איום - וכלום: למה לערוצי הספורט בישראל מסוכן להעלות מחירים

המצב של הציבור הישראלי בהקשר של שידורי ספורט מעולם לא היה טוב יותר. כן כן, זוכרים את ההפחדות שהטילו בעלי הערוצים, בעיקר חברת צ'רלטון, בעקבות הכניסה של חברת פרטנר למכרזי זכויות השידור של הליגה האנגלית וליגת העל? מה נשאר מהאיומים האלו? כלום.

בעת חידוש ההסכמים ב-2015 נאלצה צ'רלטון לשלם בגלל ההתמודדות מצד פרטנר 126.5 מיליון שקל על זכויות ליגת העל לעונה, לעומת כ-43.5 מיליון שקל במכרז הקודם. ומחירי הליגה האנגלית זינקו לכ-7 מיליון דולר לעונה, לעומת כ-1.5 מיליון דולר במכרז הקודם. בעלי הערוצים שהבינו לאן נושבת הרוח עוד לפני המכרזים ניסו להפעיל לחץ ציבורי על הרגולטורים.

ניתוחים שנעשו לאחרונה על כשל השוק הרגולטורי בישראל המשיכו לדבוק בכך שהתחרות הובילה דווקא להרעת מצבם של צופי הספורט בישראל. הכשל, כך הוסבר, הוביל למצב שהתחרות שכל כך חיכינו לה הובילה במקרה הזה לעליית מחירי חבילות הספורט לצרכן, בעקבות הגלגול של מחירי הזכויות על הצופים. קיימת רק בעיה אחת עם התיאוריה הזאת: מחירי השידורים לא עלו באגורה על אף ההפחדות וכשלי הרגולטורים.

המספרים נראים ככה: מחיר חבילת הספורט של ערוצי צ'רלטון (3 ערוצים - ספורט1, ספורט2, ספורט 1HD) ללקוחות yes, שעמד באוקטובר 2014 על 67 שקל ללקוח, עומד היום על 66.4 שקל לחבילה רחבה יותר (5 ערוצים - ספורט1, ספורט1HD, ספורט2HD, ספורט3, ספורט4); חבילת ערוצי ספורט 5 מבית RGE (3 ערוצים), שנמכרה באוקטובר 2014 עבור 61 שקל, מוצעת היום עבור 60.5 שקל; גם בהוט המצב זהה ומשקף מחירים דומים לעומת לפני שלוש שנים, למרות שיותר ערוצים מוצעים כיום בחבילת צ'רלטון. המשק צמח, בעלי הערוצים איימו, מחירי הזכויות זינקו, הרגולטור כשל - והמחירים נותרו בעינם.

למרות שמועצת הכבלים והלוויין לא מסוגלת כיום לעסוק ברגולציה של הספורט והנושא הזה כלל לא על שולחנה, והיא עוסקת באיסוף השברים של עצמה אחרי מכרז ערוץ הכנסת וברישיון של ערוץ 20, ערוצי הספורט לא מממשים בינתיים את האיומים שלהם. יכול להיות שזה יקרה מתישהו. כזכור, בעת האישור שנתנה המועצה לצ'רלטון להעלאת עוד שני ערוצים לפני כשנה, התחייבה צ'רלטון שלא להעלות מחירים במשך שנה. שנה עברה. אבל עכשיו כבר לא בטוח שזה כדאי להם, וגם הם יודעים את זה.

מחירי הזכויות במקרים מסוימים עלו ב-200% (ליגת העל) או 350% (ליגה אנגלית). לא בטוח שכדאי להעלות מחירים אפילו ב-5% ו"להדליק" את הלקוחות. העלאה מינימלית משמעותה להסתכן בהפרת האיזון העדין ו"השלום הקר" אבל הנפיץ בין הלקוחות לבעלי ערוצי הפרימיום, ושינוי הסטטוס שלו יגרור קרוב לוודאי התנתקויות, אובדן לקוחות, וחשש לשימוש ביום הדין - חרם צרכנים. את כל מה שירוויחו בהעלאת המחיר יפסידו פי כמה בצד השני.

הצעירים הפכו לגיימרים

בפני בעלי הערוצים עומדות היום עוד כמה בעיות. הראשונה, הם נהיים פחות ופחות אטרקטיביים לדור הצעיר. הבעיה הזאת לא קשורה לשוק המקומי אלא זו בעיה עולמית - הציבור הצעיר הולך ומחליף את הצפייה הספורטיבית שלו במשחקי ספורט ממוחשבים ("אבא, עזוב אותי מליגת אלופות בעשר בלילה - בוא נשחק ריאל-סן ז'רמן בפיפ"א"). והלחץ של צעירים על רכישת ערוצים כאלו מתחלף בלחץ לרכישת מנויים חודשיים לפלייסטיישן ול-Xbox. מתמטית - תוספת הגיימינג לסל המשפחתי, במחיר או בזמן מסך, צריכה לרדת ממקור צפייה אחר. במחקר השנתי של Newzoo, שבוחן את שוק הגיימינג העולמי, נמצא שב-2017 ההוצאה הכוללת על שוק משחקי המחשב/קונסולות/סמארטפונים מסתכמת ב-108 מיליארד דולר - וקצב העלייה השנתי הצפוי בין 2016 ל-2020 עומד על כ-6.2%. אזור המזרח התיכון ואפריקה שבו מחושבת גם ישראל אחראי לבדו ל-26.2 מיליארד דולר מההוצאה ב-2017 על גיימינג - עלייה של 8% לעומת 2016.

