1. שכרה של נשיאת בית המשפט העליון עומד על 45,892 שקל ברוטו בחודש.
שכרו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון עומד על 44,560 שקל ברוטו בחודש.
שכרו של שופט בית המשפט העליון עומד על 41,443 שקל ברוטו בחודש.
שכרו של שופט בבית המשפט המחוזי עומד על 31,092 שקל ברוטו בחודש.
שכרו של שופט בבית המשפט השלום עומד על 26,379 שקל ברוטו בחודש.
שכרו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה עומד על 40,735 שקל ברוטו בחודש.
הרב הראשי לישראל מרוויח 41,443 שקל ברוטו בחודש.
שכרו של חבר בית הדין הרבני הגדול עומד על 36,844 שקל ברוטו בחודש.
שכרם של קאדי וראש בית הדין לערעורים עומד על 41,443 שקל ברוטו בחודש.
השכר של נושאי המשרות האלה במערכת השיפוטית נקבע בחוק, תחת הכותרת "החלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית". כל הנתונים, כיאה למערכת הצדק, שתפקידה להגן על שלטון החוק, הם שקופים. הנה, הם כתובים בעיתון שחור על גבי ורוד.
הכל שפיט / איור: גיל ג'בלי
2. ובכל זאת, נתוני השכר שהוצגו אינם נכונים. הם רחוקים מאוד מהמציאות ומוטים באופן משמעותי כלפי מטה. נתוני האמת אינם שקופים כלל, כבר שנים ארוכות. צריך להבין: שכרם של יותר מ-700 שופטים אינו שקוף, בניגוד כמעט לכל עובדי המדינה האחרים. שכרם של 16 שופטים בבית המשפט העליון (כולל רשם אחד), של 205 שופטים בבית המשפט המחוזי, של 435 שופטים בבית משפט השלום, של 65 שופטים בבתי הדין לעבודה - שכרם של כל אלה אינו שקוף לציבור. הכל שפיט, חוץ משכר השופטים.
אחת לשנה אמנם מתפרסם דוח עב קרס של הממונה על השכר באוצר, שכולל את כל המשרדים הממשלתיים, הרשויות המקומיות, החברות הממשלתיות, קופות החולים, בתי החולים ועוד, אבל בלי שאיש שם לב, נעלמו ממנו כמה סקטורים, והבולט שבהם הוא הרשות השופטת. למה? כי האחריות על שכר השופטים, היסטורית, היא של ועדת הכספים. מוזר? ודאי שמוזר. תקין? ודאי שלא. למי זה נוח? אתם יכולים לנחש.
בכל מקרה, השבוע פניתי להנהלת בתי המשפט בנושא וביקשתי את רשימת השכר במערכת השיפוטית. התבקשתי לפנות דרך חוק חופש המידע וכך עשיתי. למה בכלל צריך לפנות באמצעות החוק לחופש המידע כדי לקבל נתונים שהם בלאו הכי צריכים להיות גלויים? לרשות השופטת הפתרונים.
3. הסיבה שנתוני השכר המפורסמים במסגרת החוק אינם נכונים היא פשוטה מאוד: מדובר בשכר יסוד בלבד. על שכר היסוד הזה יש כמה וכמה מנגנוני הצמדה שמנפחים אותו באופן משמעותי. לא ב-10%או 20%, ואפילו לא ב-30%-40%. מדובר בפי 2 ואף יותר.
הנה התנאים הנלווים העיקריים לשכר היסוד של השופטים, שמנפחים אותו עד מאוד:
תוספת יוקר ופיצויי התייקרות בהתאם למה שנקבע לעובדי המדינה.
תוספת ותק חודשית בשיעור של 4% מהשכר בעד כל שנת כהונה מחמש השנים הראשונות ותוספת חודשית בשיעור של 1% מהשכר בעד כל שנת כהונה מהשנה השישית ועד שנת הכהונה ה-35. התוספת הזאת תחושב בתחילת כל שנה.
תוספת ייחודית לעיסוק בשפיטה: תוספת חודשית של 15% מהשכר המשולב בצירוף כל התוספות הקודמות.
גמול ניהול בשיעור של 5% מהשכר ישולם לנשיא בית המשפט המחוזי, נשיא בית המשפט השלום, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נשיא בית הדין האזורי לעבודה וכן לראשי אבות בתי דין ואב בית דין אזורי המכהנים במינוי של קבע. לסגניהם של כל אלה ישולם "גמול ניהול" בשיעור של 3%.
