הכל בתוך המשפחה

על פניה, התמורה בסדרי השלטון בערב הסעודית היא כמעט טכנית. ממה נפשך, השליט האוטוקרטי בסך הכול העביר נסיך אחד מכהונתו, והפקיד עליה נסיך אחר. סדרי הירושה השתנו, אבל המשפחה תוסיף לנהל את המדינה.

למעשה אולי צריך לחשוב את השינוי הזה להפיכה. ואת ההפיכה אולי צריך לחשוב לאקט נועז של הגנה על עצם קיומה של המדינה הסעודית. על רקע מלחמות האזרחים בסוריה ובתימן, המשבר סביב קטאר, המתח הצבאי והמדיני עם איראן, הירידה התלולה בהכנסות הנפט והתרוקנות העתודה הגנטית של בית סעוד, היציבות בערב הסעודית מוכרחה להיחשב למראית עין בלבד. היא מסתירה פוטנציאל וולקני.

הנה מה שקרה הבוקר: המלך סלמאן, שירש את אחיו עבדאללה בינואר 2015, החליף בפעם השנייה את נסיך הכתר. הראשון היה אחרון אחיו, הנסיך מקרן (מוקרין). סלמן היה בן 80 במולכו, ומוקרין היה בן 70 כאשר נעשה היורש בכוח.

מוקרין הועבר מכהונתו כעבור שלושה חודשים, באפריל 2015, "על פי בקשתו". בפעם הראשונה בתולדות המלוכה, מעמד נסיך הכתר הואצל על בן הדור השלישי. הנבחר היה הנסיך מוחמד בן נאיף. אביו, שר הפנים רב השנים, היה נסיך הכתר עד מותו, ב-2012.

חממת הקנוניות

החלפת מוקרין במוחמד בן נאיף הייתה אפוא הקפיצה הדורית, שהמשקיפים על חיי סעודיה המתינו לה בחיל ורעדה. מייסד הממלכה, אבן סעוד, יצר מכניזם אופקי של ירושה, שהכניס ממד של אי ודאות והפך את משפחת המלוכה לחממת קנוניות. בשיאן התפתחה אפילו תנועה של "נסיכים חופשיים", שסדר יומה כלל דמוקרטיזציה ומודרניזציה. גם לאחר דיכויה, בשנות ה-60, הייתה תלויה ועומדת האפשרות של הפיכה מתוך המשפחה המורחבת, על אלפי נסיכיה. אחד הנסיכים ירה במלך פייצל והרגו, ב-1975.

אבן סעוד רצה להבטיח שהכתר ינדוד בין בניו, במקום לעבור מאב לבן, כנהוג ברוב המלוכות. ואף אמנם, בנו בכורו סעוד ירש אותו במותו, ב-1953. סעוד הודח ב-1964, ואחיו פייצל ירש אותו. פייצל נרצח ב-1975, ובמקומו בא אחיו ח'אלד. ח'אלד מת ב-1982, ותחתיו בא אחיו פהד. את פהד ירש עבדאללה ב-2005, ואת עבדאללה ירש סלמאן.

ב-2006, כאשר המלאי הגנטי של בני המייסד אזל והלך, מועצת המלוכה יצרה מכניזם חדש: ועדה מיוחדת תבחר את המלך הבא. הרעיון של "בחירה" אינו רע מעיקרו. אפשר אולי לקרוא למכניזם הזה האנטי-קליגולה. מלוכה אינה מוכרחה להיות מורשתית. אדרבא, האפשרות לבחור מלך ממאגר גנטי מורחב, על יסוד כשרונותיו והתאמתו, היא אמצעי פוטנציאלי של חיזוק ושל השבחה.

היום נראה, שהמלך סלמאן שם קץ למכניזם של 2006. בפעם הראשונה מאז 1933, המלך ממנה את בנו ליורשו המיועד. הדעת נותנת שהמהלך הזה מיוסד על הסכמה רחבה, מפני שאופיו של המשטר הסעודי מצריך הסכמה כזאת. אבל שעות אחדות לאחר ההודעה הדרמטית על הדחת האחיין והחלפתו בבן, אנחנו יכולים רק לנחש. אין זה מן הנמנע שההיפך הוא הנכון, והמלך הזקן פעל נגד המשפחה, כדי לשים קץ לאי ודאויות של ירושה תחרותית, ולהעניק יתרון פתיחה מכריע לבנו.

