ועדת האתיקה של הכנסת חשפה שיניים לאחרונה והחלה לחלק עונשים משמעותיים - הרחקה מהמליאה ומהוועדות. אלא שאת נשק יום הדין הזה היא שומרת לעבירות ורבליות.
זו בדיחה. כשח"כים מסוימים מנצלים ביום-יום את כוחם למען אינטרסים צרים ופועלים בחוסר שקיפות - הוועדה לא עושה כמעט דבר פרט להטלת הערות, אזהרות ונזיפות. האם זה נשמע הגיוני שח"כ אורן חזן מורחק לחצי שנה על גידופים, בעוד שח"כ מיקי זוהר שניהל ישיבות של הוועדה לצדק חלוקתי שהיטיבו עם ענייניו הכלכליים האישיים - זכה ל"הערה"?
אולי זה בגלל שאת כסאות ועדת האתיקה ממלאים לא אחרים מהקולגות - חברי הכנסת עצמם. נכון, הכי נוח שהחברים שלך הם השופטים והתליינים - אבל בהיבט הציבורי מדובר באסון. זאת הסיבה העיקרית לכך שהציבור מאבד אמון בכנסת. אבל החדשות הטובות הן שיש בנמצא אדם שיכול לשמוע את רחשי הציבור ולשנות את הסטטוס קוו - גם במחיר של חוסר פופולריות בקרב חבריו. לאדם הזה, למרבה המזל, גם כוח וגם סמכות להוביל שינוי. לא רק זאת: כמעט בלתי אפשרי להדיחו: מדובר ביו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין.
אדלשטיין נקט שני מהלכים. הראשון: הוא עודד הקמת שדולה "לשיפור מעמדה של הכנסת". מה התוצרים שלה? כתבה באינטרנט וזהו בערך. הדבר השני שיו"ר הכנסת עשה הוא קמפיין תקשורתי. אדלשטיין מקצה כעת מיליונים מכספינו כדי להציג פרסומות גדושות בפרגון עצמי בפריים טיים על כך שהכנסת שקופה לאללה, ולכן הציבור יכול לבטוח בה.
נכון שהכנסת שקופה מאי פעם - יש שידורים חיים מוועדות, מאגר חקיקה דיגיטלי ועוד. כל אלה מאפשרים לנו לראשונה להבין מה באמת מייצר אחד המקומות החשובים במדינה. אבל הכנסת ממשיכה לייצר לא מעט בושה. הסיבה? שקיפות פשוט לא מספיקה, במיוחד כשהיא קוסמטית.
מה שיכול לשפר את התדמית של הכנסת הוא שינוי בליבת הכנסת. רוצים מהפכה אמיתית? אדלשטיין יכול להקים ועדת אתיקה עצמאית, חיצונית, בראשות שופט בדימוס. הוא יכול להקפיא מהלכי ממשלה עד שייחקקו חוקים שיחשפו את הפער השנתי בהצהרות ההון של הח"כים ושיפרסמו את לוחות הזמנים שלהם ואת קשריהם עם לוביסטים. אם אדלשטיין יקח מהח"כים את האפשרות לקביעת שכרם, ויעגן הפרדת רשויות אמיתית - הציבור יבין שיש שחקן חדש בשכונה.
בידי אדלשטיין הכוח להפוך את הכנסת ליותר מאשר תפאורה להחלטות ממשלה. ומהפכה שכזו הציבור יעריך הרבה יותר מאשר טיפול בקרב גידופים בחניון.
אבל אדלשטיין אינו מעז לגעת באינטרסים האישיים של נבחרי הציבור. חמור מכך, אדלשטיין עצמו הפיל את ההצעות הנחוצות כל כך שעלו במהלך כהונתו והצביע נגד חוקי שקיפות. אפילו ברמה הערכית, אדלשטיין מסרב לנקוט עמדה. הרי מה שחשוב מהשקיפות זו הנורמה. ראו כמה עוצמה הייתה להדלפה על דברי אדלשטיין, לפיהם חבריו לליכוד מביישים את הכנסת.
יו"ר כנסת שיגביה את הרף הנורמטיבי ושיוביל "שיימינג" בלתי מתפשר לפעולות מסואבות - ללא קשר לשיוך פוליטי - ישנה את המציאות כפי שאלף תשדירים לא יעשו. זה לא בשמיים. למעשה, תפקידו המרכזי של ראש הרשות המחוקקת איננו ישיבה זקופה בטקסים. תפקידו להבטיח פיקוח יעיל על הרשות המבצעת. ואת מחיר הרפיסות כולנו משלמים.
אז מה אתה אומר, יו"ר הכנסת, יש לנו סיכוי לראות את האדלשטיין האמיתי, שכה אכפת לו ממדינת ישראל, עושה יותר מאשר לדאוג שיהיו פחות צרחות במליאה?
■ הכותב הוא עיתונאי עצמאי ומוביל מיזם "מאה ימים של שקיפות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