שכרם של השופטים יהיה צמוד לשכר הממוצע במשק. זה עניין משמעותי עד מאוד, כי בניגוד למדד, השכר הממוצע במשק נמצא בשנים האחרונות בקצב עלייה שנתי של כ-3%. שימו לב: השכר הממוצע עלה בין 1995 ל-2015 ב-116%, כך ששכרו של שופט שנמצא במערכת בכל התקופה הזאת קפץ ביותר מפי 2 (!) באופן אוטומטי - וזה עוד בלי תוספת הוותק ותוספת היוקר, אם הייתה כזו במהלך התקופה.
מה שקורה, אם כן, זה שיש שורה של מנגנוני הצמדה - הצמדת יוקר או איך שתקראו לזה - שמקפיצים את השכר של השופטים הוותיקים פי 2. שכרם מגיע, להערכתי, לרמות של 70-80-90 אלף שקל בחודש, תלוי, כמובן, ברמת הוותק במערכת.
ויש עוד סוכריות: נושא משרה שיפוטית רשאי במהלך כהונתו לצאת לחופשה בשכר לצורך השתלמות ובלבד שההשתלמות אושרה בידי הנהלת בתי המשפט. החופשה תהיה בת 30 ימים בשנה; כיסוי הוצאות אישפוז, במקרה הצורך, לנושא משרה שיפוטית, לבן-בת זוגו ולילדיו עד גיל 18, חוץ מהוצאות בשל אשפוז בחו"ל. במשרות בכירות מאוד, המדינה תכסה גם שירותים רפואיים למעט ריפוי שיניים - וכל זה "תמורת" דמי ביטוח בסכום של 124 שקל בלבד שיורדים כניכוי מהשכר החודשי.
שורה תחתונה: אין ספק ששופטים זכאים לשכר ראוי ולתנאים נלווים ראויים. אבל בענייני שכר, כל העניין הוא מידתיות. יש הבדל גדול מאוד בין שכר ראוי לשכר של מורמים מעם. ה"דילים" שנרקחו בוועדת הכספים לאורך השנים ותנאי ההצמדה הייחודיים של השופטים הקפיצו את שכרם באופן לא מידתי. זו הסיבה שבכירי המשטרה, השב"ס והצבא ראו כי טוב ורצו גם הם ליהנות מההסדרים ואף קיבלו הצמדה לשכר השופטים. כמובן, הקפצת השכר מקפיצה במקביל את הפנסיות התקציביות של ותיקי המערכת, ואלו מגיעות לחבילות של כ-15-25 מיליון שקל לכל עובד. מיותר כמעט לציין שלאחר פרישתם, שופטים רבים ממשיכים לעבוד בסקטור הפרטי - כמגשרים, כמרצים וכדומה, כך שכוחם עדיין במותניהם, בניגוד לבעלי מקצוע אחרים במשק.
מהנהלת בתי המשפט נמסר: "כל השופטים משלמים מס בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתוקף בשנת 1995. 81 שופטים בלבד מכלל השופטים המכהנים אשר מונו לפני 31 ביולי 1995 זכאים לזכויות והחזר הוצאות בהתאם להחלטת משכורת נושאי משרה שיפוטית תשמ"א-1981. שופטים שמונו לאחר מועד זה אינם זכאים לזכויות הנגזרות מהחלטת משכורת באשר לזכויות הרפואיות".
4. הסדרי הפנסיה התקציבית הם בין הגורמים ל"מרד" של השופטים הצעירים שחשף השבוע "גלובס". הצעירים לא ששים לקבל את הסכם הפנסיה שהתגבש עם השופטים, וזה לב העניין של הסדרי הפנסיה התקציבית: בכל ארגון שבו הם הונהגו - מהאוניברסיטאות, דרך העיריות ועד הרשות השופטת - הם יצרו שני מעמדות, דור א' עם ההטבות יוצאות הדופן של הפנסיה התקציבית, ודור ב' עם תנאים נחותים בהרבה של הפנסיה הצוברת. הפערים הכספיים המשמעותיים בין שני המעמדות יוצרים באופן טבעי מתחים פנים-ארגוניים שמתבטאים במחלוקות בין הדורות, בדיוק כפי שקרה אצל השופטים.
5. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, נזפה השבוע בשופטים בעקבות תחקיר "עובדה" על יחסי השופטים עם לשכת עורכי הדין. "שיתוף הפעולה בין לשכת עורכי הדין ובין הגורמים הפוליטיים לבחירת השופטים כברית מוצהרת טומן בחובו סכנה", כתבה חיות לשופטים, "כי הבחירה תחתור לקידום אג'נדה פוליטית על חשבון שיקולים מקצועיים".
