הפיל שבחדר

זה זמן רב שלא דברנו על החוב. החוב הרובץ על כמעט כל המדינות המפותחות הגדולות. אגב, מדינתנו הקטנה מצליחה כבר זמן רב לא להיות חברה במועדון המפוקפק הזה. ומה מהותו של אותו חוב, אדיר הממדים, שמתעלמים ממנו כבר זמן רב כל-כך?

ישנם כמה סוגים, אבל המיידי והלוחץ ביותר הוא החוב התפעולי שאותו מודדים על בסיס התוצר, ושעליו משלמים תשלומי ריבית כחלק מן התקציב. ובכן, בקשר לחוב זה, קרו שתי מאורעות לא קשורים, אך מעוררי מחשבה ומספיק גדולים, על מנת שאעיר מן המתים את הנושא.

האירוע הראשון מגיע ממדינה חשובה קצת פחות לכאורה, ברמה הגלובלית, אבל, לדעתי, עדיין קובעת די הרבה בזירה הגאוגרפית שלה והיא הודו: זה כבר כמה חודשים שממשלת הודו אינה מצליחה לגייס מספיק כסף בשוק האג"ח המדינתי על מנת לשלם את התחייבויותיה הנובעות מפירעון חוב קודם. בגדול, מדובר בכ-80 מיליון דולר ליום החסרים לאותו גלגול הון מסורתי.

זה יכול להיראות כסכום קטן יחסית אבל החשוב כאן הוא העיקרון: כאשר חשבנו על תקופה שבה החוב יהווה בעיה אמרו לנו שלא ייתכן מצב שבו יהיו חסרים קונים לחוב לאומי. לכאורה, מדינה יכול להדפיס כסף עד אין סוף, ולחוקק חוקים כך שתמיד יימצאו הקונים. מרצון או או לא. הבעיה היא שכל זה נכון מקומית, למרות שגם עבור השחקנים המקומיים יש גבול מסוים של אילוץ וכפייה.

בכל אופן, כאשר חלק מן החוב, ואולי החלק הגדול, מוחזק על ידי זרים אין כאן כל-כך הרבה אופציות אלא העלאה בתשואה המוצעת, ועל ידי כך עלייה בריבית, ובעלות המימון של האשראי באותה מדינה. משהו שיכול לערער את הכלכלה האמיתית, וזאת בנוסף לגידול הדרמטי בחלק של התקציב המשלם את תשלומי הריבית. מבחינה זו, יפן תמיד בלטה באיזון הטוב שבין החוב לשחקנים המקומיים מול זה המוחזק על ידי זרים.

כמו כן, נזכיר משהו המוכר היטב בצד הפיננסי של הדברים: החלק הקטן מאוד, דהיינו זה הצורך בגלגול המידי, הוא הקובע את המחיר לכל המחסן של האג"ח לאותו זמן פרעון. ועל חלק עצום זה משלמים בעיקר.

עד כאן הנקודה הראשונה למחשבה, המגיעה ממדינה "רחוקה"... עבור הנקודה השנייה למחשבה, לפנינו גרף יפה מבית גולדמן:

 משה-שלום-חוב-27-02-2018

בגרף הזה ניתן לראות את מיקומו היחסי של החוב השוטף, היסטורית. על פי הגרף, היו שני מצבי צבירה אפשריים לחוב הלאומי: חוב גדול (ציר ה-Y המראה את האחוז מן התוצר) כאשר התשלום עליו קטן יחסית מן התקציב, כמו בזמן מלחמת העולם השנייה. או, מצב של חוב קטן יחסית עם אחוז תשלום גדול יותר מן התקציב, כמו בשנות הצמיחה של 85-99.

הפעם, כפי שהחץ מורה, אנו נמצאים בקונפיגורציה של חוב גדול, ותשלום מכובד מאוד מן התקציב. כל זה כאשר הפדרל רזרב מדבר על עלייה בריביות (דהיינו ספיגה של כספים מן הציבור), וכאשר בועות שונות ומשונות נמצאות במערכת הפיננסית, והמאיימות לשאוב עוד כספים כאשר הם יגרמו לשאיבה הדפלציונית שלהן (ראו 2007-9).

שתי נקודות למחשבה אלה מעלות למצב של תודעה קצת יותר גבוהה את מה שיכול להתפתח למשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה. ולא לשכוח שראש הפד החדש מבטיח שהממשל הזה לא ייקח על עצמו (על ידי כספים ממשלמי המיסים) "להציל" שוב מערכת בנקאית כושלת...

■ משה שלום - מנתח שווקים פיננסים.

*** אני מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות-דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במקרה שנעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.