חלם זה כאן: הרחיקו את אסדת הגז מחופינו ומבתינו

תעשייה פטרוכימית מול שמורת הטבע דור-הבונים היא אוטוטו מציאות, ועשויה להיות רק ההתחלה ■ רישומים ממדינת חלם, רגע לפני הטירוף ■ דעה

אסדת קידוח / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
אסדת קידוח / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

בימים הקרובים יגויס אחד מחופיה הבתוליים של ישראל, בעל כורחו, לעידן הפטרוכימי. הטרקטורים כבר שם ובקרוב תחל חברת נובל אנרג'י בבניית אסדת גז למאגר לוויתן, כ-10 קילומטרים בלבד מחוף דור. מדובר באסדת ענק, שנכון להיום תטפל בכל הגז במתחם הים הצפוני. אולם המתווה (תמ"א/37/ח') מאשר בנייה עתידית של 31 אסדות נוספות, מזיכרון יעקב עד נתניה. נשמע הזוי - הקמת תעשייה פטרוכימית לאורך אחד מנכסי הלאום האהובים ביותר - אך זו המציאות.

חוף דור והמערה הכחולה שבתחומו היו אחת התחנות הראשונות של משפחתנו כשחזרנו הביתה, לאחר נסיעה לצורך לימודים. נסיעה שהפכה לשהייה של שנים רבות בחו"ל. קיווינו שהמערה, על הגלים השוטפים ונסוגים ממנה במינון מנצח של קסם והרפתקה, תאפשר לילדינו ה"אמריקאים" לחבור למדינה שתמיד זרמה בעורקינו. מדובר במפגש נקודתי בין משפחה אחת לסביבתה. אך המתווה מאיים על מתנת הים שקיבלנו כולנו. וגם על הרבה הרבה יותר. 

הגז הטבעי אומנם משווק לציבור כ"אנרגיה ירוקה", אך בעת הפקתו נפלטים תוצרי לוואי רעילים ביותר, לאוויר ולים. מדובר במסרטנים ובגורמי מחלה נוספים, כגון, בנזן - מסרטן ודאי; קדמיום - הפוגע בכליות ובמערכת הרבייה הזכרית; ועופרת - הפוגעת במערכת העצבים ובתפקוד השכלי, בעיקר בקרב ילדים. אסדת לוויתן אמורה לפלוט לים כ-800 קוב מים רעילים בכל יממה. כלומר, כ-300,000 קוב בשנה! קשה לעכל - במיוחד לאור העובדה שהאסדה תמוקם כ-15 ק"מ בלבד ממתקן ההתפלה בחדרה.

לזיהום הצפוי מהתפעול השגרתי נוסף חשש מהותי מפני תרחישי אימה כתוצאה מתקלה, מפעולת טרור או מעימות צבאי. מיקום האסדה בסמיכות לחוף יהפוך את האזור כולו למטרה אסטרטגית. אך מה הייתה תגובתו של השר יובל שטייניץ כנשאל לאחרונה אם הוא חושש מאיומי חיזבאללה (המחזיקה בטילים בעלי דיוק של מטרים בודדים)? "... גם אם פגעו לך באחת, נשארו לך השנייה והשלישית". לא ברור אם לצחוק או לבכות.

הפשע בסוגיית לוויתן הוא, שכבר בראשית הפרויקט הציעה חברת נובל עצמה לטפל בגז באמצעות אסדה צפה באתר הקידוח, כמקובל בעולם. טכנולוגיה זו מאפשרת הן את החזרת המים הרעילים לבאר, במקום לים הפתוח, וגם את הטיפול בגז הרחק ממוקדי אוכלוסייה, תוך הפרדתו מתוצר לוואי בשם קונדנסט, שהוא נדיף, נפיץ, ומסרטן ודאי. אסדה צפה מאפשרת הובלה ישירה של הקונדנסט למדינות היעד. אלא שבמקום זאת החליטו חכמינו להזרימו בסמיכות ליישובי חוף הכרמל, מעל למאגרי מים (בניגוד לתקנות משרד הבריאות), ואף מתחת לשכונות מגורים בחיפה. הקונדנסט יאוחסן בקריית-חיים ובמתקני גיבוי ליד יוקנעם ובעמק חפר.

זוהי מציאות התעשייה הפטרוכימית שארצנו הקטנטנות מצטרפת אליה בריצת אמוק. וזאת, חרף העובדה שכבר היום מוערך זיהום האוויר בישראל כאחראי לתמותה של 2,200 איש ולנזקים של 7.7 מיליארדי דולרים בשנה.

את סיפור הגז ניתן לסכם במילה אחת - בגידה. בגידה בתושבים הנדרשים לתת כל-כך הרבה, ומקבלים בחזרה אצבע משולשת, פרי ידם של הטייקונים ורשלנות שלטונית תהומית. אך השורה התחתונה היא, שמדינה שבה דפוסי השלטון מתירים אפילו את הקרבת זכותם הבסיסית של תושביה לאוויר ולמים נקיים, סופה שתשסע גם את חבלי הטבור הקושרים בינם לבינה.

מכאן אני קוראת לכם, נבחרי הציבור, קדמו את ברכת הגז לישראל בצורה אחראית שתמנע נזקי עתק בעתיד. הרחיקו את האסדה והקונדנסט מחופינו ומבתינו! עשו זאת כדי שלא יבוא יום שבו ניאלץ כולנו להסתכל לעיני ילדינו ונכדינו, כאשר ישאלו: "איך אפשרו לסרטן פה מדינה?

■ הכותבת היא כתבת מדעית ותושבת זיכרון יעקב