קייפטאון נלחמת בבצורת: מנהיגה תוכניות חירום לריסון הצריכה

אם לא יחול שינוי בצריכת המים של התושבים, תופסק הזרמת המים לבתים ולעסקים בחודש יולי הקרוב ■ במקביל מנסים למצוא פתרונות יצירתיים כגון התפלת מי ים והתקנים לחיסכון במים

תושבים בקייפטאון בתור למים/ צילום: רויטרס
תושבים בקייפטאון בתור למים/ צילום: רויטרס

פקידים שהתכנסו לאחרונה לדיון בבצורת ההרסנית הגיעו למסקנה אפוקליפטית לא-צפויה: אם ארבעת מיליוני תושבי קייפטאון לא יפחיתו את צריכת המים, עיר הנמל למרגלות הר השולחן תצטרך לנקוט את הצעד הנדיר של סגירת ברזים כדי לא להישאר ללא מים בכלל.

ההודעה המהממת בסוף ינואר הציתה מרוץ למניעת מה שהפקידים והתושבים מכנים "יום האפס" - הרגע שבו אספקת המים העירונית תיסגר לרוב משקי-הבית והעסקים.

מ-1 בפברואר, תושבי קייפטאון חיים עם משמעת מים עירונית שהיא מהחמורות על פני כדור הארץ - 13.2 גלון מים (50 ליטר) לאדם ליום, כמות שמספיקה בממוצע למקלחת של שתי דקות ושלוש הדחות מים באסלה. אלו שאינם עומדים במכסה הזו נענשים בהתקנת אמצעי ריסון צריכה שמקטינים את זרימת המים לזרזיף אחרי החריגה מהמכסה היומית.

בשבוע שעבר נדחה "יום האפס" מ-12 באפריל ל-9 ביולי. הפקידים הודיעו שניתוק אספקת מים אולי לא יהיה הכרחי עם שיתוף פעולה של התושבים, מספיק גשמים ומאמצים מוצלחים להתפיל מי אוקיינוס ולשאוב מי תהום. אבל בכל מקרה, מאגרי המים המדולדלים של העיר זקוקים לשלוש עד ארבע שנים של גשמים קבועים ושימוש מופחת בהם כדי להתאושש, לפי מומחים.

הפוליטיקאים נותנים דוגמה

פוליטיקאים מעודדים חיסכון במים על ידי ויתור על חפיפת שיער שמנוני ומעבר למקלחות דלי. המשטרה מחרימה צינורות גומי שבעליהם נתפסים כשהם שוטפים מכוניות או משקים מדשאות. לממשלה יש תוכנית להזעיק את הצבא כדי לאבטח 200 נקודות חלוקת מים, שבהם תהיה עמידה בתור. יש גם חשש מטיפוס וכולרה שנובעים ממי שתייה לא נקיים.

"יש תחושה כמעט לא ריאלית של ניסיון לנחש את ההשלכה המאסיבית שתהיה ליום האפס, ואיך אנחנו נוכל לטפל בה", אמרה קסנטיה לימברג, חברת מועצת העיר שממונה על מים ועל התברואה שלה.

כמו רבים אחרים, גם לימברג שינתה את אורח חייה בעקבות המשבר. היא קיצצה בערך 23 ס"מ מהשיער המתולתל שלה כדי לשמר מי מקלחת. המים הללו נאגרים כדי להדיח את האסלה או להשקות מעט את הגינה. הארוחות מוגשות על צלחות חד פעמיות כדי להימנע משטיפת כלים. בריכת השחייה הביתית מכוסה כדי למנוע התנדפות מים ולספק אחסון לשעת חירום.

דרושה חשיבה מחדש

קייפטאון, שידועה לדרום אפריקאים כ"עיר האם", היא הדוגמה האחרונה לאופן שבו שינויי אקלים ודפוסי מזג אוויר קיצוניים שנובעים מהם מאלצים ערים ברחבי העולם לחשוב מחדש על התפקוד שלהן.

סערות קשות בניו אורלינס, יוסטון וניו יורק בשנים האחרונות איימו על שכונות שלמות. מלוס אנג'לס עד רומא - שבה האפיפיור סגר ביולי את מזרקות הוותיקן כדי להגביר את המודעות לבצורת - הפקידים חושבים מחד על מערכות המים הציבוריות, שנוצרו כדי להדיח אסלות ולהתרחץ במים שפירים.

