חוף חלם בהרצליה: כך יוצרים מתח בין דתיים לחילונים

הסיפור הבא נראה כמו משהו שמתאים יותר למקומון, אבל במבט מעמיק יותר מתגלה בו עוול שחורג מהרשות המקומית: הוא מהווה עדות לכך שלעיתים, הנלהבות למלא אחר הסטטוס-קוו הדתי-חילוני יוצרת תוצאה שפוגעת גם בחילונים וגם בדתיים. הדבר הופך למקומם עוד יותר כשמבינים שהפתרון הוא פשוט למדי, וזה מרגיז פי כמה כשמגלים שמדובר בבעיה שנותרת על כנה כבר 15 שנה.

זה קורה בחופה הדרומי של הרצליה, שם הוקצה, מתוקף החוק בישראל, חוף נפרד לגברים ולנשים בחודשי הקיץ ליומיים (יום חמישי לנשים, יום שישי לגברים - החל מ-08:30 בבוקר). יש בישראל 17 חופים נפרדים כאלה, והם נועדו לשרת את צרכיה של אוכלוסייה לא קטנה. אבל החוף הנפרד הזה הוא בעל אופי מיוחד: במקרה הזה, לא סוגרים רק את החוף עצמו, אלא חוסמים את כל המרחב הציבורי שמקיף אותו, והתוצאה היא חסימה של רצף רצועות החוף בין צפון תל-אביב ועד המרינה - רצף המשרת אף הוא אוכלוסייה לא קטנה, שכל מבוקשה הוא לטייל, להתהלך או לרוץ ברצועה הזו.

"קראתי על החסימה וחשבתי שזה דמיון פרוע של אנשים, לא האמנתי", אומרת חלי, 58, תושבת תל-אביב. "עוד לא נתקלתי בתופעה, כי בדרך-כלל אני עושה את ההליכות על החוף בימים אחרים, הפעם במקרה באתי ביום שישי. ניסיתי לעבור דרך החוף ולא נתנו לי, אז ניסיתי לעבור דרך הים, וגם שם לא נתנו לי. קשה להאמין שחוף ים ששייך לכולם יכול להיחסם לטובת מיעוט של האוכלוסייה".

"אני צועדת בחוף הזה כבר שנים, והתופעה הזו לא חדשה", אומרת נורית גפן, תושבת רעננה. "יום שישי הוא מאוד מיוחד לנשים, יש שם המון נשים שהולכות, ציר הליכה מרכזי. הייתה מישהי שהתעקשה לעבור וצלצלה למשטרה, אבל מי הולך לים כדי להתקשר למשטרה? כל מה שהיו צריכים זה לשנות את המיקום לחוף אכדיה או חוף הנכים, עם כל הפסיליטיז שכבר ישנם שם, ואנשים היו עוברים מאחורה בלי להפריע לאף אחד. אנשים פה מנומסים: אומרים להם להסתובב - מסתובבים. ראיתי שם גם תיירים שאמרו להם להסתובב וחשבתי לעצמי שאני מקווה שלא הסבירו להם למה. איפה בעולם זה היה עובר? היה כל-כך פשוט ללכת פה על המאחד ועל הדו קיום, והם הולכים על להפריד".

לאנשים שהתלוננו בפנינו בנושא חשוב היה להבהיר שאין להם טענות לציבור הדתי שמגיע ליהנות מהחוף; מה שמקומם אותם הוא בעיקר חוסר רצון, לשיטתם, מצד העירייה לטפל בנושא. מדוע, למשל, הוחלט דווקא על החוף הזה כחוף נפרד, ולא חוף אחר בעיר שאינו קוטע את הרצף? ולמה דווקא ימי שישי מוקצים לגברים, במקום להקצות אותם לסירוגין? אלה שאלות מהותיות של האזרחים המוחים נגד מדיניות קטיעת החוף בקיץ, ואלה גם שאלות שהפנינו לעיריית הרצליה - בלא מענה ענייני.

"פגיעה בחופש התנועה"

אף שמדובר בהסדר שיזמה יעל גרמן בתקופת כהונתה כראשת עיריית הרצליה, לפחות עשר שנים אחורה, נדמה שבעירייה יש מי שמוצא לנכון לפטור עצמו מהעניין ("אין פה שום דבר חדש", אומרת לנו דוברת העירייה), אבל כשבודקים את החוק מקרוב, מבינים שהסוגיה המשפטית היא לא כזו שחור או לבן.

