טעם הקהל

עוד לא הגיע הרגע לסיכומים עבור 2017 אבל כולנו יודעים שהייתה זו שנה של המשך ישיר למה שאנו רגילים לו: סביבה של כסף רב, המחפש תשואה מעבר לרמה האבסורדית של השוק הסולידי. וכידוע, חלק מן החיפושים האלו הגיעו למפתנן של אגרות החוב הקונצרניות. יש, כמובן, הרבה סוגים מאותן אגרות חוב הקשורות לחברות מסחריות, כאשר הדירוג שלהן היא מפת הדרכים הרלוונטית לרמת הסיכון. עד עתה הייתה סיבה להניח שעולם השקעות זה, הנותן הלוואה לחברות, ולא למדינה, אכן יהווה כר נרחב של תשואת יתר.

עבור המשקיעים באפיק זה יש דרכים רבות ליישם העדפה כזו: לייצר סולם אג"חים על בסיס הסיכון, והמח"מ, באופן ישיר ועצמאי, להעסיק מנהל השקעות מומחה לתחום, או לקנות נכסים המהווים בעצמם ניהול אקטיבי (או פאסיבי) של סוג נכסים זה: קרנות נאמנות, ותעודות סל. אלו מהוות עיקר הכלים לביצוע המשימה עבור המשקיע הפרטי.

האם השתנה עכשיו גורם מאקרו-כלכלי כלשהו שיגרום לשנות את מאזן ההעדפות, ולגרום למי שאהב את הקונצרניות להפחית את חיבתו אליהן? אינני מודע לכזה גורם גלוי וידוע לכל. אבל, הנה לפנינו גרף מבית בלומברג:

זוהי תצוגה של כמות הכסף הנכנסת, בפעם הראשונה, לתעודות סל העוסקות באג"ח קונצרניות בארה"ב. באופן מפתיע למדי, חודש דצמבר מציג פדיון, ולא גיוס של הון לסקטור הזה. מפתיע אגב, כמו בירידה הדרמטית בנזילות הדולרית שהצגתי כאן בשבוע שעבר. שימו לב שמדובר על פדיון שבא אחרי שנה רציפה של גיוסים יפים במיוחד.

על בסיס גרף זה ניתן לשאול שתי שאלות מעניינות: האם מדובר בתופעה של כסאות מוזיקליים בלבד, דהיינו מכירת סקטור זה, על מנת לבצע קניית מניות במקום זאת? ומה היה הגורם ששינה את טעם המשקיעים? אתחיל דווקא בתהייה השנייה קודם כי היא יכולה להעיד על הכיוון לתשובה של השאלה הראשונה.

ובכן, נשאל מיד: מה הגורם המסוכן ביותר לגבי אג"ח קונצרני? התשובה תהיה תמיד פשיטת הרגל של המנפיק. אבל, במקום שני גבוה נמצא את המילה אינפלציה. שחיקת הניירות מול עלייה בתשואה בשוק אמנם טובה למי שרוצה לקנות אג"ח חדש, אבל קטלני למי שכבר מושקע בכלי הפיננסי הזה. מה גם שאז מתחילה תחרות אמת עם האג"ח הממשלתי הסולידי הרבה יותר.

וכך, על פי המנעד הרחב של הירידות שאנו חוזים לאחרונה באג"ח בכלל, ובסוג הקונצרני בפרט, אנו נניח שהגורם האינפלציוני חוזר להיות גורם לדאגה. איזו אינפלציה, תשאלו מיד. הרי אין כזו כמעט. זה כבר לא כל כך נכון, אבל הצפי כאן הוא החשוב, ולא המציאות הקיימת היום. השילוב של רפורמת המס של טראמפ, וההתייצבות של הצמיחה הגלובלית סביב 3.5%-4% צמיחה, יחד עם צפי של צמצום במאזן הפד על ידי מכירת אג"ח בשוק, כל זה מתחיל להיות גורם משפיע לכיוון אינפלציה צפויה גבוהה יותר.

ומה לגבי שוק המניות? האם הוא נהנה-ייהנה מן הפדיונות שאנו רואים כאן? עקרונית, שוקי מניות נהנים מאינפלציה מרוסנת. רק אינפלציה דוהרת מזיקה, והרבה, וזו עדיין ממש ממש רחוקה מן העין. לכן, יש הגיון בלחשוב שמי שחשב לפדות קצת קונצרני חשב שכספו ייעשה טוב לחנות במניות. בינתיים, התיקון בשווקים המנייתיים ממאן לבוא, ולייצר לנו בסיס חדש, נמוך יותר, לרגל בריאה יותר של עליות חדשות. אולי חלק מן הגורם המונע זאת נמצא במעבר הסקטוריאלי המתואר כאן.

■ משה שלום - מנתח שווקים פיננסים

אני מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.