבוצות - ואם תעשה כן, עליה לשאת בדין. כלומר, להיענש על ידי פיפ"א (הרחקה מפעילות, שתוביל לבידוד בינלאומי בעולם הספורט, ובהמשך לבידוד בתחומים נוספים).

מאחר ש"השטחים הם שלנו", טוען רג'וב, ולראיה קיבלנו את המנדט מפיפ"א להפעיל כדורגל בשטחי הרשות - יש שלוש אפשרויות פעולה מבחינת ישראל:

1. ישראל תמשיך להתנהל בשטחי הרשות ואז תושעה מפיפ"א; המשמעות של השעיה היא למעשה הפסקת הכדורגל במדינה, סילוק מכל המפעלים הבינלאומיים ברמת הקבוצות וכמובן הנבחרת;

2. ישראל תודיע על הפסקת הפעילות של הקבוצות המשחקות מחוץ לתחומי הקו הירוק;

3. הקבוצות הישראליות שמחוץ לקו הירוק יהיו חלק מההתאחדות הפלסטינית.

ההצעות הללו ממלכדות את ישראל בכל דרך, ובעיקר אינן מתיישבות עם הקו המדיני שמוביל נתניהו.

ההצעה הראשונה מסוכנת מאוד: אם תושעה ישראל, במשרד החוץ יודעים שזה השלב הראשון לבידודה של ישראל. התקדים של פיפ"א יילמד על ידי כל המפעלים והארגונים, וכל התאחדות ספורט אחרת בעולם (כדורסל, כדוריד, כדורעף ולמעשה כל גוף ספורט באשר הוא) תאמץ בתוך זמן קצר את ההחלטה של פיפ"א ותזרוק את ישראל מכל פעילות.

במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה חוששים מכדור שלג שייצא מתחומי הספורט, מאחר שיגדיר את השטחים ככאלה שאינם בשליטת ישראל לכל פעילות שהיא, ובעצם כל תחרות ספורט וכל קבוצת ספורט שפועלת בשטחים אלה תהפוך ללא חוקית.

ההצעה השנייה, שלפיה ישראל תפסיק להפעיל קבוצות מחוץ לקו הירוק, היא הדבר האחרון שנתניהו ומשרד החוץ מעוניינים בו. מה נתניהו יגיד, שההתנחלויות הן לא לגיטימיות? הרי הוא שיווק ומשווק את השטחים הללו כנחלת אבות. להחלטה כזאת אין שום סיכוי לשרוד את הלחץ של מפלגות הקואליציה, ומבחינה פוליטית כניעה כזאת תגמור את נתניהו.

ההצעה השלישית היא לא רלוונטית כמובן - אף אחד במשרד החוץ ובממשלה לא ייתן לקבוצות לפעול תחת המנגנון של ההתאחדות הפלסטינית.

עד עכשיו נראה היה שההתאחדות הישראלית, בגיבוי משרד החוץ וראש הממשלה, הרוויחו זמן. שנתיים שלמות הצליחו להרוויח. אבל כמו שאומר מישהו המעורה בפרטים: "אתה נוסע ונוסע ונוסע, וכמה שתדחה את הזמן, בסוף תגיע לאילת, לנקודה האחרונה שממנה אין לאן לנסוע יותר".

גם במקרה של החלטה של פיפ"א נגד ישראל, אומר אותו גורם, ההשעיה אמנם לא תהיה מיידית - ייתנו לנו תקופת זמן של חצי שנה, ואז מה? נצליח לפתור את זה? לא.

על מה בונים במשלחת הישראלית? ביום שני הקרוב, יומיים לפני תחילת הקונגרס בבחריין, תצא משלחת מורחבת של ההתאחדות לכדורגל בראשות היו"ר עופר עיני, בגיבוי אנשי משרד החוץ לפגישה של ועדת התיאום הישראלית-פלסטינית. בהתאחדות מפנטזים על המורכבות של הסוגיה הפוליטית שתביא את נשיא פיפ"א הטרי, ג'יאני אינפנטינו האיטלקי, להגיד שפיפ"א אינה מעוניינת לגעת בתפוח האדמה הלוהט והבלתי אפשרי הזה ומעדיפה לשמר את הסטטוס קוו - אבל נראה שזו פנטזיה מרחיקה לכת.

ההתאחדות צפויה לנסות להציג את הסוגיה כעניין משפטי רחב שלא פתיר כרגע ברמת הכדורגל ולהישען על הטיעון ההיסטורי - בהסכמי אוסלו השטחים הללו הוגדרו כשטחים שיש עליהם מחלוקת ועתידם יוכרע בדיון בין שני הצדדים. ואז, תטען ההתאחדות, מה אתם הפלסטינים קופצים עכשיו בענייני כדורגל, הרי הדיון המדיני בין הצדדים עדיין לא מוצה.

"בעבר, בעיקר הוועד האולימפי הבינלאומי, שפיפ"א היא חלק ממנו, נטה להימנע מקבלת החלטות בנושאים מדיניים, כמו בסוגיית צירוף ישראל לתנועה האולימפית עד 1951 ולא מיד עם הקמת המדינה במאי 1948 או בסוגיית ייצוג מערב גרמניה ומזרח גרמניה", מסביר ההיסטוריון וחוקר תרבות ומדיניות הספורט ד"ר עמיחי אלפרוביץ, "אך בשנים האחרונות, פיפ"א מראה שהיא אינה מהססת לפעול נגד מדינות החברות בה ומשעה אותן בכל פעם שהיא חשה שהפוליטיקה מתערבת בפעילות הכדורגל. באופן הזה הושעו לתקופות זמניות התאחדויות הכדורגל של יוון, כוויית, פרו, עיראק עד אשר ההתערבות הפוליטית נמוגה", הוסיף.

הפלסטינים מצדם מרגישים כי קונגרס פיפ"א צפוי להיות נקודה היסטורית, לא פחות, עם הישג מדיני אדיר שנמצא בנקודת ההכרעה. מריחות הזמן הישראליות מיצו את עצמן. הפלסטינים שמריחים לאן נושבת הרוח, משווקים את הקונגרס הזה כיום חגם והצליחו לגייס את התקשורת העולמית שמקדישה לעניין נפח גדל והולך של סיקור.

ההשעיה האפשרית של ישראל נתמכת באנלוגיה שעושים הפלסטינים למדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה. "הוועד האולימפי הבינלאומי השעה את הוועד האולימפי של דרום אפריקה ב-1970 בגלל הפרה של החוקה האולימפית, ולאחר שמינה ועדה לבדיקת הנושא, ובכך קבע שכל עוד מתקיימת מדיניות האפרטהייד אין למדינה ספורט בינלאומי", מסביר ד"ר אלפרוביץ.

"גם במקרה הזה הטענה היא להפרת החוקה של ארגון הספורט, גם כאן קמה ועדה לבחינת הנושא. בכלל, הספורט היה פעמים רבות חיישן לתופעות במישור החברתי והמדיני וניבא אותן לפני שכולם חזו בהן. הוא מוביל דרך כי הוא פועל בשדה האנושי בכל העולם ורגיש מאוד לתמורות לפני ששאר הסקטורים חשים בהן. על זה בונים ראשי הספורט ברשות הפלסטינית, ויש להם על מה".

ההיסטוריה, אם כן, מראה שדווקא על הבמה הכי לא-פוליטית כביכול אפשר להגיע להישגים מדיניים משמעותיים. צחוק הגורל הוא שכל הסיפור הזה נשען על שש קבוצות כדורגל מליגות נמוכות וזניחות.