מחסור במים כתוצאה מבצורת כופה על ממשלות ויחידים בחירות קשות. האם חשוב יותר לשמר את היבולים של העונה הבאה ואת הייצור התעשייתי, או להבטיח לתושבים אספקת מים למקלחת היומית? האם לנתק את זרם המים במשך חלק מהיום, או לסמוך על המשמעת של התושבים? האם להתקלח או לעשות כביסה?

שנת הבצורת הקשה ביותר

ב-2017, קייפטאון, שעונת הגשמים הרגילה שלה היא בין מאי לאוגוסט, קיבלה פחות ממחצית מכמות המשקעים השנתית החציונית, וזו הייתה שנת הבצורת הקשה ביותר ברשומות. עם השנתיים הקודמות, העיר מעולם לא עברה בצורת כה חמורה של שלוש שנים. אמנם אי אפשר לייחס אירוע ספציפי של מזג אוויר לשינוי אקלימי, אך רוב המדענים מאמינים שאפריקה הדרומית, כמו אזורים רבים אחרים בעולם, תהפוך ליותר ויותר יבשה, עם בצורות חריפות ותכופות יותר.

"קייפטאון היא דוגמה טובה באמת למה שעלול להתרחש בעתיד במקומות רבים אחרים", אמר פיוטר וולסקי, הידרולוג וקלימטולוג באוניברסיטת קייפטאון."אני מקווה שערים נוספות ילמדו את הלקחים שלנו".

המבקרים אומרים שקייפטאון הייתה צריכה לקבוע מכסות מים נוקשות יותר מוקדם יותר, ולהדגיש את האיום טוב יותר. כשהתושבים הבינו את המצב, הרעיון של יום האפס הצית בהלה למים. הצריכה נסקה כשהתושבים החלו לאגור מים עירוניים. מכלי אחסון לאגירת מי גשם ומכלים של 6.6 גלון (25 ליטר). הכמות שהתושבים יכלו לקחת מברזי החלוקה העירוניים החדשים, נמכרה במהירות ואזלה.

מכסות לקנייה של בקבוקי מים

כמה חנויות קבעו מכסות למספר בקבוקי המים שאפשר לקנות. עסקים כמו מפעל קוקה קולה המקומי מייבאים את המים שלהם בעקבות ההוראה לצמצם את צריכת המים המקומיים ב-45%. הביקוש לחברות לקידוחים עמוקים למי תהום יצר תורים והמתנה של חודשים. מסעדות וקניונים נלחמים בהדחת מי אסלה בסיסמאות כמו "If it's yellow let it mellow" ("אם זה צהוב תן לזה להירגע"), על משקל השיר yellow mellow של דונובן מ-1967.

אבל התושבים משתמשים עדיין ביותר מדי מים. בשבוע שעבר השתמשה העיר בכ-138 מיליון גלוני מים ביום. זה אמנם מחצית מהצריכה היומית לפני שנה, אבל היעד הוא 119 מיליון גלונים ביום. לשם השוואה, קליפורניה הפחיתה את צריכת המים המוניציפליים שלה בכ-25% בבצורת של 2012-2016.

בעיירות העוני והצריפונים הנרחבות של קייפטאון, שבהן מתגוררים כ-15% מהתושבים, עמידה בתור למים איננה דבר חדש. רק למעטים מצריפוני הפח הגלי והעץ הלבוד יש מים זורמים, והתושבים תמיד חולקים ברזים ושירותים קהילתיים.

לאחרונה פשטה המשטרה על קאיליטשה, אחת מהעיירות הללו, שבה מנקי מכוניות שטפו מוניות מיניבוס במי ברז - מה שאסור היום. השוטפים, שמרוויחים 12-25 דולר ליום, נקנסו ב-250 דולר כל אחד.

"הם יצטרכו לקחת אותי למעצר כי אין לי את הכסף הזה", אמר מתוקוזיסי דייוו, שחזר לשטוף כלי רכב למחרת. לדבריו אין לו הרבה אפשרויות לפרנס את משפחתו מלבד שטיפת רכב. "אתחיל לשדוד בני אדם", הוא אמר.

בפרברים אמידים, המשתמשים הכבדים במים מתקוממים נגד האמצעים לבקרת השימוש במים. "הם מגרשים אותנו כמו כלבים", אמר וויטנס מוטיסי, מתקין מוני מים שכבר איימו עליו בנשק חם ובמחבטי בייסבול.

לימברג מהמועצה העירונית אומרת שהאמצעים הללו הפכו לסטנדרט ברחבי העיר. "ערים יצטרכו לבדוק דברים באור חדש", לדבריה. "צריך לתכנן נורמה חדשה כזו".