הבעיה השנייה - אם נשים לרגע בצד את האוהד השרוף והשבוי שישלם כל מחיר כמעט כדי לצפות בשידורי ספורט בטלוויזיה, הרי שבישראל נפתחה לפני חודשיים לאוהד הפחות שרוף אפשרות טובה מאוד לחיות ללא ערוצי פרימיום. השינוי של שוק התקשורת בישראל עם פיצול ערוץ 2 הביא לכך שיותר שידורי ספורט פתוחים לצפייה מחוץ לערוצי הספורט היעודיים. ערוץ 2 בדרך כלל היה נכנס באמצעות הזכיינית רשת לרכישת משחקים מליגת האלופות משלבי ההכרעה. העונה, בגלל הצורך למלא לוח שידורים של שבוע שלם, נכנסה רשת כבר בשלב הראשון של ליגת האלופות עם רכישת 9 משחקים. ועם ההתמודדויות המעניינות של שלב הנוקאאוט אין ספק שהמשך יבוא.

גם ערוץ 10 חזר לשידורי מכבי ת"א ביורוליג במתכונת שבועית די קבועה, גם כאן מתוך הצורך למלא לוח שידורים. במקרה הזה גם בזכות העובדה שלמעשה הערוץ לא היה צריך לשלם לכאורה על השידורים הללו מאחר שמדובר באותו כיס - RGE (אביב גלעדי, בלווטניק, רקנאטי) שרכשו את השידורים עבור ערוץ הספורט הם הבעלים גם של ערוץ 10. בימים כתיקונם, כשרכש את הזכויות של מכבי בכסף "אמיתי", ערוץ 10 לא היה מעז לשדר בפריים-טיים את מכבי ת"א עבור שברי אחוזי רייטינג כמו היום. היום הנכס הזה כבר קיים, אז שיהיה. ערוץ 1 גם משדר פה ושם ספורט מהסכמים קודמים שעוד קיימים לו, ועוד מעט ייכנס גם הוא למשחק עם המונדיאל ברוסיה. וערוץ ONE החינמי נותן גיבוי טוב עם הליגה הספרדית.

הבעיה השלישית קשורה גם היא לפיצול הערוצים. בפועל מרוויחים צופי הכורסה פעמיים מהפיצול: יותר משחקים יוצאים מערוצי הפרימיום לערוצים הפתוחים שנזקקים לתכנים כדי למלא את לוח השידורים החדש. ובעיקר - אוהדים/צופים שבעבר העדיפו להשאיר את האופציה של ערוצי הפרימיום בגלל איכות השידור ב-HD (כזכור, שידורי ספורט ששודרו בערוצים 2 ו-10 לא שודרו ב-HD) נהנים עכשיו מהמעבר של קשת, רשת וערוץ 10 לשידור ב-HD. וכך, ערוצי הפרימיום שמשדרים ב-HD כבר לא מחזיקים גם ביתרון האחרון שהיה להם על ערוצי הברודקאסט - איכות השידור.

ואם זה המצב - יותר שידורי ספורט, כולם באיכות HD, הילדים הופכים מצופים לגיימרים - למה לעשות מנוי על ערוץ פרימיום?

ואם זה המצב, בואו נראה אתכם מעלים מחיר.

למה הצופה הישראלי צריך פחות את ערוצי הספורט בתשלום

- פיצול ערוץ 2 והצורך במילוי לוח שידורים מביא יותר שידורי ספורט לפריים-טיים כבר בשלב מוקדם של העונה, בעיקר מכיוון "רשת".

- המעבר רשת, קשת וערוץ 10 לשדר ב-HD גרם לערוצי הספורט לאבד את היתרון היחסי שהיה להם על הברודקאסט באיכות השידור.

- ערוץ 10 מנייד תכנים אטרקטיביים, כמו שידורי מכבי ת"א ביורוליג, שנרכשו במקור על ידי הבעלים המשותף RGE לשידור בערוץ הספורט.

- ערוץ ONE החינמי נותן גיבוי טוב בדמות הליגה הספרדית; תאגיד "כאן" משדר ספורט בזכות הסכמים ישנים שנחתמו בתקופת רשות השידור.

- הצופה הצעיר מבלה יותר במשחקי ספורט בקונסולות ובסלולר, על חשבון צפייה "אמיתית" בספורט בטלוויזיה.