חוק הסדרת מקומות-רחצה, תשכ"ד-1964 מאפשר לרשות מקומית, באישור של שר הפנים, "ייעוד מקומות או זמנים לרחצה בלעדית של גברים, נשים או טף" במקווה מים (ים, נהר, אגם או בריכת שחייה). בהתאם לכך, אושרו חופים נפרדים ברשויות מקומיות רבות. הבעיה היא שהחוק אינו מתאר את החוף הנפרד לפרטיו, ובפרט לא מתאר את גידורו והפרדתו (הן הפרדה פנימית והן מחיצות סובבות) מקו החוף.

"יש פה פגיעה בחופש התנועה של נשים ושל גברים", אומרת עו"ד מירי נחמיאס, יועצת משפטית במרכז הרפורמי לדת ומדינה. "במכתב שלנו הצענו כמה פתרונות כי אנחנו מבינים כמובן את הזכות של נשים וגברים לרחוץ בנפרד, וקיבלנו את התשובה של עיריית הרצליה שהשיבו שהמצב קצת יותר מורכב. לכן אנחנו עדיין שוקלות את צעדינו קדימה, אם יש בסיס לתביעה אזרחית לפי חוק איסור אפליה".

- ממה נובעת המורכבות?

"אנחנו הצענו חוף חלופי, שאינו קוטע את הרצף, או שביל מעבר. הם טוענים שזו לא אופציה מעשית. מעבר לזה, בעירייה אומרים שהחוף כן מאפשר מעבר בימים ובשעות מסוימים, ולכן ברמה המשפטית זה מידתי. אני מניחה שבית המשפט יתקשה להתערב פה, כי יש כאן הפעלת שיקול דעת לרשות, שפועלת בהתאם לחוק".

עו"ד נחמיאס יודעת על מה היא מדברת: לאחרונה הגישה מכתב לעיריית הרצליה הקובל על החסימה, ובתשובת העירייה הוזכר כי ב-2006 הגיע הנושא הזה לפתחו של בג"ץ באמצעות בקשה לצו ביניים ולעתירה - וכי צו הביניים נדחה והעתירה נמחקה "לאחר שבית המשפט הביע דעתו כי סיכוייה אפסיים".

עניין של טופוגרפיה

העירייה, כאמור, לא סיפקה תשובות לאופציית הזזת החוף והגמשת הימים והשעות, אבל כן דיברנו ארוכות עם שמוליק לין, מנהל רשות החופים של עיריית הרצליה, בתפקיד 13 שנים, שסיפק לנו זווית אחרת לנושא.

"בדקנו ארבעים אלף פעם את האפשרות לעשות שביל מעבר", הוא אומר. "זה נבדק עם מהנדס העיר, וחברי מועצה וניסינו לטקס עצה איך עוזרים לציבור החילוני לעבור בחוף, ולא הצלחנו להביא פתרון בגלל הטופוגרפיה והלוגיסטיקה. אין אפשרות לחסום ולעשות גדר הפרדה, כי הכניסה לחוף חוצה את זה ומיד מגיעים לבסיס מצוק. יש שם צוקים גדולים וכשהים עולה אין כמעט חוף, וגם כשיש שם רוחב נורמלי קשה לעשות את זה".

- אז זהו? החוף נסגר לחודשי הקיץ?

"תראי, היינו שם עם חברי מועצה, מנכ"ל ומהנדסים. מי שצועד בחוף צריך לעלות למעלה, ללכת קילומטר אחד במקביל לחוף, מעקף קטן, ואז לררת בחוף הכוכבים. עשיתי את זה באופן אישי, ולא כצעקתה. מעבר לזה, אם מורידים את השבתות ואת ימי בין המיצרים ותשעה באב, יוצא שתקופת 'הסבל' מסתכמת בפחות מחודש אחד מצטבר. אז צריך גם שיהיו פרופורציות".

- למה אי-אפשר חוף אחר?

"זה בסמכותו של ראש העיר או מנכ"ל העירייה".

- ולהזיז את הימים?

"הימים האלה נקבעו כבר לפני שנים. אין לי תשובה אינטליגנטית לענות לך. אלה הימים שנקבעו וככה זה עובד".

אורית רישפי, עורכת דין תושבת הרצליה, שאף התמודדה בבחירות האחרונות לראשות העיר, לא מתרשמת מהטיעונים הטופוגרפיים של לין. "במקום שהוא מציע אין דרך סלולה; זה פשוט כביש כורכר שנוסע מהרצליה לתל-אביב, וזה ממש לא פתרון".

יום לאחר פניית G, יצאו נציגי העירייה (מנהל רשות החופים, סמנכ"ל בכיר, נציבת תלונות הציבור וראשת מינהל הנשים) לסיור בחוף. אנחנו נמשיך לעקוב.