בתוך איזה עם יושב בג"ץ?

בג"ץ החליט להתעלם מניגוד עניינים של היועמ"ש בפרשיות נתניהו

אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף

פעם נוספת החליט בג"ץ להתעלם ממקרה מובהק וקיצוני של ניגוד עניינים לגבי תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה בפרשיות נתניהו. מובן מאליו שההחלטה מלווה בנימוקים ובפרשנות מלומדת של חוקים ותקדימים - אבל בכל אלה אין כדי לכסות על העיוורון. לבית המשפט הגבוה לצדק יש כל מיני הגדרות וכינויים, כמו "יש שופטים בירושלים" וכמו "בית המשפט יושב בתוך עמו". מתברר שלא תמיד.

דחייה לא מפתיעה

המקרה האחרון בתחום זה הוא מאוד אינדיקטיבי. אתמול (ג') פסקו השופטים בעתירה של העיתונאי אורי משגב ("הארץ"), שביקש למנוע מהיועמ"ש אביחי מנדלבליט את העיסוק בתיקיה של שרה נתניהו, בין השאר בשימוע שנקבע לה ב"פרשת המעונות". דחיית העתירה לא הפתיעה, שכן בג"ץ כבר דחה עתירות כאלה שנגעו לבעלה בנימין - הכול בנימוק שאין מקום להתערב בשיקולים של היועץ המשפטי.

עמדה זו של בג"ץ היא ותיקה, וההיאחזות בה גם כיום מלמדת שהשופטים יושבים בדין - אבל לא בתוך עמם כלל ועיקר. כי לשבת בתוך העם זה להיות קשוב וערני לשינויים שחלו בעם. מה שהיה נכון לפני 20 או 30 שנה לא בהכרח נכון גם היום, ומנדלבליט הוא לא אהרן ברק.

קירבה יוצאת דופן

בעבר לא היו יועצים משפטיים שלהם קירבה כה גדולה לראש הממשלה ולאשתו כמו זו של מנדלבליט. היועץ הנוכחי היה בעצם פקידו של נתניהו כמזכיר הממשלה, יד-ימינו במשך כמה שנים.

נתניהו הפך עולמות ומפלגות כדי שהמינוי של מנדלבליט יתקבל, וזה הצליח לו. מאוד אפילו. כבר בעת המינוי המניעים של נתניהו היו ברורים. יועץ משפטי ידידותי הוא מתנה שלא תסולא בפז עבור חשוד בפלילים. ראשי מאפיה - להבדיל - משלמים סכומי-עתק כדי לזכות בטיפול אוהד.

"אין ראיות מספיקות"?

מנדלבליט מכחיש נמרצות העדפה כלשהי לזוג נתניהו. אבל מה לעשות שהעובדות מוכיחות את ההפך. הוא מחק את כל תיקי שרה נתניהו, פרט לאחד. מחק - ללא הסבר. אלא אם כן נקבל ש"אין ראיות מספיקות", ללא פירוט, זה הסבר. נימוק ראוי. ויש כמובן את הסחבת המונומנטלית בתיקי נתניהו ושרה, המזכירה את ה"טיפול" של יהודה וינשטיין בתיקי אביגדור ליברמן, שנמחקו כידוע.

הקפדה ארכאית

קוראי טור זה מכירים את תמיכתי בבג"ץ. אבל תמיכה זו מתערערת לנוכח השפיטה בעניין מנדלבליט. ניגוד העניינים כאן זועק לשמיים. ניגוד כזה במערכת המשפט העליונה הוא לא פחות מטירוף מערכות. ההקפדה של בג"ץ על מדיניות אי-התערבות בהחלטות היועץ המשפטי היא ארכאית. עולה ממנה שאם בג"ץ יושב בתוך עמו, זה לא עם ישראל.