נשיא בעירבון מוגבל

מבחינה מעשית נראה כי תוצאות הביקור של טראמפ לא יהיו שונות מתוצאות ביקוריהם של קודמיו שבאו לכאן. כי הבעיה אף פעם לא היתה נשיא כזה או אחר, אלא הצדדים הנצים. ואלה לא משתנים אפילו למען מלניה ואיוונקה, לא כל שכן למען דונלד.

ביקור עצוב

לי נראה כל הביקור הזה כמשהו עצוב מאוד, פתטי אפילו. כי במרכזו עומד כמובן האיש טראמפ. העולם כולו כבר יודע שמדובר באדם לא רציני, לא ישר, לא יודע עובדות, ולא מכיר בהן. הוא חי ויוצר מציאות משל עצמו, שלרוב הקשר בינה לבין המציאות הוא כמו של דירת הזהב הטראמפית במרומי המגדל, לבין דירות מגורים של אנשים נורמליים.

חבל שהוא טראמפ

אבל מה לעשות, הוא הנשיא של המעצמה שהיא ידידתנו הגדולה. ואנחנו חייבים לכבד אותו. וזה מה שעצוב. אם יש לנו כבר נשיא שנראה כמי שתומך בנו בכל הלב, אז הוא... טראמפ. וזה הופך את העניין לבלתי רציני. הוא יבוא, ינאם, יבטיח, יגיד על כל דבר שהוא טריפיק, ומחר הוא עשוי באותה קלילות לומר את ההיפך.

לעולם אינך יודע אצלו אם פיו מפיק משהו שהוא תוצאה של עיון ומחשבה, או סתם ציוץ של טוקבקיסט חסר דעת. האנשים שלנו שיבואו אתו במגע חייבים לזכור מול מי הם פועלים. לא רק שכל מילה עלולה לעבור לרוסים ולערבים ולכל מאן דהוא, אלא שהכל בעירבון מוגבל.

נשיא על סף הדחה?

עוד חשוב לזכור, שספק אם האיש יהיה נשיא עוד זמן רב. בביתו ממתין לו חוקר מיוחד, שזה מוסד מסוכן מאוד לכל מי שיש לו בעיות, ושיש לו מה להסתיר. ואנחנו כבר יודעים על עניינים רבים שטראמפ מעדיף שיישארו בצל. חוקר כזה אי אפשר לפטר, והוא לא תלוי ברוב או מיעוט בקונגרס. מה גם שראש ה-FBI לשעבר רוברט מולר נחשב לאדם ישר ומוכשר, מה שלא מבשר טובות לטראמפ.

הכי חשוב, חוקר מיוחד נחשב לצעד משמעותי לקראת אפשרות של הדחת הנשיא.אז בואו נצנן קצת את ההתלהבות. מי שמגיע אלינו הוא לא ג'ון קנדי או רוזוולט וכאלה, אלא מישהו שמזכיר יותר את דוד ביטן ושכמותו. נקבל את האיש בכל הכבוד הראוי לא לטראמפ אלא לנשיא ארה"ב.