"אם ראש הממשלה היה רוצה, הוא היה פותר את המשבר"

כמו ספינה ללא רב חובל, כך נראתה היום (א') הממשלה בדיונים בכנסת על תקציב המדינה. רק חמישה ימי דיונים נותרו בוועדות השונות כדי להספיק ולאשר את תקציב 2019 להצבעות בכנסת (ראו תרשים). באוצר העריכו היום כי מדובר במשימה קשה אך לא בלתי אפשרית, למרות לוח הזמנים. אחרי הכול, תקציב 2019 הוא הכול רק לא בעייתי. בלי עזים, בלי מסים מרגיזים, עם הגדלת הוצאות ב-20 מיליארד שקל לנכים, לקשישים, ולכל היתר. "הבעיה היא לא ביכולת אלא ברצון", אמרו היום באוצר. "בכל מקום אנחנו נתקלים בדלתות סגורות, במשיכת כתפיים, באין לי זמן לזה עכשיו. אם ראש הממשלה היה רוצה ומחליט - הוא היה יכול לסדר הכל בכמה שיחות טלפון".

 לוח הזמנים לאישור תקציב המדינה

אבל נתניהו בחו"ל, ולא רק במובן הפיזי. השקט מכיוון לשכת ראש הממשלה מקרין על כל המערכת וגורם לכל שחקן להקטין ראש, להתבצר.

בכנסת שררו היום בלבול ומבוכה. "אין לי מושג מה קורה", הודה בכנות יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, כשנשאל הבוקר בפתח ישיבת ועדת הכספים על-ידי ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני) אם "אנחנו לא יושבים כאן סתם". גפני ביטל את ההצבעות על התקציב שנקבעו למחר בוועדת הכספים, אבל נכון לשעת סגירת הגיליון ההצבעות שנקבעו ביום שלישי לא בוטלו.

בוועדות אחרות נמשכו הדיונים המרתוניים על סעיפים שונים בתקציב, כאילו עסקים כרגיל. בישיבת ועדה משותפת לוועדת חוקה וועדת הכספים לנושא חוק המזומן, הבהיר היו"ר, ח"כ ניסן סלומיאנסקי, שהוא לא יהיה זה שבגללו לא יעבור תקציב המדינה וקיבל את הצעתו של מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, לאשר בזמן שיא את ההיבטים התקציביים בחוק. בתקציב 2019 נרשמה הכנסה של חצי מיליארד שקל בגין חוק המזומן, כך שאם לא יאושר יידרש האוצר לבצע קיצוץ רוחבי נוסף על הקיצוצים שכבר נעשו ושמצטברים לכ-5% מתקציבי הפעילות של המשרדים.

השאלה הגדולה היא מה יקרה כשנתניהו יחזור. אם יחזור נחוש וממוקד במטרה להעביר תקציב ולהבטיח לממשלה שנה וקצת נוספות - זה עוד עשוי לקרות. אם ימשיך לשדר אדישות ומסרים מעורבים - הפור נפל, והבחירות קרובות. מאוד קרובות.

לחרדים יש הפעם הרבה יותר מה להפסיד

בראיון שנתן לאחרונה ל"גלובס" ("אין גזירות בתקציב הזה, לא עומד להיות מתח גדול", 11.2.18), דיבר יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, על שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, במונחים ששמורים לרודפי יהודים לאורך ההיסטוריה. שלוש שנים עברו כבר, אבל החרדים לא שוכחים ולא סולחים.

קיצוצי לפיד פגעו בהם בכל המקומות הרגישים: המלגות לאברכים נחתכו ב-50%, תקציבי הישיבות קוצצו ורבנים נותרו ללא משכורת, תקציבים ייעודיים של משרד החינוך לתגבור לימודי יהדות, שעות תפילה ושעות רב. את כל הקיצוצים האלה החזירו המפלגות החרדיות כמעט מיד עם כינונה של ממשלת נתניהו הנוכחית - ואף הגדילו מאז את התקציבים עוד ועוד (ראו אינפו). אבל הממשלה הנוכחית נתנה לחרדים משהו נוסף, שאינו נמדד בכסף: אוזן קשבת. באוזן הקשבת הזאת תלויה כל מערכת הקיום החרדית: החל מהכבוד, היחס המועדף וזכויות היתר שמקבלים היום אדמו"רים וכל מיני אח"מים ועסקנים בבתי החולים, ועד לעזרה וסיוע לסייעת ולילד הנזקק לצרכים מיוחדים.

המערכת הממשלתית קשובה היום לצרות של החרדים, לגחמות של החרדים ולמאוויים שלהם כפי שלא הייתה שנים רבות. זה טוב כמובן לפוליטיקאים החרדים ולעוזריהם שהפכו לכל יכולים בעיני ציבור בוחריהם, זה טוב לרבנים ולבעלי השררה, ובסופו של דבר זה גם טוב לציבור החרדי כולו - שצרכיו הולכים וגואים משנה לשנה כתוצאה מגידול דמוגרפי שאין לו אח ורע בעולם המערבי.

אבל לא מדובר רק בריבוי טבעי. בשנים האחרונות מורגשת עלייה ברמת החיים בציבור החרדי כתוצאה מהשתלבות בשוק העבודה של נשים חרדיות (שיעור התעסוקה שלהן משתווה כמעט לזה של נשים מהציבור הכללי), וכתוצאה מהמהלכים החברתיים של כחלון, כמו העלאת שכר המינימום או הגדלת מס ההכנסה השלילי - שיותר ויותר חרדים נהנים מהם. בנוסף, גברו בציבור החרדי בשנים האחרונות המודעות לשירותים מתקדמים, למשל בתחום החינוך המיוחד או כמובן הרפואה הפרטית.

אם ישללו מהחרדים את ההישגים האלה, נניח במסגרת ממשלת מרכז-ימין ללא חרדים - הנפילה תהיה כואבת בהרבה מזו שהייתה בפעם הקודמת כשללשכת שר האוצר נכנס יאיר לפיד.

 כך הממשלה הטיבה עם החרדים