נדמה לי שההתייחסות של חיות קצת תמימה. "עובדה" לא גילתה או חשפה לבכירי הרשות השופטת דבר שהם לא ידעו, אלא היא פשוט צילמה היטב את מה שידוע לכל מי שמכיר את מערכת המשפט: הפוליטיקה נמצאת עמוק בתוכה. היא נמצאת עמוק בקידום השופטים, היא נמצאת עמוק בחיכוך שבין השופטים ללשכת עורכי הדין, היא נמצאת עמוק בחיכוך שבין השופטים לפוליטיקאים. החיכוך הזה הוא רב שנים והוא כמובן נוגע לכסף, כי קידום הוא לא רק קידום בדרגה, אלא גם קידום בכסף, ואת תנאי השכר קובעת כאמור ועדת הכספים. ומה היא ועדת הכספים אם לא לב-לבה של הפוליטיקה הכלכלית, ולב-לבה של תעשיית הדילים - אותם דילים שהקפיצו את שכר השופטים ואת שכר הדיינים בבתי הדין הרבניים (כן, זה יותר מרמז לתפקודו של משה גפני וקודמיו בכל הדילים הללו).
6. השופטים אינם הסקטור היחיד שהוחרג משום מה מהפיקוח של הממונה על השכר. גם עובדי משרד מבקר המדינה ועובדי הכנסת הוחרגו ממנו. במקרה של משרד מבקר המדינה, ייאמר לזכותו שהוא מקפיד לפרסם במקביל לדוח השנתי של הממונה גם דוח שכר מפורט של עובדיו. שקיפות יש, והיא מעידה פי אלף מונים על מנגנוני השכר של הבכירים במגזר הציבורי, על הניפוח השיטתי שלו מעבר לכל פרופורציה ומעבר לכל אמות מידה סבירות שנהוגות בסקטור הפרטי, לבד כמובן מהבנקים - שם מונהג סוג של טייס אוטומטי, עלייה קבועה של שכר מדי שנה, בדיוק כמו אצל בכירי הסקטור הציבורי. יהיה מה שיהיה, 4%-5% עלייה שנתית של השכר תהיה.
מצורפת כאן טבלת 20 שיאני השכר במשרד מבקר המדינה בשנת 2015. מנהלי אגפים וסגני מנהלי אגפים מרוויחים 50-60 אלף שקל ברוטו למס - שזה הברוטו הרלוונטי יותר, כיוון שהוא כולל את כל ההטבות הנלוות לשכר. כיצד הגיעו מנהלי אגפים וסגניהם במשרד מבקר המדינה לרמות שכר גבוהות כאלה, ודאי ביחס לשרים ואף לראשי ממשלה? שוב, באמצעות אותם טריקים ודילים פנימיים שמעלים בדרגה לא רק למטרת קידום בהיררכייה אלא גם למטרת קידום כספי. באמצעות אותם טריקים ודילים של מנגנוני הצמדה והטבות אחרות שעוברים בוועדת הכספים, שהפכה למכבסת השכר הגדולה של בכירי הסקטור הציבורי בשיטת "שמור לי ואשמור לך".
המשמעות של כל זה היא עלויות תקציביות של מיליארדי שקלים מדי שנה - עלויות הכוללות את עלות השכר השוטפת ואת עלויות הפנסיה התקציבית הנלווית לה. הכל נעשה במסלולי VIP של ועדת הכספים,, ללא שקיפות ראויה, וגם אם מתפרסמות החלטות כלשונן וככתבן, ספק אם חברי הוועדה יודעים את משמעותן התקציבית. איש גם לא טורח לדרוש אותן.
7. הרשות השופטת ומשרד מבקר המדינה הם נכסים יקרים לכל דמוקרטיה. הם התשתית הדמוקרטית של מדינה, תשתית שאמורה להגן על זכויות אדם, על החלשים ועל מיעוטים. ועם זאת, ואולי דווקא משום החשיבות שלהן, שתי המערכות הללו לא יכולות ולא צריכות להיות חסינות מביקורת ולהתנתק מעמן.
דוחות הביקורת של מבקר המדינה כוללים, בין היתר, דוחות חריפים מאוד על נושאי שכר לאורך ולרוחב הסקטור הציבורי, לדוגמה חברת החשמל. הציבור מצפה לדוח כזה גם על מנגנוני השכר ברשות השיפוטית ובמשרד מבקר המדינה. ביקורת קפדנית, כפי שמבצע משרד מבקר המדינה בכל הגופים הציבוריים, תחשוף ודאי את שיטת הניפוח של השכר ואת העלויות התקציביות האדירות שלה אצל השופטים והמבקרים.
מערכת אינה מסוגלת לבקר את עצמה. לכן השאלה הטריוויאלית מי יבקר את המבקרים ואת השופטים היא שאלה טובה, אבל מדי פעם אפשר "לבזבז" סכום של כמה מיליונים על גוף ביקורת חיצוני כדי לחשוף את ה"בזבוזים" הגדולים באמת.
שיאני השכר במשרד מבקר המדינה
eli@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