הצעיר ביותר בעולם

מוחמד בן סלמאן הוא בן 31. הוא הספיק להיות שר ההגנה (הצעיר ביותר בעולם), סגן ראשון לראש הממשלה, "מזכיר כללי" של חצר המלוכה ויושב ראש "המועצה לענייני כלכלה ופיתוח". שלושה חודשים לאחר כניסתו למשרד ההגנה, בן המלך הנהיג את ההתערבות הסעודית במלחמת תימן. התקשורת הסעודית התחילה לתאר אותו כ"מפקד העליון של הכוחות המזוינים". צילומים רשמיים הטעימו את אחריותו הישירה, והציגו אותו, בין השאר, בתא הטייס של מטוס קרב.

כמעט מלכתחילה רווחו ידיעות על מתח בין מוחמד בן המלך לדודנו, נסיך הכתר מוחמד בן נאיף. בן נאיף הופקד על משרד הפנים, ובתור שכזה היה הממונה גם על המלחמה בטרור וגם על סדרי הביטחון במהלך החאג' במכה. בתוך חודשיים, ב-2015, שר הפנים נחל שני כישלונות חרוצים: התקפה על מסגד בחבל עסיר, סמוך לגבול תימן, שבה נהרגו 15 לוחמים מן היחידה למלחמה בטרור; והאסון הכבד במכה, בספטמבר 2015, שבו נרמסו 2,400 עולי רגל למוות בעיצומה של פאניקת המונים. סמכויות בן נאיף קוצצו והלכו במרוצת השנתיים האחרונות, ואולי העברתו מכהונת נסיך הכתר הייתה בלתי נמנעת.

יריב פוטנציאלי אחר של בן המלך הוא מתעב (מיתעב) בן עבדאללה, בכורו של המלך המנוח, השר הממונה על המשמר הלאומי. המשמר היה במרוצת השנים המגן העיקרי על שלום המלוכה. אבל בשנתיים האחרונות היו סימנים ברורים של כרסום בכוחו לטובת משרד ההגנה של בן המלך. היו גם ידיעות על תסיסה בין שבטים, שבניהם שירתו במשמר הלאומי. נאמר על הנסיך מיתעב, שהוא נועד עם מנהיגי השבטים האלה, הבטיח להגן על האינטרסים שלהם, וקיבל את ברכתם ואת נאמנותם.

לא ברור היום איפה עומד מיתעב, ואיך השבטים האמורים יפרשו את עליית מוחמד בן סלמאן לעמדת בכורה.

הוא מדבר בגוף ראשון

בינואר 2016, מוחמד העניק ראיון מקיף לשבועון "אקונומיסט", שבו תיאר את כוונותיו לעשות מודרניזציה מקפת של כלכלת סעודיה, כולל הפרטה מסיבית של נכסי המדינה. השבועון הבריטי העיר, "הוא מדבר בגוף ראשון, כמו היה המלך, אף כי הוא רק מס' 2 בסדר הירושה. במשך חמש שעות ויותר של ראיון, המלך הוזכר רק פעם אחת; ודודנו, נסיך הכתר מוחמד בן נאיף, לא הוזכר כלל".

במאמר פוקח עיניים על עליית המלך סלמאן, מומחה נורווגי לענייני המזרח התיכון, סטיג סטנסלי (Stenslie), כתב כמעט לפני שנה ברבעון "וושינגטון קוורטרלי", שעוד בתחילת 2016 התהלכו שמועות בריאד על כוונת המלך להדיח את נסיך הכתר, להחליף אותו בבנו, לשנות את מכניזם הירושה, ואז לפרוש לטובת בנו.

לפי סטנסלי, המלך התחיל לטעון לטובת סידור כזה על יסוד הדוגמה של ירדן. שם, היורש המיועד במשך שנים היה נסיך הכתר חסן, אחיו הצעיר של המלך חוסיין. בימי חייו האחרונים, חוסיין הדיח את חסן, והחליף אותו בבנו עבדאללה. סלמאן מאמין, לפי סטנסלי, שסידור כזה ייטיב עם יציבותה של הממלכה.

הדעת נותנת שאם הסידור החדש יישאר בתוקף, מוחמד יירש את אביו בתוך זמן קצר. אם הוא ימלוך על ערב הסעודית כל חייו, ויאריך לחיות נניח כמו דודו עבדאללה (שמת בגיל 91), אפשר שהאיש הצעיר הזה יישב על הכתר בריאד עד הרבע האחרון של המאה ה-21. על כמה שליטים בעולם אפשר להשמיע תחזית כזאת?

השאלה, החמורה ועתירת התוצאות, היא אם השינוי בערב הסעודית אמנם יביא יציבות, או יערער אותה. שלומו של המשטר הסעודי הוא עכשיו צורך חיוני ליציבות כלשהי במזרח התיכון.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny